אמא ל-9 לומדת בגיל 45 רפואה: “כשיש לך חלום – תגשים אותו”

בפוסט מרגש במיוחד שהעלה שר הבריאות ניצן הורוביץ, הוא סיפר על מפגש שלו עם סטודנטית הלומדת בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים- הדסה עין כרם, שהחלה בימים אלו את השנה השנייה.

לאחר המפגש הוא כתב: “סטודנטית שהדהימה אותי – תכירו, אפרת זקבך, בת 45 (!), שהחלה היום שנה שנייה בלימודי רפואה. ויש עוד – אפרת היא אמא ל-9 ילדים, וגם כבר דוקטור בהיסטוריה… כנראה שאין דבר העומד בפני הרצון, ולעולם לא מאוחר מדי. יישר כוח אפרת ובהצלחה גדולה”.

אפרת זקבך היא תושבת היישוב מבוא חורון, שם היא מתגוררת עם בעלה ותשעת ילדיהם. כאמור, היא דוקטורט בהיסטוריה,

בשיחה מיוחדת עם אתר חרדים 10, מספרת אפרת על המפגש המרגש, הלימודים המורכבים וגם על השיעורים שדורשים אישור הילכתי.

איך נפגשתם?

“שר הבריאות סיים את המפגש עם הסטודנטים והלך לכיוון היציאה. פתאום הוא פנה אל הסטודנטית שלידי ואלי. הוא ראה שאני קצת יותר מבוגרת מהסטודנטיות האחרות באולם. הוא שאל אותי אם אני סטודנטית – ואמרתי לו שכן, ושאני בת 45. הוא הופתע והמשיך לשאול, וסיפרתי לו שיש לי תשעה ילדים והוא התרגש עוד יותר.

“זה כנראה באמת מפתיע שאחת כמוני מבחינת הגיל והשלב, וגם עניין המשפחה, לומדת רפואה. יש לי תואר ודוקטורט בהיסטוריה”.

אז איך הכל התחיל? מדובר על החלטה מאוד משמעותית.

“נכון, זה חלום שלי מאז שאני ילדה, להיות רופאה. בהתחלה, אחרי השירות הלאומי ואחרי שהתחתנתי, היה חשוב לי להשקיע בבית ובניית המשפחה. עסקתי בחינוך – הייתי מורה ומנהלת, אבל החלום תמיד היה שם. גם אחרי שעשיתי תואר ראשון בהיסטוריה, רציתי ללכת ללמוד רפואה, אבל המשכתי לתואר שני ואז לדוקטורט. החלום תמיד היה שם”.

ומה קרה כעת? איך אפשר לשלב בין הדברים?

“כרגע יש לי אפשרות ללמוד, כי הבן הכי גדול שלי בן 22 בצבא, וכך גם ארבעת האחים הגדולים שלא בבית. שאר הילדים אמנם בבית, אבל הם יחסית גדולים. הבן הקטן שלי בן 4, אז זה יחסית אפשרי. יחד עם זאת, כמובן שיש לי הרבה עזרה. בעלי, למשל, אחראי על ארגון השבתות וגם אבא שלי מגיע הרבה וההורים שלי וכל המשפחה מתגייסת.

“עם זאת, זה לא חריג: אצלנו בישוב יש עוד שתי רופאות עם משפחות ברוכות ילדים. אני חושבת שזה לא סותר. השאיפות שלנו יכולות להתממש אם רק נרצה ונשאף.

“יחד עם זה, יש לי חברות שממש מסוגלות גם וגם, כלומר גם ללמוד ולעבוד וגם לגדל משפחה ברוכת ילדים. אני פחות מסתדרת כך. לכן העדפתי קודם לגדל משפחה ואז ללכת לכיוון לימודי הרפואה. כשיש לך חלום – תגשים אותו. זה המסר בעיני.

“אמנם הפסיכומטרי קשה וכך גם הלימודים, אבל אין דבר העומד בפני הרצון. יש לי עזרה. בהתחלה ניגשתי לראיון באוניברסיטת באר שבע ונפלתי. הבנתי שהקב”ה כנראה רוצה שאלמד במקום אחר. לא התייאשתי. גם היו כאלו שאמרו לי שזה לא הזמן או שזה לא הגיל, אבל ביררתי והבנתי שכן אפשר ללמוד רפואה בכל גיל. התואר בהיסטוריה והפסיכומטרי אפשרו לי את זה והתקבלתי ללימודים”.

ומה בקשר לשיעורים עם גופות? זה לא בעייתי מבחינת ההלכה?

“כן, אבל יש אצלנו סטאז’ר דתי שהעביר לנו שיעור לפני כן בהיבט העיוני והמעשי בהקשר של ההלכה וההגות היהודית של כל הנושא הזה. אנחנו ניגשים לכל הדבר הזה בזהירות רבה: מבקשים מהנפטר סליחה, לא נוגעים יותר מידי שלא צורך ועוד. לאחר מכן הם כמובן מובאים לקבורה יהודית כהלכה במידה והם יהודים. צריך להבין שהדבר הזה מאוד עוזר ללמוד על גוף האדם, הרבה יותר מתמונה או דגם או צילום. כשאתה לומד על חלקים מורכבים ורואה את זה במציאות, זה אחרת. כמובן שאנחנו ניגשים לכל זה בצורה מאוד זהירה, הכל לפי ההלכה”.