ביום ראשון בערב חגגו המונים בהילולת שמעון הצדיק בירושלים. אלא שעם הגעת הגאון רבי שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, אל מתחם הציון פרץ במקום עימות אלים, במהלכו הותקף הרב בידי אנשי קהילת ‘שובו בנים’, שיידו אבנים והשליכו לעברו חפצים ופחי אשפה.
בעוד מספר חוגגים, בהם סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג, מנסים להגן על הגר”ש אליהו, הושלך פח גדול שפגע בראשו של קינג ופצע את ראשו.
בראיון לחרדים 10, מספר קינג על אירועי הלילה, התקיפה של החסידים הקיצונים עד אבדן הכרה – ועל המפגש עם התוקף שגרם לפציעתו.
מה קרה בדיוק בהילולה?
“כסגן ראש עיר אני אחראי על ההילולה של שמעון הצדיק. ביום ראשון בבוקר קיימתי סיורים עם המשטרה, גורמי עירייה הפקה – לראות שהכל מתוקתק. בשעה 21:30 תוכנן שהרב שמואל אליהו ידליק את האבוקה. רקדנו, חגגנו, הכל היה בסדר. בזמן שאני מדבר, הרב שמואל אליהו הגיע. הודעתי שהוא הגיע ואז החלה מהומה והתפרעות בלתי צפויה. ממש מטורפת, זרקו מכל הבא ליד.
“הרמקולים שהיו שם, פשוט העיפו אותם וזרקו אותם, ברזלים, אבנים, כוסות מים, כוסות מים רותחים, כל דבר שהיה בטווח היד. כיבו את התאורה, ניתקו את הגברה לתזמורת, ניערו את הגדר, צעקו, גידפו וקיללו.
“כל זה בזמן שהרב עוד לא התחיל לדבר, רק התחיל להיכנס למתחם שבו ההדלקה. ניסינו להרגיע אותם, ללא הצלחה. חילול ה’ גדול. בכניסה למתחם הקבר, למרות כל המהומה, הרב הצליח להיכנס למתחם הסגור, אבל ההתפרעות המשיכה. למרות שניסנו להדוף אותם, הם המשיכו לזרוק דברים.
“במקום לעמוד רחוק מהרב, הקפנו את הרב מספר אנשים, ביניהם אני, ודברים עפים לנו מעל הראש – העיקר שהוא לא יפגע. ואז משום מקום נופל מתקן ברזל על הראש שלי, אני זוכר את המכה רואה שחור וזהו. אחרי כמה דקות, אני זוכר את עצמי מתעורר על הריצפה ומעליי אנשים.
“בשלב לפני שהם זרקו דברים, הייתי מחוץ למתחם. שאלתי: על מה צועקים? אמרו לי: בגלל שהרב שמואל אליהו פגע ברב ברלנד, אנחנו עושים את המהומה.
“אנחנו לא ציפינו למהומה הזאת. היו כוחות משטרה במקום, הם היו ערוכים להתמודד עם מהומות מהערבים, חשבנו שהם ישבשו את הסדר. בסוף יהודים עשו את זה. זה לא הרוב, ממש לא הרוב, אבל המיעוט הזה היה אלים בצורה בלתי נתפסת, לא ראיתי דבר כזה.
צילום: ידידיה אפשטיין, חדשות מהרגע
“חשבתי שהם עושים והולכים, עשיתם את הבלגן שלכם, אבל הם פשוט שיבשו את כל ההילולה. בגלל אותם אנשים, המשטרה הפסיקה את הילולא בצדק, היה שם סכנת נפשות, כמו שפגעו בי יכלו לפגוע במישהו אחר. היו דברים שפגעו באנשים אחרים, זורקים דברים, צפיפות כזו. הדוחק שנוצר היה מסוכן, היו ילדים שבאו לעשות חלאקה. הם לא סיכנו את האנשים שהיו ליד הרב שמואל, הצפיפות היתה בכל מקום”.
איפה נפגעת?
“פגיעה במצח, יש לי חתך עמוק. אמרו לי להתפנות לבית חולים. בקשתי לעשות טיפול ראשוני, חבשו אותי וחזרתי להילולה. בשעה 23:30 נסעתי לבית החולים. עשו שני תפרים והדבקה – וזריקת טטנוס. הראש כואב עדיין, אבל בעיקר כואב הלב שככה מתנהגים יהודים. שנאה כזו, אלימות כזו, בושה שהגענו למצב כזה.
“חבל מאוד שהרסו את ההילולה, מספיק מעט מים עכורים כדי להעכיר את המים הנקיים. מה שהיה שם, הייתה שמחה נקייה. חרדים, חילונים, כיפות סרוגות, כיפות שחורות, ספרדים, אשכנזים, ילדים קטנים ומבוגרים. רוקדים ושרים”.
כתבת שהתמודדת עם מאות ערבים ואף פעם לא גרמו לך לפציעה, עבריינים צעירים הצליחו היכן שאויבנו הערבים נכשלו. אבל אתה מוחל להם כי הם בבחינת תינוקות שנשבו. תסביר.
“אחרי שטיפלו בי באמבולנס, חזרתי להילולה. בדרך חזרה ראיתי חלק מהילדים, בני 15, עומדים בשביל שמוביל לציון. שאלתי אותם: תגידו, אתם יודעים איזה רב קיללתם וצעקתם? הם אומרים לי לא. שאלתי: אז למה קיללתם? ענו: כי אמרו לנו שהוא ‘מוסר’. אלה שהובילו את זה, אלה התלמידים של הרב ברלנד, הרבה מהם עושים מה שהם עושים, כי הם חיים בבועה מסוכנת מאוד, שמותר להתנהג באלימות ומותר להשתולל – וזו הדרך לקדם דברים”.
מי שזרקו דברים הם לא רק בני 15, היו ביניהם אנשים יותר מבוגרים.
“מי שפגע בי, אני יודע מי זה שפגע בי. אני חזרתי הביתה באחת בלילה. קודם דברתי עם הרב שמואל אליהו וגם הוא אמר לי: אני מוחל לכל הצעירים האלה, הם מוסתים, לא מבינים מה הם עושים. כל הלילה חשבתי, מה אני עושה, אני הולך להפסיק לממן את ההילולה. מעולם עיריית ירושלים לא מימנה את ההילולה בשמעון הצדיק, זה הרבה כסף. אני, אריה קינג, דאגתי לזה”.
במה זה מתבטא?
“הרבה מאוד כסף. התאורה, הגברה, סדרנים, מד”א. עובדי עירייה שניקו את הדרך לקבר מאבנים, הפחים של העירייה שלא יהיו בכניסה, פרסומים. שירותים כימיים. זו התוצאה? אולי עדיף שיגעו כמה שפחות, כי האנשים האלה הם מזיקים.
“בסופו של דבר בבוקר, אחרי תפילת שחרית, פתחתי את פרקי אבות, קראתי את דבריו של שמעון הצדיק. בראש ובראשונה על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אמרתי לעצמי, המכה הזאת צריכה להעיר אותי, לא סתם קבלתי מכה – ובקבר של שמעון הצדיק, למרות כל מה שעשיתי בשביל ההילולה. בענייני תורה אני עושה, בענייני עבודה אני עושה, אולי לא מספיק. אבל גמילות חסדים – אני לא עושה. חזרתי לקבר להגיד כמה פרקי תהילים…
“כשאני מגיע לקבר, אומרים לי: מי שזרק עליך את הברזל, עבר פה. אמרתי: אם הוא הגיע לפה, אני הולך לדבר איתו. אני נכנס למתחם הקבר, יורד במדרגות, בזמן שאני מדבר עם מישהו, הבן אדם עולה עם כוס קפה. הוא הסתכל עליי ואני עליו, ואותו חבר אומר: אל תעשה כלום היום, חכה לזמן אחר.
“סימנתי לו לעלות את המדרגות. שאלתי אותו: למה עשית לי את זה? הוא אמר: אני מבקש סליחה, אני מתנצל, אני מתבייש. לא התכוונתי לפגוע בך – וגם ברב שמואל לא. בקשתי שיניח את הכוס קפה בצד, ונתתי לו חיבוק.
“אמרתי: אני מוחל לך בשני תנאים – אתה תבקש סליחה ממי שפגעת, ברב שמואל אליהו, ודבר שני אתה מבטיח שאתה לא מרים יד על יהודי. הוא הסכים. אמרתי לו: אני מוחל לך. הוא איש משפחה, לא בחור צעיר.
לא היה לך שיקול ללכת למשטרה להתלונן נגדו, למרות שידעת את זהותו?
“אמרתי לו: יש לנו כל כך הרבה אויבים, למה אנחנו צריכים לריב אחד עם השני עכשיו? המשטרה צריכה להתעסק עם ערבים, לא איתך.
“ברוך ה’, ההילולה הזאת הייתה אחת המוצלחות, כמות של מעל עשרים אלף איש. המשטרה פעלה כמו שצריך”.