שלום איל ברקוביץ. נעים (או שלא כל כך) להכיר.
מודיעין בחירות: רוצים לבדוק את מיקום הקלפי שלכם וזכאות? כנסו
אין לי מושג מי אתה, אבל אתה, אני מבינה, מכיר היטב אותי ואת שכמותי.
בכל זאת, אספר לך שקוראים לי ריבי קוסובר, אני אישה חרדית, בת 61. מגיל 19 רצוף אני עובדת, ומאז משלמת מיסים. הורי עבדו ושילמו מיסים כל חייהם. סבי מצד אימי היה מבוני הארץ, מראשוני פתח תקווה ושילם מיסים כל חייו.
הוריו של אבי היו שמחים לשלם מיסים לו עלו לארץ, אבל הם נשלחו מבלגיה ארצם לאושוויץ, ושילמו מס ענק על היותם יהודים. ואבי, הילד הקטן, עלה אחרי המלחמה לארץ, ולשמחתנו זכה ללמוד בישיבת לומז’ה ובישיבת מיר (אולי תקפוץ לשם לפגוש את מאות ואלפי הפרזיטים, המנותקים מהעם, שדיברת עליהם).
אבי זכה להמשיך את מורשת העם היהודי ולהנחילה לנו.
הערך העליון שלנו הוא התורה – לימודה וקיומה. והלוואי ונזכה, כמו שאמרת, להיות: קוראים בתורה כמה שיותר…
קשה לאנשים כמוך, בדור הנהנתן הזה, להבין מה זה לימוד תורה. כמה עמל זה דורש, כמה מאמצים וחריצות, כמה חיבור לעם ולערכים שלנו, יש בלימוד שלהם, כמה הם לא מנותקים מהעם – כמה הם העם, עם הנצח.
כשאבי הפסיק ללמוד, הוא עבד בעבודות שונות: בבנק ועוד עבודות, ובכולם שילם כמובן מיסים. כל משפחתי, מצידי ומצד בעלי, הנשים והגברים שלא זוכים להמשיך ולהיות בחיל התורה – הפרודוקטיבי כל כך לנו כעם, משלמים מיסים (וחלקם גם שרתו בצבא, אבי היה קצין בהג”א).
אני עובדת בתפקיד בכיר בארגון חסד, וזוכה בעבודתי לעזור לעם בארצינו, ולא רק. שמחה על הזכות לסייע בעבודתי, ובזמני הפרטי, גם לאנשים כמוך, ללא הבדל גזע, דת ומין.
אני ושותפי מחוברים הכי שאפשר לעם ולמצוקותיו, למחלותיו ולמכאוביו, להתמודדויותיו ולקשייו, ועושים הכל-הכל, כדי לעזור ולסייע.
הלוואי ואנשים כאלו באמת יזכו לנהל את המדינה…
אל תדאג, הציבור הזה שהשתלחת בו אינו נקמן. הם יעזרו לך כשתצטרך.