השמחה בתקופת החגים מגלה מי אנחנו: אז מי אנחנו באמת?

אחרי שנה של קיטוב ושסע חברתי שהגיע לשיאים חדשים באה תקופת החגים וחשפה פנים אחרות של עמנו. פתאום האנשים נעשו רכים יותר, מפויסים יותר. בתי הכנסת שהתמלאו בימים הנוראים שיקפו את הזיקה העמוקה למסורת ישראל. והשיא הוא הריקודים עד כלות הנשמה בשמחת תורה כשההמונים חובקים אל ליבם את ספרי התורה.

אז מי אנחנו באמת? האם אנחנו אותה חברה שסועה, המטיחה נאצות איש ברעהו, או שהמהות האמיתית שלנו היא ההתחברות המופלאה למסורת ולכל חלקי העם ביום הכיפורים ובשמחת תורה?

יש כאן יהלום

ובכן, האמת שלנו באה לידי ביטוי בחודש החגים, ואילו כל השנה אנחנו כמו שחקנים בהצגה אחת גדולה. כאן המשחק מושלם כל-כך, עד שהשחקנים עצמם משתכנעים שהדמות שהם לובשים היא דמותם האמיתית. ואז באים יום הכיפורים ושמחת תורה ומזכירים לנו שבעצם כל זה הוא הצגה.

הנטייה הטבעית היא לשפוט בני-אדם על-פי התנהגותם. רק הקב”ה בוחן כליות ולב, ואילו אנחנו קובעים את התייחסותנו לבני-אדם על-פי מה שאנחנו רואים מול עינינו. לכן נדרש מאיתנו מאמץ כדי להבחין במהות האמיתית שמסתתרת מאחורי ה’הצגה’ הגדולה הזאת.

גדולי החסידות המשילו זאת ליהלום יקר שנפל לבוץ וכוסה בשכבה עבה של רפש. מי שמביט בו במבט שטחי, ימהר להשליכו הצידה, כלכלוך חסר ערך. אבל מי שיודע את האמת, יחזיק בגוש עפר זה בהתרגשות, ביודעו שבפנים טמון האוצר היקר. הרפש אינו אלא שכבה חיצונית, אבל מאחוריו מצוי היהלום הזוהר.

כזה הוא כל יהודי, יהיה מי שיהיה. בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בתוך נפשו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה ואף נלחם בה. כלפי סביבתו, ולפעמים אף כלפי עצמו, הוא מציג את שכבות הבוץ והרפש. אבל אל לנו ללכת שולל אחרי ההסוואה. בפנים מצויה הנקודה היהודית היקרה מפז.

להסיר את האבק

כשהיהודי הזה בא בשמחת תורה לרקוד עם ספר התורה, הוא מגלה את מהותו האמיתית. הוא לא היה בא לולא היה מרגיש שהשמחה הזאת שלו. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה, שגם הוא מתגעגע לקדושתה.

ביום הזה נופלות כל המחיצות. הלמדן רוקד לצד האיש הפשוט, הפרופסור ליד השרברב, המהדר במצוות עם הקל שבקלים. הריקוד איננו על מידת הידיעה בתורה, אלא על עצם עובדת היותנו יהודים ועל שיש לנו תורה. שמחה זו משותפת לכול, ולכן היא מקיפה את הכול.

באווירה זו אנו מסיימים את חודש החגים, ועם המסר הזה אנו יוצאים לחיי השגרה של כל השנה. כולנו יהודים חמים, אוהבי תורה ומחבביה. צריך רק להסיר בעדינות את שכבות האבק, ואז תתגלה הנשמה היהודית השוכנת בתוכנו. חג שמח!