למה הצבעתי נגד החלטת הממשלה בעניין הגבול הימי עם לבנון.
מגיעים לירושלים: כל אירועי סוכות והמקומות לבילוי בחול המועד
אני מסכימה שיש יתרונות בהגעה להסדרה מול לבנון בעניין הגבול הימי. אך לא כך. לא מתוך כניעה לאיומי האויב.
קרה כאן דבר חמור: או שנאשר את ההסכם או שנגיע לעימות צבאי מול חיזבאללה.
כאשר יאיר לפיד כותב בעצמו שעל פי ההסכם "ישראל מקבלת 100% מכריש" הוא אומר למעשה שבלי הסכם לא נוכל להפיק מכריש.
מאגר כריש היה שלנו, יישאר שלנו ולא מדובר בהישג כלשהו שהוא נשאר שלנו. מדינה חזקה לא עושה דבר כזה.
יש להסכם יתרונות כלכליים, מדיניים ובטחונים, אבל היה צריך להגיע אליו בצורה אחרת.
אם כדברי לפיד זהו הסכם "היסטורי", אז כשיש מהלך גדול והיסטורי צריך גיבוי ציבורי רחב, ובטח לא להישען על ממשלת מעבר שאיבדה את תמיכת הציבור.
הכנסת, שהיא הריבון, חייבת לאשר הסכם כזה לפני בחירות.
אם הדבר היה תלוי רק בי - הייתי מטילה וטו על ההסכם הזה, כל עוד הוא לא מגיע להצבעה בכנסת ישראל.
לפיד רצה להגיע להישג מדיני ולכן התפשר מול לבנון ונסראללה. רק היה חסר ג׳ינגל של יש עתיד ברקע.
ועוד מילה על הצד השמאלי בממשלה שדואג לדבר כל הזמן בשם ערכי הדמוקרטיה: יש כאן רמיסה של הדמוקרטיה הישראלית ברגל גסה. אם נתניהו היה מגיע להסכם כזה, שלושה שבועות לפני בחירות, לפיד וחבריו היו צועקים על קץ הדמוקרטיה, עולים על בריקדות.
הדבר הנכון הוא להביא את ההסכם לאישור הכנסת.
