הרבה שיחות היו לי עם השרה איילת שקד מאז הוקמה ממשלת השינוי, וגם לפני שהוקמה. עקבתי אחר חששותיה, התלבטויותיה ואז – אחרי הצעד הגורלי, כשהתיישבה על כס שרת הפנים והפכה לחלק מהממשלה.
מגיעים לירושלים? כל אירועי סוכות והמקומות לבילוי בחול המועד
רבים ממצביעי ‘ימינה’ רתחו, יש שאפילו חשו שנאה כלפיה. כשפרסמתי תמונות שלי לצידה חשתי בכעס אמיתי מצד טוקבקיסטים, ששבו ותהו: למה את עדיין מאמינה לה?
האמת צריכה להיאמר: לפני שהוקמה הממשלה, האמנתי שהיא לא תיתן יד להקמתה. זה לא שהיא אמרה זאת בפירוש, או הבטיחה לי שלא, אבל זו הייתה תחושתי, מהיכרות איתה. לא האמנתי שהיא מסוגלת.
גם לא האמנתי שהיא מסוגלת לנטוש את נפתלי בנט, איתו היא פוסעת יד ביד שנים, עוד מעבודתם המשותפת בלשכת נתניהו, עבור בהקמת ‘הבית היהודי’ (“משהו חדש מתחיל” וההישג של 12 מנדטים), דרך ‘הסיבוב הראשון’ בו לא צלחו את אחוז החסימה, הסיבוב השלישי במהלכו נתניהו השליך אותם אל פח האשפה של האופוזיציה, למרות שהיו חלק מגוש הימין – ועד לסיבוב הרביעי, שאחריו הקימו יחד את ממשלת השינוי.
“כי נתניהו הכשיר את עבאס”, היא שבה ומסבירה בפעם המיליון את מה שכבר אמרה לי לא פעם.
בעיצומו של חול המועד שבתי אליה. הפעם כדי להבין האם היא מתחרטת באמת והאם, במבט לאחור, כשהיא יודעת את מה שהיא יודעת כיום, הייתה נוהגת אחרת.
הצרה הצרורה היא, שאיילת לא מוכנה לדבר על ‘מה היה קורה אילו’ או לבחוש בעבר. מה שהיה – היה. היא, עם הפנים קדימה. הנחישות הזו, היא אולי מה שסייעה לה להיות איתנה, למרות המתקפות נגדה מצד ימין בשנה וחצי האחרונות.
אילו הגיעה ציפור קטנה ולחשה באוזנך, ‘נפתלי יפרוש אחרי כשנה מאז כינון הממשלה’. היית נוהגת אחרת? פתחתי בשאלה, אבל היא, די בעקשנות, סירבה להשיב. “אני עם הפנים קדימה”.
לא הצלחתי להוציא ממנה שום מילה רעה על בנט, שאת צעד ההתפטרות ביצע מאחורי גבה, בעת שהיא בעיצומו של סיור מקצועי במרוקו. לא, היא לא תגלגל את האשמה עליו.
לא הצלחתי גם להוציא ממנה שום אמירה נגד רעיית ראש הממשלה לשעבר, שרה נתניהו. ולא שהיא לא יכלה לכעוס על הדיווחים ששרה התערבה בקמפיין הליכוד ודרשה לתקוף אותה. אין לי מושג האם זה נכון או לא, אבל נתניהו תקף את שקד ומפלגתה. בימים האחרונים קצת חדל, אבל לא ברור מה יקרה הלאה.
אני מנסה להסביר לה שאנשים כועסים, שרבים תלו תקוות בכך שהיא זו שתפרוש מהממשלה ותפרק אותה.
“אבל אני מעולם לא אמרתי לך שאפרוש, לא הבטחתי דבר כזה”, היא אומרת. והיא אומרת אמת. אני זו שקיוויתי שהיא תעשה את הצעד, שתחוש שהקרקע השמאלית בוערת תחת רגליה, מה שלא קרה. לא, היא כנראה לא עשויה מחומר שיפרק ממשלות, לטוב וגם לרע. כשאתה מרכיב איתה ממשלה, אתה יודע שזה לנצח. לתשומת ליבו של בנימין נתניהו, אם וכאשר יבוא הדבר לידי הכרעה. כלומר, אם היא אכן תעבור את אחוז החסימה.
שקד ביקשה סליחה מעם ישראל, בעיקר מהמצביעים של ‘ימינה’ ז”ל. בכך תם המבט שלה אל העבר. “ברגע שנפתלי החליט לעזוב, אני לקחתי את ההגה וניווטתי את הספינה ישירות לימין. אצלי אין משחקים, אני לא באמצע, אני חלק מגוש הימין, זה הדבר הנכון בשבילי, זה הדבר שבו אני מאמינה, וכשאני בהנהגה, לשם אני מובילה את המפלגה. ולכן היה לי גם מאד חשוב החיבור עם ‘הבית היהודי'”.
היא בעצם מסבירה לי, מדוע אנשים כמו יוסל גוטניק החב”דניק (הזכור מקמפיין ‘נתניהו טוב ליהודים’ של בחירות 96′) עדיין תומכים בה. ללא מילים, מה שהיא מתכוונת לומר: נפתלי הנהיג כפי שהנהיג, אני לא עשויה מחומרים של מורדת, הלכתי אחריו, ובמסגרת האפשרויות ניסיתי לעשות את הכי טוב שיכולתי לעשות, מבחינת הימין.
“וכשאני יחד עם ‘הבית היהודי’ ברור מעל לכל צילו של ספק איפה אנחנו נמצאים”, היא ממשיכה לטעון בלהט.
האמנם? כך בדיוק חשבנו גם על נפתלי בנט, איש ימין מובהק עד לפני שנה ומחצה. ואיך נדע שהפעם לא מצפה לנו תרגיל עוקץ נוסף? כשאני מנהיגה, אני בימין, היא מבטיחה.
אז זהו, שמצביעי הימין שבעים מהבטחות.
ולכן בעצם את נשארת בממשלה, הלא בדיוק ימנית?
“כן, כדי להציל את מה שאפשר להציל. עם מני מזוז אני צדקתי, את המינוי של יוסי ביילין אני ביטלתי, בנייה בירושלים אני שחררתי, למרות שהאמריקנים לא רצו ואני עובדת יום יום במשרד, ברשות האוכלוסין וההגירה, יש אינספור עניינים – ואני שומרת על מדיניות הגירה יחסית נוקשה, כי אני מאמינה בזה. וזה נורא חשוב לא להפקיר את הממשלה לגוש השמאל בלבד”.
בעיצומו של חול המועד היא הגיעה לשכונת ג’בל מוכאבר, שם מתגוררת משפחתו של המחבל שביצע את הפיגוע בארמון הנציב. היא זו שהורתה על גירושם, היא זו שביקשה מהשר לביטחון פנים לבצע את הגירוש במיידי. “זו פעם ראשונה בה מגרשים משפחות מחבלים”.
ויש לה גם מה לומר על העתיד. כלומר, היא מתרכזת בעיקר בעתיד. “אצל כל הסוקרים, למעט אחד, לגוש הימין אין 61. אין! ואם מצביעי הימין לא יבינו שהבית היהודי הוא הפתרון כדי ממשלה…”
הוא הפתרון אם תעברו אחוז חסימה. אבל מצביעי הימין אומרים, מי אמר שתעברו…
“נכון, אבל הדבר הנכון הוא שתהיה התגייסות בימין על מנת שהבית היהודי יעברו אחוז חסימה. זה בכלל לא משנה אם לבן גביר יהיו 13 מנדטים או 14 מנדטים, אם לליכוד יהיו 33 או 32, אבל זה משנה אם אנחנו נהיה 3 או 4 מנדטים”.
מה זה ‘התגייסות בימין’? את מתכוונת שנתניהו גם לא יתקוף אותך וגם ימליץ להצביע לך?
“אני לא יודעת אם נתניהו. בבחירות הקודמות הגוש התגייס לטובת סמוטריץ’. השופרות והדוברים של נתניהו אמרו, שימו קול אחד לסמוטריץ’ קול אחד לליכוד”.
אז את מצפה שנתניהו יגיד, ‘תצביעו לאיילת שקד’. וזה, כשברקע פרסומים שאולי, אם אכן זה נכון, רעייתו חושבת שנכון יותר לתקוף אותך. איך את מצפה שהוא לא רק לא יתקוף אותך אלא גם יגיד להצביע לך?
“אני לא עוסקת במשפחה של נתניהו (היא מקפידה להדגיש זאת לאורך כל הראיון), אני גם לא נכנסת בכלל למשפחות של פוליטיקאים. מבחינתי זה נתניהו וזה לא משנה מי מייעץ לו, בסוף הוא זה שקובע. ואני רק מסבירה, שבעיני, אם ‘הבית היהודי’ נופל, הליכוד נופל יחד אתו. זהו. זאת המציאות”.
את רואה את זה קורה? את רואה בעינייך משהו שיכול לקרות שאז נתניהו יגיד, תצביעו לאיילת שקד? יש לזה סיכוי כלשהו?
“אני אומרת את הדבר הפשוט והברור. אם אנחנו עוברים, יש ממשלה. אם אנחנו לא עוברים אין ממשלה”.
ואיך הוא יהיה בטוח שתהיי אתו? שאכן תמליצי עליו?
“אה. בזה אין ספקות. כי אני לא נותנת הבטחות סותרות, אני אומרת בצורה הכי ברורה שיש: ‘הבית היהודי’ הוא חלק מגוש הימין”.
אבל גם נפתלי בנט אמר את זה בפעם הקודמת. אמר ‘אני לא אלך עם לפיד’…
“לא, לא, לא. נפתלי בפעם הקודמת אמר שהוא! מועמד לראשות ממשלה, ושהצבעה ל’ימינה’ תמנע בחירות חמישיות, ושמו אותנו על מפת הגושים בין הגושים באמצע, לא היינו שייכים לשום גוש, הקפדנו על זה”.
כן, אבל כששאלו אותו ‘האם תתמוך בלפיד’ הוא אמר, אין מצב. אין סיכוי. אז איך אנשים יהיו בטוחים, שאת לא תעשי את מה שנפתלי עשה? את יותר אמינה ממנו?
“שלוש נימוקים: 1. אני לא נותנת הבטחות סותרות, אני אומרת, אנחנו חלק מגוש הימין. 2. גם בממשלה הזו תמיד שמרתי על ערכי הימין. ייצגתי את הימין בצורה הכי טובה שיש, לא זזתי מילימטר מהערכים שלי 3. אני עם ‘הבית היהודי’, עם שותפים שכולם אנשי ימין”.
טוב, אנשים חשבו שמתן כהנא איש ימין, עידית סילמן, ניר אורבך, כולם חשבו שגם נפתלי איש ימין. איש לא העלה בדעתו, אם היינו מדברים עכשיו שנה וחצי שנתיים אחורה, שנפתלי בנט הולך עם עבאס לממשלה אחת. זה הפתיע אולי גם אותך, אולי לא, אני לא יודעת.
“זה נכון, אנחנו לא חשבנו שדבר כזה יקרה”.
אז איך זה קרה?
“איך זה קרה? כי נתניהו הכשיר את מנסור עבאס, וכי לא הייתה ברירה אחרת של ממשלה אחרת”.
כלומר, את עדיין שומרת על כבודו של נפתלי בנט. את לא אומרת משהו בגנותו. כלומר, זה קרה בגללו, אבל איך הוא עשה את זה? אולי זה משהו באופי שלו?
לא, היא לא נכנסת לזה. ואולי לעולם לא תצא נגד נפתלי, לא משנה מה יקרה.
“אני אומרת שוב. מצביעי ‘הבית היהודי’ הם אלו שלא רוצים להצביע לסמוטריץ’, והוא גם הפתרון להקמת ממשלת ימין”.
את זוכרת שנפגשנו ביום הרכבת הממשלה ושאלתי אותך, ‘איילת, נו מה יהיה? אני מאד חוששת, הציבור החרדי חושש’. ענית לי, אני לא חוששת ממצב החרדים ושהממשלה תעשה נגדם משהו, אני חוששת מהעניין הימני. אז צדקת שהקטע הימני היה בעייתי והיית צריכה להילחם, אבל גם החרדים סבלו. זה לא שהייתה להם שנה קלה.
היא מתעקשת, שעשתה הכול כדי לשמור על החרדים. “תקציב הישיבות נשאר באותו גודל”…
אבל התקנות החדשות במעונות כמעט עברו, רק בג”צ עצר אותם…
“נכון. בג”צ דחה את זה בשנה, ובסוף אני וניר אורבך דחינו את זה בעוד שנה. אז עובדה, שבסוף לא קרה שום דבר. להיפך, אני הייתי שמחה שהיו מוסיפים עוד ממ”חים”.
טוב, אני לא מצפה ממנה להבין אחרת מהאדמו”ר מבעלזא. שהרי אפילו בתוכנו הדעות חלוקות.
וחוק הגיור, ורפורמת הכשרות – אולי בעיניך הם חוקים טובים, אבל בעין חרדית הם גרועים.
“חוק הגיור לא עבר!”
אם הממשלה הייתה שורדת, היית דואגת שזה לא יעבור?
שוב, היא מקפידה שלא להיכנס ל’מה היה קורה אילו’. “עובדה, חוק הגיור לא עבר, והרפורמה בכשרות, אני חושבת שהיא טובה”. רבים, אגב, מסכימים איתה, אילולי ממשלת שינוי הייתה יוזמת אותה, יתכן שגם אני הייתי סבורה שהיא כורח המציאות, ויש כמה אנשי כשרות ושחיטה שגם מסכימים איתי בקטע הזה.
“החרדים בסך הכל בממשלה הזו לא נפגעו”, היא מסכמת.
אבל אם היא הייתה ממשיכה לשרוד עוד שנה, עוד שנתיים, היו במגירה עוד המון תוכניות נגד החרדים. את טוענת שאת היית דואגת לכך שזה לא יקרה? היית מטילה וטו?
“אנחנו בשנה וחצי בהן הממשלה הזו הייתה קיימת דאגנו שזה לא יקרה. מה היה קורה בעתיד? עובדה שעצרנו גם את המעונות”.
איילת, אם היו מבטיחים לך שנה אחורה שריון בליכוד, ונגיד שגם היו מקיימים והיית היום משוריינת בחמישייה הראשונה אפילו. את חושבת שזה היה לטובתך?
“אני לא עונה על שאלות היפותטיות. אני מסתכלת עם הפנים קדימה. ועם הפנים קדימה יש ציבור ציוני דתי שהבית היהודי זה הבית שלו, שלא מוצא את הבית שלו לא בליכוד ולא אצל סמוטריץ’, ואנחנו צריכים לגדול בכוחות עצמנו ואז גם גוש הימין יבין שבלעדינו אין ממשלה”.
תמיד חלמת להיות בליכוד. לשכוח את החלום הזה? אף פעם לא תשתלבי בליכוד? זו לא אופציה?
“אנחנו לא מדברים על דברים היפותטיים”.
אבל אם את לא עוברת אחוז חסימה, נאלץ לשכוח את איילת שקד? רק במטבח נוכל לראות אותך, כמו את ציפי לבני? היית הבטחה ענקית בפוליטיקה הישראלית…
ולא, היא לא מוכנה לענות על שאלות היפותטיות. אין מצב כזה שהיא לא עוברת, ולמה לדבר על זה בכלל.
אבל אני מתקשה לוותר. נניח, רק נניח, וחלילה, שבעוד שבועיים את רואה שהסקרים לא מטיבים איתך, שאת לא עוברת – לא תפרשי בשום מצב?
“אנחנו רואים שבכל סקר אם אנחנו פורשים או שאין תזוזה בין הגושים או שגוש השמאל מתחזק. זה מה שרואים בסקרים”.
אז לטובת גוש הימין, את נשארת בכל מקרה?
“אני נשארת כי אני מאמינה שהבית הזה חשוב להרבה מאד מצביעים. ושיש הרבה מצביעים שלא יצביעו לאף מפלגה אחרת, רק לבית היהודי”.
גם אם תגידי להם יום לפני הבחירות, תקשיבו, אין טעם, תנו את קולכם למישהו אחר בגוש.
“המצביעים שלי הם אנשים עצמאיים והם יעשו מה שהם חושבים. אני חושבת שיש חשיבות למפלגה הזו… אנחנו רצים, נלחמים, גם אני, גם ברודני…”
עד הסוף?
“כן, עד הסוף. ואנחנו גם חושבים שככל שיעברו הימים, גם מנהיגי גוש הימין וגם מצביעי הימין יבינו שהבית היהודי הכרחי, כדי להרכיב ממשלה”.
ככה חב”דניקים חושבים. תחשוב טוב יהיה טוב. זה יפה.