יומיים לפני ראש השנה הגיע יו”ר האופוזיציה בנימין נתניהו אל בניין ישן ברחוב ראב”ד בבני־ברק, אל דירתו הפשוטה של מנהיג הציבור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין. כאילו לא הספיקה הפגישה עם הנין, מוטי פאלי, הגיעה פגישת החיזוק, שבמהלכה סיפר על אהבתו לתנ”ך, ובכלל לציבור החרדי. ממרומי גילו, לא בטוח שהרב בן ה־100 קנה את כל הסיפורים. גם הוא מבין פוליטיקה.
סוכות בירושלים: מברכת כהנים ועד שמחת בית השואבה • כל האירועים
כשיו”ר הליכוד יצא מהחדר, לחש אחד הנוכחים: “הוא אוכל שקצים ורמשים, הוא לא ממש שומר על הלכות”. הרב הגיב: “אבל הוא איש טוב”.
כל המאמינים שהאחדות בין שני הפלגים ביהדות התורה הגיעה בזכות הפגישה של נתניהו עם הנין, הם אותם המאמינים שיש מחויבות של דגל התורה לשמור אמונים לנתניהו בכל מחיר, כולל במחיר של בחירות שישיות, או ישיבה נוספת באופוזיציה. אבל אמונתם, שווא – כי לא היא. ולא משנה כמה הפוליטיקאים החרדים יבטיחו שהם עם נתניהו.
חלק מהם ניסו להגיד אמת, בשברי משפטים. אחר כך נאלצו לסגת. כי זה מה שעושים בערב בחירות: מתכנסים תחת גושים.
והנה, במאמר שפורסם אחרי הביקור בביטאון ‘דגל התורה’, שבו פועלת ועדה רוחנית ששום שורה לא נשמטת מעיניה, נתניהו מותקף: “כולם רוצים שנתניהו ייבחר שוב, אבל לא יזיק אם גם הוא יבקש סליחה על כמה דברים”. במאמר גם מזכירים לנתניהו איך תחת כהונתו הוא לא ממש טיפל ביוקר המחיה, ש”לא נוצר ביום אחד”, וכמו כן “לא הפגין מדיניות ימין מוחלטת”, “את מזוודות הכסף לחמאס הוא זה שהמציא”, ו”גלי טרור קשים היו פה בשפע למרות שהוא מדבר על העשור הבטחוני השקט ביותר”.
הציבור החרדי גם לא שכח לנתניהו לא רק את “קיצוץ קצבאות הילדים”, אלא גם את “הגל הראשון והשני של הקורונה, כשהחרדים ומוסדות התורה הפכו לאויבי המדינה ולמטרה להסתה מטורפת בשתיקה והעלמת עין של הממשלה דאז”. הם גם זוכרים היטב ששום חוק גיוס נורמלי לא עבר תחת כהונתו, וגם שתקציבי הישיבות ומוסדות החינוך נמצאו תחת מאבק מתמשך, למרות שמדובר היה בממשלת ימין אוהבת חרדים, לכאורה. בקיצור, סוכם במאמר, נתניהו צריך לבקש סליחה – כי “יש לו כמה סיבות טובות לכך” – ולהתנצל.
חוץ מלבקש סליחה, כדאי לנתניהו גם לעשות חשבון נפש, ולא לזלזל בשום מילה כתובה. בטח לא בביטאון שבו כל מילה מחושבת וכל חבטה מדויקת. ביקור אצל רב הוא דבר יפה, אבל יותר חשוב לשים לב לדקויות, לברר מה נאמר למארח דקה לפני, ולדלות מידע על הסמול־טוק דקה אחרי צאתך. והכי יעיל לדפדף בעיתון המייצג את המפלגה ולקרוא מה נכתב שם, גם בין השורות.
גם אריה דרעי, שפיקח הוא, התעקש שהגוש בונקר, והמליץ: “אני גם קורא את העיתונים שלהם, שם תדע את האמת”. אז קראנו.
המלצתנו לנתניהו: תקשיב היטב למה שאומרים בראיונות הרשמיים, תאזין בקשב רב ללחישות, ועוד יותר טוב – קרא את “העיתונים שלהם”. לפעמים, מסתתרת שם הצהרת כוונות.