
לדברי סגל, "משעשע שמכולם דווקא לפיד נזעק על שימוש מפלגתי באמצעי תקשורת. הוא עצמו היה גוף פעיל בבחירות עוד בשבתו כאיש תקשורת. חודשים ארוכים לפני שפרש מ'אולפן שישי' כבר ידעו מקורביו לספר על רשימת השמות המלאה שתעטר לימים את מפלגתו. גם לאחר שהודיע על ריצתו לפוליטיקה, המשיך לכתוב טור בעיתון זה.
"חברי כנסת הגישו אז נגדו את 'חוק לפיד' שנועד ליצור תקופת צינון לאנשי תקשורת. לפיד אכן הקדים עקב כך את פרישתו, ואז פרסם פוסט בפייסבוק: 'יש לי רק שאלה אחת לח"כים - מה מפחיד אתכם כל כך?' מה מפחיד כל כך את לפיד עכשיו? אולי מה שהפחיד את חברי סיעתו, כשאלה תמכו בחוק נגד ישראל היום.
"גם אז התירוץ הקלוש היה שלא מדובר בסגירה אלא רק בקידום התחרות. בגלי צה"ל, לא מזמן, הטיהור האתני של כל דמויות הימין הבכירות נומק בשיקול דעת מערכתי".הפרשן קובע: "המחנה הפוליטי של לפיד מצטיין בניסיון לסגירת כלי תקשורת ימניים בטיעונים לגליסטיים עוד מימי ערוץ 7 ומדידות המים הטריטוריאליים. כחלוף עשר שנים, לפיד הפך מפא"יניק. רק נשאר לחלק פנקס אדום, עם נקודה כתומה''.