מנדי גרוזמן: שרי, את יכולה להציל אותנו מהשעמום של הבחירות?

אלי ביתאן: עושה לי רושם שהמערכת הפוליטית מנומנמת. זהו, היה את הסיפור של ‘ירוצו יחד’ או שלא, זהו, עבר, והרחוב החרדי פשוט משועמם לגמרי, אדיש לגמרי.

מנדי גרוזמן: האם את יכולה להציל אותנו…

שרי: טוב, זה בעצם מה שיכול להכריע את מערכת הבחירות, או שלא להכריע אותה. אם באמת אנשים יקומו מהספה כדי להצביע, מה טוב, ואם ‘מצביעי הזהב’, כפי שהליכוד קורא להם, לא יבואו להצביע, אזי לא תהיה הכרעה. לצד הימין יהיו 58, לצד השני אולי יש ממשלה יחד עם המשותפת, רק שאני לא בטוחה שכל חלקיה ירצו ללכת על הצעד הזה – זאב אלקין, גדעון סער, ויש עוד – ושוב אנחנו חוזרים לנקודה בה היינו בפעם הקודמת. ושוב בחירות, שזה באמת אימת העיתונאים, גם אימת העם – ובעיקר: אימת הקופה הציבורית. בקיצור, צרה צרורה.

מנדי: בואי נדבר רגע על גפני, שדווח שהוא סירב לחתום על מכתב נאמנות ובליכוד לא אהבו את זה. הוא כאילו סתם משחק אותה חופשי, כדי להשיג הישגים בהסכם הקואליציוני, אם וכאשר, מול נתניהו – או שבאמת הוא שוקל את דרכו והוא לא מחויב רק לנתניהו?

שרי: קודם כל בוא נזכיר לכולנו שגפני לא קובע כלום. גפני לא קובע, מקלב לא קובע, כל חבר במפלגת ‘דגל התורה’ כמו גם באגודת ישראל, כמו גם בש”ס – לא קובע, נקודה.

מנדי: טוב, יש לו יותר השפעה ממני, נניח.

שרי: לגפני יש השפעה בדיוק כמו שינון אזולאי יגיד משהו, כמו שמלכיאלי יגיד משהו. בסוף, נוהגים לומר, ‘מועצות גדולי התורה’ גם בש”ס וגם ב’דגל’ וגם באגודת ישראל, יכריעו. ב’דגל’ וב’אגודה’ זה אמיתי, בש”ס כולנו יודעים שדרעי יקבע, ואריה דרעי טוען כרגע שהוא תומך בביבי. אני לא הייתי חותמת על זה בשתי ידיים שזה מה שיקרה אחרי הבחירות, וזה למרות שש”ס נראית הכי פחות חשודה.

ברור לי שהם צריכים להגיד את זה לפני הבחירות, בשביל ‘מסעודה משדרות’ והמצביעים בפריפריה. ואני עדיין חושבת שאם אריה דרעי יתרשם שיש לו 4 שנים של ממשלה יציבה מאיזה שהוא כיוון אחר, אולי לא עם ליברמן כי שם באמת יש שנאה אישית, אבל מאיזה שהוא כיוון אחר, אולי לכפות על נתניהו לזוז, כדי לפנות את הכסא למישהו אחר, אם הוא יאמין שזה יקנה לו ארבע שנים יציבות, אזי אנשים ישכחו לו את זה עד הפעם הבאה, והוא יגיד, והוא יסביר, ויהיה בסדר. כמו ששכחו לגנץ, אגב, והנה, בסדר, יש לו מצביעים.

בדגל התורה המצב הוא שונה. גדולי ישראל הם שקובעים. ולכן גפני, כל מה שהוא יגיד אין לזה שום משמעות ושום ערך, בדיוק כמו שאתמול הוא יצא נגד מרב מיכאלי על האמירה שלה נגד השבת. ואני בטוחה שבשמחה הבאה הוא יזמין אותה לרקוד אצלו בקהל ולא קרה שום דבר. כך שהאמירות של גפני לא ממש מחייבות.

יחד עם זה, צריך לזכור שההגעה של נתניהו למרן הרב אדלשטיין לא ממש פעלה את פעולתה, הוא לא ממש מיגנט את האנשים שם בחדר, ולא בקהל. בסדר, הוא בא, אמר את שלו, זה יצא לתקשורת, אבל לא ראיתי שם אהדה גדולה וגם שמעתי דיבורים שהיו שם אחרי שהוא יצא – לא הייתה שם אהבה גדולה.

אז בסדר, כולם רוצים שנתניהו ירכיב גוש של 61, וגם ימשיכו לגלות לו אהדה עד ליום הבחירות כי אולי יהיו לו 61 ויצטרכו אותו, מה יהיה אחר כך? רק אלוקים יודע.