לפני מספר ימים עתרה מפלגת יש עתיד לוועדת הבחירות כנגד ערוץ 14, מתוך כוונה להגדירו כערוץ תעמולה ובפועל להוביל לסגירתו.
בואו נודה על האמת – אין פוליטיקאי במדינת ישראל שספג וסופג ביקורת מערוץ 14 יותר ממני בשנה האחרונה. לעיתים ביקורת עניינית, הרבה פעמים ביקורת שיקרית, ארסית ובוטה.
אף על פי כן ואולי אפילו דווקא בגלל זה – עתירת יש עתיד היא בעיני ניסיון שערורייתי לסתימת פיות. חופש הביטוי הוא מעל הכל גם כאשר המילים אינן נעימות לאזניו של יאיר לפיד.
השתקת דעות אשר מייצגות ציבור בישראל, זו סכנה לדמוקרטיה.
עד לפני מספר שנים, הגיוון בתקשורת הישראלית לא היה קיים. כך השמאל העביר את אוסלו, עם כמעט אפס ביקורת בתקשורת הישראלית והתרגשות שיא מכל חתימה בבית הלבן שהביאה עלינו עוד ועוד נרצחים, וכך עברה כאן ההתנתקות, בקול דממה דקה מצד התקשורת הישראלית, כמעט ללא מילת ביקורת על המהלך האסוני. וזה בדיוק מה שמדאיג את השמאל הישראלי – חופש הביטוי.
כי אם הייתה תקשורת מגוונת עם חופש ביטוי, אולי אוסלו לא היה עובר ואולי ההתנתקות האווילית לא הייתה מתרחשת.
זו חוכמה קטנה מאוד לצעוק שאתה בעד חופש ביטוי כשהאמירות ודברי הפרשנים נעימים לך לאוזניים. החוכמה האמיתית היא כשזה פחות נעים לך, אז באמת עקרונותיו של אדם נמדדים.
כשאתה יאיר לפיד אמרת על עיתון ‘הארץ’ שהוא אנטי ציוני, אנטי ישראלי, והוא כבר לא באמת עיתון אחרי שהאשים את חיילי צה”ל בהרג מכוון וחסר אבחנה של ילדים פלשתינים, אחרי שאתה כינית את אותו טקסט שנכתב כ”טקסט מפלצתי של עיתון שירד מזמן מהפסים”, לא שמעתי קריאות לסגור אותו.
ויותר מזה, באותו ערב מיהרת להתראיין אצל דני קושמרו ב’אולפן שישי’ והיטבת להוסיף שעיתון ‘הארץ’ הוא עיתון של רדיקאליים פוסט ציוניים.
קושמרו שאל אותך: ומה צריך לקרות עכשיו? שרה”מ יוציא צו סגירה לעיתון? ענית “לא!”
אני טובה במתמטיקה ולכן אני רוצה להבין את המשוואה: כשעיתון מתיר את דמם של חיילי צה”ל – לא צריך לסגור אותו, כשערוץ טלוויזיה מבקר אותך – צריך לסגור אותו?
ולמה ללכת רחוק? בעוד הטקסט הזה נכתב ערוץ אל ג׳זירה שמייצג מחבלים, חותר תחת קיומה של מדינת ישראל וממשיך לשדר ולהשמיץ את ישראל בעולם. זה בסדר. וערוץ אל מאנר של חיזבאללה ואיראן שמשדר מישראל וכתבים שלו יושבים בארץ, זה בסדר. ערוץ 14 זה לא בסדר.
יאיר לפיד – ממה אתה מפחד?