דרמה בסיכסוך בבית סאדיגורה: הרבנית שרה פרידמן, אשת האדמו”ר מסאדיגור בעל ה’עטרת ישראל’ זצ”ל, הגישה תביעה חסרת תקדים בסך 7 מיליון שקלים, כנגד האדמו”ר מסדיגורה בני ברק, וכנגד כ-20 עסקנים ופעילים מרכזיים בחסידות.
התביעה מגיעה בעקבות מה שמכונה בכתב התביעה, מסכת של פגיעות והתנכלויות אישיות כנגדה, אשר הובילו לגירושה בכוח מהדירה בה התגוררה עם האדמו”ר זצ”ל ברחוב גוטמכר בבני ברק.
התביעה הוגשה באמצעות עוה”ד רון דרור ואופיר מנצ’ל ממשרד דרור מנצ’ל וינשטיין.
האדמו”ר, בנה של הרבנית המכהן כמנהיגם הרוחני של חסידי סאדיגורה שמרכזם בבני ברק, הוא בכיר הנתבעים. בכתב התביעה מפורטת מעורבותו, לכאורה.
“למרבה הצער הוא עושה איתם יד אחת ברדיפה הבלתי פוסקת של הרבנית, ולמעשה הוא הגורם והרוח החיה העומד מאחורי הרדיפה, בין במעשה ובין במחדל, שהרי ברור שאלמלא הוא היה רוצה ומכוון אותם לכך, לא היו נוהגים הנתבעים כפי שהם נהגו וממשיכים לנהוג”.
עוד מפורט בכתב התביעה: “יש לציין כי הנתבעים פועלים באופן מאורגן, כך שיש את מי שעומד מלמעלה, האדמו”ר, אך הוא יכול בתנועת יד או בקריצה למנוע או לגרום למי שמגדירים עצמם חסידים לפעול או למנוע מהם לפעול וממילא בלא אישורו אלה לא יעשו דבר. יש את מי שהם ה’דירקטריון’ כביכול, מי שמגדירים עצמם ‘ועד חסידי סדיגורא’ ויועציו של האדמו”ר”.
לטענת התובעת, “ועד זה אינו אישיות משפטית נפרדת וכל חבריו אחראים לפעולותיו ביחד ולחוד, הם אלה שמנחים, מממנים, אחראים לפעולות במעשה ובמחדל. ולמעשה, הם אלה שאף מניעים את הנתבע כבובה על חוט, באופן שיותר משהוא מנהיג אותם הם מנהיגים אותו ומורים לו את מבוקשם ואז נאחזים באישורו, וכפי הנראה זו גם הסיבה שפעלו לקידומו על מנת שיתאפשר להם ‘לשלוט’. ויש גם את ‘אנשי הזרוע’ המבצעים בפועל, לעיתים גם יחד עם אנשי הוועד עצמם, את הפעולות הנושאות אופי מעין פלילי. אך האחריות לכלל הפעולות היא משותפת, מה גם שאיש מן הנתבעים לא התנער מן המעשים החמורים המתוארים להלן שנעשו במשך תקופה ממושכת כנגד התובעת”.
בין הנתבעים על ידי הרבנית יש בכירים רבים בחסידות בבני ברק.
בכתב התביעה מפורטות ההתנכלויות שעברה הרבנית, לטענתה, לאחר שגילתה דעתה בעניין צוואת בעלה, האדמו”ר זצ”ל.
“לאחר פטירתו של האדמו”ר זצ”ל התגלע סכסוך בחסידות סאדיגורה. התובעת ניסתה לפייס את הרוחות וביקשה בהתאם גם למה שהתובעת יודעת בבירור שהיה רצונו של האדמו”ר ‘עטרת ישראל’, שבנה הבכור יהיה האדמו”ר מסאדיגורה ירושלים ואילו בנה הצעיר יהיה האדמו”ר מסאדיגורה בני ברק, וכן בן נוסף יהיה האדמו”ר מסאדיגורה לונדון, ואף הושגה הסכמה בנושא.
“אלא שבנה הצעיר וקהל תומכיו לא כיבדו זאת, וניסו לכפות דעתם בכוח, ופעלו להשתלט באלימות, באיומים, בכוח הזרוע ובראש ובראשונה על דירתה של התובעת, הרבנית, ולמעשה פעלו לגרשה”.
תיאור השתלשלות האירועים לאחר מכן, מציגים את המחלוקת חסרת המעצורים: “עם הודעת התובעת, כי היא תומכת בבנה הבכור ובהסדר שנעשה, ‘סומנה’ התובעת והחלה לסבול מהתנכלויות בלתי פוסקות. בין היתר, החליפו הנתבעים את מנעולי הדירה; פרצו לדירה תוך שהם זורעים הרס; פרצו לחדר פרטי שבו האדמו”ר זצ”ל והרבנית אחסנו ספרים יקרי ערך מזה שנים רבות, תשמישי קדושה וכלי כסף, גנבו את תכולתו תוך שהם כולאים את הרבנית ומאיימים על חייה.
“שיאם של הדברים עת פרצו הנתבעים לדירה ובנו קירות בטון בתוך הדירה באופן שחסם את כניסתה של הרבנית לדירתה ואת הגישה לחלק בלתי נפרד מהדירה; שברו את מצלמות האבטחה ולמעשה עשו כל אשר ניתן – בלא מורא הדין ואף בלא מורא של “כיבוד אם” – כדי למנוע את כניסת הרבנית לדירתה, תוך שהם תוקפים באלימות קשה (פיזית ומילולית) את תומכי הרבנית ואורחיה, מנפצים שוב ושוב את מצלמות האבטחה.
“כתוצאה ממעשי התוקפנות והאלימות של הנתבעים נאלצה הרבנית לשכור שירותי אבטחה אישיים בעלות ניכרת ולאחר שהיא חשה סכנה ממשית לחייה. הרבנית מצאה עצמה כאשר היא נאלצת לעזוב את הדירה, מבלי לוותר על זכויותיה, תוך כדי שהיא חשופה לאיומים, לפריצות, להעדר גישה לדירתה, לתקיפה של מקורביה ואורחיה, וכאשר המשטרה אינה נותנת מענה.
ממקורבי הרבנית נמסר לחרדים 10: “זו תביעה חריגה ביותר, והיא קשה מאד, אך קשה יותר היה לשתוק. זה מוצא אחרון, בלית ברירה. הרבנית סבלה מאד, היא הותקפה, ביתה נפרץ, רכוש שלה נגנב, כיבו לה את החשמל, ונעלו עליה את דלתות הבית. זה מצב שאף אדם לא מסוגל לשרוד בו. היא פנתה לרבנים, לאדמו”רים שינסו לגשר, היא פנתה למשטרה, אך אף אחד לא היה מסוגל לעזור לה. בית המשפט הוא המוצא האחרון”.