חרטה או ספין? שרי רוט בערוץ 14 על נאום ההתנצלות של שקד • צפו

“היום אני מבקשת סליחה מהתומכים שלי, מהקהל היקר שלי שליבו נשבר כשהצטרפתי למהלך הקמת הממשלה האחרונה. אני מאמינה שתמצאו בלבכם את המקום לסלוח לי”.

עידו טאובר: שרי, עד כמה אמינים הדברים שאומרת שקד?

שרי רוט: בוא נשאל קודם כל, עד כמה אמינים דברים שאומרים פוליטיקאים בכלל, ואני מאלה שחושבים שבשנים האחרונות הם לא ממש אמינים… אבל תשמע, היא באה  עם בגדים לבנים, ממש כמו ביום כיפור, ביקשה סליחה, כמעט כרעה והשתחוותה בפני הבוחר. האם אפשר להאמין? לא יודעת. אני מאלה שחושבים שמי שחוזר בתשובה בצורה כל כך משכנעת, צריך לתת לפחות צ’אנס של פעם אחת, בוא נבדוק אם באמת עזבת את החטאים.

כמו שאצלנו אומרים, ביום כיפור, אתה עושה תשובה? תקבל על עצמך לעזוב את החטאים, בוא נבדוק אותך תקופה, נראה שבאמת אתה לא חוזר למקום הפשע, מה שנקרא. ואז נוכל לסלוח לך.

ואני רוצה להזכיר לכולנו שממש עכשיו היא נמצאת שם, במקום האסון – בעין ימנית, – בממשלה הלא טובה בעיני בוחרי הימין. היא משתמשת גם עתה בקולות של מצביעי הימין, שחלקם הגדול אני חושבת לא ממש מזדהים עם הממשלה שבה היא נמצאת, ובבד בבד כשהיא שם – ואני מכירה את התירוצים של ‘אם לא אני, תבוא מישהי אחרת למשרד הפנים ויהיה לכם יותר גרוע’ – זה לא משכנע את הבוחר שאומר, אני רוצה לראות אותך עושה מעשה.

בוא נגיד שאם הפעם היא אכן תיתן את הקולות שלה – אם וכאשר, היפותטית, היא תעבור בכלל את אחוז החסימה, מה שלא נראה לי, אבל נניח שכן יקרה הנס האישי שלה מבחינתה, והיא נותנת את הקולות שלה לגוש הימין, אולי אז יהיה אפשר לסלוח לה בשביל הפעם הבאה. אולי אפילו הליכודניקים יסלחו לה ויכניסו אותה לשורותיהם. אבל כרגע זה קצת מוקדם מדי לסליחות.

עידו: אז נכון, שרי, את צודקת, כרגע על פי הסקרים היא נמצאת רחוק מאחוז החסימה. מצד שני, היכולת שלה לייצר את לשון המאזניים ולהבטיח ממשלת ימין, אם אכן היא תעבור את אחוז החסימה, היא כל כך משמעותית שבעצמם הכל פה עומד על כף המאזניים. זה לא רק ‘הבית היהודי’ אלא זה כל עתיד הבחירות ואיך זה ייראה לאחר הבחירות.

שרי: אני שומעת מהקול שלך בדיוק את מה שאומרת לי הדר מוכתר כל הזמן – אני אהיה לשון המאזניים. כל מפלגה קטנה, רסיס, מנסה לשכנע אותי שהיא זו שתהיה לשון המאזניים, אני אשמח אם זה יהיה נכון, אבל מה לעשות שכרגע הכלי שיש בידינו הוא הסקרים – והם לא מיטיבים איתה.

אני גם מאלה שחושבים שהיא תחכה שבועיים-שלושה לראות האם באמת החיבור עם ‘הבית היהודי’ מביא לה קולות, כפי שהיא חיכתה עם החיבור ליועז הנדל לראות אם הוא ייטיב איתה או לא, וכשהוא לא הוסיף לה סומק בלחיים – זה נגמר כמו שזה נגמר, מצידה, ולא כל כך מצידו. אני מאמינה שזה גם מה שיקרה לחיבור עם ‘הבית היהודי’, כאן אין לה כבר איך להחליף, כי הרשימות כבר הוגשו, לכן אני סבורה שהיא תעשה בסוף מסיבת עיתונאים נוספת, הפעם לא בחליפה לבנה אלא בצבע אחר…

עידו: שחור אולי…

שרי: אולי כחול לבן, משהו ציוני, והיא תגיד: “סליחה, השירות שאני יכולה לתת כרגע לתושבי מדינת ישראל זה פשוט להגיד ‘טעיתי, נכשלתי, לא הצלחתי לקבל מכם את האימון, לא בגלל שלא יכולתי לקבל אותו, אולי בסיבוב הבא אלא שכרגע זה מוקדם מדי, כי רגלי עדיין בתוך ממשלת השינוי ופי אומר ‘סליחות, אני ימינה'”. וזה לא עובד ביחד, מה לעשות.

עידו: אז בואי ננסה להבין, פוליטית, למה שקד לא מתפטרת? זה רק הרצון לשבת על הכיסא?

שרי: למה לא לעשות את הניסוי? זה ניסוי כלים נחמד. יש לה את ההזדמנות, יש לה את הפלטפורמה, היא בינתיים שרת פנים, תפקיד מכובד, מה אכפת לה לעשות את הניסוי הזה? מה זה עלה לה? חליפה לבנה?

עידו: ברקע הרצון הזה, או הבקשה להתפטר או לא להתפטר, נכנסת שקד לקרב ציוצים היום עם זהבה גלאון יו”ר מרצ.

איילת שקד: “מבקשת סליחה על כך שהצטרפתי למהלך הקמת הממשלה האחרונה”.

זהבה גלאון: “אז תתפטרי”.

איילת שקד: “היית מתה לשים את הידיים שלך על משרד הפנים. לא יקרה”.

זהבה גלאון: “היית מתה לשים ידיים על אחוז החסימה”.

איילת שקד: “מעניין למה כל החודש האחרון התחננת למיכאלי שתתאחד אתך”.

עידו: שרי, מה את אומרת על קרב הציוצים הזה?

שרי: אז קודם כל, איילת מנוסה, היא לא בוכה כפי שבכתה הדר מוכתר, אז זה לא קורע לב כל-כך, הן עושות את זה כמו שתי בוגרות. לגופו של עניין, אני מכירה את התירוץ הזה של איילת שקד לפיו ‘אם אני אצא ממשרד הפנים יבוא מישהו יותר גרוע לימין’. אבל התירוץ הזה לא עובד על מצביעי הימין. אנחנו רואים את זה בסקרים, כי הם רוצים לראות איזשהו מעשה. תעשי משהו.

ואגב, כל כך הרבה מהם, שתמכו בה, התחננו אליה במהלך השנה האחרונה: ‘תעזבי, תוכלי להיכנס לליכוד, אולי אפילו להתמודד שם על ראשות ממשלה’. לי אפילו היו שיחות איתה בעניין הזה, אני מאד האמנתי באיילת שקד במשך שנים, אני מודה בעניין הזה. חטפתי ריקושטים מטוקבקים כשצייתי בטויטר תמונה שלי איתה, על זה שאני תמימה ונאיבית, ואיך את מאמינה לה – ותשמע, התאכזבתי. כמו הרבה ממצביעי הימין. אני לא מצביעה של המפלגה שלה, אבל האמנתי בה באופן אישי. חשבתי שהיא יכולה להיות הדור הבא של הליכוד, ואני מאוכזבת, כמו כולם.