ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, שגזר על עצמו שתיקה, מצא השבוע סיבה יוצאת דופן להפר אותה: ההבטחה של נתניהו ליהדות התורה להעלות את תקציב מוסדות החינוך שאינם מלמדים לימודי ליבה, אם ירכיב את הממשלה הבאה, היא מהלך, לפי דעתו, ש”מסכן את עתיד המדינה”.
בשיא תקופת הקורונה התלוויתי לביקורו של בנט באלעד, עיר חרדית אדומה באותם ימים. בנט יצא מגדרו להחמיא לציבור החרדי, ותקף את ממשלת נתניהו. “אם רק ינהלו דיאלוג עם הציבור החרדי יוכלו למצוא פתרונות”, אמר. הוא לא הציע לאכוף מסיכות, קיצוץ בתקציבים או עוד קנסות. דיאלוג, הוא ביקש. אבל ממרומי כס החליפי, רגע לפני שהוא הולך הביתה, יש לו מה להטיף למגזר החרדי. כי איך נתניהו העז להבטיח לילד חרדי תקציב ללימודים, כאלה שהורים חרדים רוצים שילמד?
אבל עזבו רגע דיון ביהודי שבעוד מספר חודשים ייאלץ לחפש לעצמו עבודה חדשה. זה לא בנט, זו הצביעות החוגגת.
כשבני גנץ הצטרף ממשלת נתניהו, אחרי הסיבוב השלישי, הוא התעניין על לימודי הליבה אצל החרדים, כמה ולמה? אם המפלגות החרדיות היו מציעות ללפיד, גנץ ובנט, רגע לפני פירוק ממשלת השינוי, להצטרף בתנאי שתקציבי החינוך החרדי יושלשו – מישהו היה מתנגד? הרי היינו שומעים מילים גבוהות על “גודל השעה” ו”חשיבות העניין” של הצלת ממשלת השינוי, צ’קים היו נרשמים. אפילו שר אוצר היה מוחלף, אם רק היה צורך בכך.
מדוע כאשר החרדים שותפים ל”קואליציה הנכונה” הם נפלאים, וכשהם חוברים לנתניהו, אז הם “סכנה למדינה”?
ועוד דבר אני מתקשה להבין: מדוע הילדים שלי ושל השכנה נאלצים ללמוד בקראוונים דולפים בחורף ולוהטים בקיץ? למה אנחנו צריכים למלא פנקסי צ’קים בתחילת כל שנה, מאות שקלים בחודש, על לימודים של ילדי תלמודי התורה והישיבות – רק כי התקציב לא מספיק, היות והמדינה שופכת מיליארדים מכספי המיסים של כולנו לספורט, תרבות, ולתחומים איזוטוריים באקדמיה? אני יודעת שבעולם המושגים של חילוני אלה דברים חשובים ומכובדים, ושווה להשקיע בהם, גם כשזה על חשבון החרדים, אבל בעולם המושגים של העם היהודי לדורותיו – לימוד התורה הוא ערך נשגב, וראוי שהמדינה היהודית תהיה גאה בו ותשקיע בו.
אם החרדים יהיו פה יום אחד רוב, מישהו יאהב שדרעי יקבע כי בית ספר שאינו מחייב חבישת כיפה לא יזכה לתקצוב מלא? אני לא. גם אתם לא. אז תנו לנו לחנך את ילדנו שלנו כפי שאנחנו מבינים. צאו לנו מהילקוט של הילדים שלנו, כבדו את הערכים שלנו, ותנו להם לנשום אוויר ולקבל תקציב כפי שמקבל כל ילד חילוני – איש איש וערכיו.
גם אתם, פוליטיקאים ציניים, רגע לפני שאתם יורים חיצים בכסף של הילדים שלנו, אל תשכחו שיום יבוא ואולי גם אתם תזדרזו לאשר להם תקציב הרבה יותר נדיב.
שרק לא ישלפו לכם את ההתנפלות של היום. זה יהיה לא נעים.