נפתלי בנט זלזל בגבאים • מזכיר איגוד בתי הכנסת תוקף: “זו חרפה”

אלי בן דוד
|
י"ג אלול התשע"ד / 07.09.2014 22:10
יו”ר ה’בית היהודי’ השווה את מתנגדי החוקה, אותה הוא מבקש להעביר במפלגתו ל”גבאי בבית הכנסת” – ועורר עליו את זעמם של גבאים רבים • מזכיר איגוד בתי הכנסת: “אנחנו לא מוסד אנרכוניסטי”

מפלגת הבית היהודי נמצאת על פרשת דרכים: יו”ר המפלגה מבקש להעביר בה חוקה שלדעת חלק מחבריה אינה משקפת את ערכיה הדתיים של המפלגה.

אלא שבמהלך ראיון שקיים, אמר בנט כי מתנגדי המהלך “מבקשים להחזיר אותנו להיות גבאי בית כנסת”. אמירה זו פגעה, מסתבר, בלא מעט גבאים, שפנו לאתר ‘איגוד בתי הכנסת העולמי’, המופעל על ידי ‘אילת השחר’ – ומחו על האמירה המזלזלת כדבריהם.

הרב מוטי רייך, מזכיר הארגון, פרסם באתרו תחת הכותרת “בנט, גבאי בית הכנסת אינו מוסד אנרכוניסטי” את ההצהרה החריפה הבאה:

נפתלי בנט, יושב ראש הבית היהודי אמר השבוע בראיון לאתר כיפה את המשפטים הבאים: “החוקה מצוינת אבל לכל דבר יש מי שיתנגד. יש כאלו שמפחדים ליטול אחריות ולהנהיג. זה מזכיר לי את חטא המרגלים – החטא היה הפחד לנצח. אנחנו משמעותיים בתחום הביטחון, הכלכלה והתחום המדיני. זה אף פעם לא היה כך ותמיד עסקנו רק בבניית מקוואות. מקוואות זה חשוב אבל אנחנו לא שם ואני לא רוצה שיחזירו אותנו לימי מש”ק הדת. מתנגדי החוקה מבקשים להחזיר אותנו להיות גבאי בית כנסת”.

אינני נכנס לפולמוס הפנים מפלגתי של מפלגת הבית היהודי, אין זה תפקידי, ובטח לא תפקידו של ‘איגוד בתי הכנסת’ הפונה לכלל הקהלים בישראל. אני כן מבקש להביע התנגדות עזה לשימוש בביטוי האומלל המשתמש ב’גבאי בתי הכנסת’ כסימבול לתפקיד פרימיטיבי, מרוכז בעצמו, מיושן, וחסר מעוף.

בעיני מדובר בלא פחות מחרפה. האמירה זו המגיע מאדם חובש כיפה, העומד בראש מפלגה דתית, פוגעת באנשים המסורים ביותר במוסד החשוב ביותר לעם היהודי – בית הכנסת, בוודאי בחודש אלול – החודש בו מוסרים האנשים הללו את נפשם כדי לדאוג להמוני בית ישראל למקום תפילה נח, ידידותי ונעים.

בשעות האחרונות קיבלתי עשרות פניות מגבאים שסיפרו לי על תחושת הפגיעה. נוצר כאן עלבון כלפי שלוחי ציבור שרק מנסים להגיע לקהלים חדשים ולהאהיב עליהם את בית הכנסת. בית הכנסת והגבאים שלו אינם אנרכיסטיים, ואינם מיושנים. הם אינם מרוכזים רק בעצמם כפי שמשתמע מן האמירה האומללה הזו.

מן הראוי שבימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, יחזור בו שר הכלכלה מן הביטוי שיצא, יש לקוות, בשגגה מפיו, ויבהיר כי לא לכך הוא התכוון.