ליאת בר טוב שדה: אז זהו זה? זה נגמר? או שעוד יכולות להיות הפתעות בגזרה…
שרי רוט: חתום זה לא, בואי נבהיר את ההבהרה הזו, אבל הכיוון כבר ברור. מה שהיה ברור מראש זה שהם ירוצו ביחד, לא הייתה שום אופציה אחרת, אני חושבת שהיחיד שפחד מזה שהם לא ירוצו ביחד היה נתניהו, הידוע כאלוף הפראנויה… והוא פחד שהם יתפצלו.
זה נראה שהם הגיעו לאיזה שהם סיכומים, כשכל צד אומר ‘ניצחתי’, ויופי, מקסים. אני חושבת שזה אידיאלי.
בוועידת ‘כיכר השבת’ הכריז יצחק גולדקנוף, שלא יכנסו לשום קואליציה עד שלא יושוו זכויות החינוך החרדי ‘ואל תגידו לנו ‘ליבה”.
ליאת: הוא ילך עם האיום הזה עד הסוף, לדעתך?
שרי: קודם כל, בבסיס ההסכם של שני החלקים החרדים עומדת ההחלטה שלא נכנסים לשום קואליציה, אם לא משווים את תקציב החינוך החרדי גם אם המוסד מלמד ליב”ה וגם אם אינו. כלומר, אל תתערבו בשיקולים הפנים חרדיים, תנו לילדים שלנו מה שמקבל ילד חילוני.
ליאת: וזה כמובן מתייחס לפרשה עם בעלזא והמתווה של משרד החינוך.
שרי: כשגולדקנוף אומר ‘השוואה’ הוא בעצם אומר, ‘תקשיבו, ילד חילוני מקבל 100 אחוזי תקצוב, לא הגיוני שילד חרדי, המקבילה שלו, שהוא לא אשם בהחלטות של ההורים שלו או של הקהילה שלו על מה ללמד אותו כמה ולמה, הוא זכאי לאותו תקציב.
באה המדינה ואומרת, לא, אם לא תלמדו ליב”ה אנחנו מענישים אתכם. באות המפלגות החרדיות ואומרות, זאת הדרישה שלנו, מי שרוצה אותנו בקואליציה יתכבד נא וימלא אחר הדרישה שלנו. אני רק רוצה לחדש לך שאם גוש השינוי, מה שנקרא, לפיד, או גנץ, יקבל לידיו דרישה חרדית כזו – הרגע הוא חותם עליה ובשמונים אצבעות, לא רק בעשר. העיקר, שיצליח להרכיב את הממשלה.
כי בואי נזכיר לכולנו שעבאס ביקש הרבה יותר לציבור הערבי – והוא צודק, מבחינתו, כי זכותו של המיעוט לבקש כשהוא נכנס לקואליציה, כך גם החרדים זכותם לבקש.
מה שעמד בבסיס המחלוקת בין שני הגושים החרדים הייתה החלטה של המפלגות החרדיות כבר ב-2013, בתקופת ממשלת נתניהו השלישית, כשבא שר החינוך שי פירון והציע את הממ”ח החרדי שאומר – תלמדו ליב”ה תקבלו יותר תקציב. החרדים עמדו בצורה ממש נחרצת נגד הדבר הזה.
ליאת: ואולי צריך לעשות הפרדה בין הציבור למנהיגים. כי המנהיגים, יש להם את האינטרסים שלהם, אבל בסוף, הציבור עצמו, כאילו בשם שיקולים פוליטיים, גורם לציבור שלם של ילדים שלא לקבל כלים להתקיים במאה ה-21… האם הציבור מעוניין במה שהמנהיגים שלו משיגים עבורו, כביכול?
שרי: אז את מפרידה בין הציבור לבין המנהיגים, אני אעשה לך הפרדה אחרת. אני מפרידה בין המיינסטרים החרדי, שהוא נניח 80-90 אחוזים מהציבור החרדי לבין השוליים. בואי נעזוב לרגע את השוליים, ונדבר על הציבור החרדי, ואני בתוכו, שרובו ככולו שומע לרצון הרבנים והמנהיגים.
את בעצם עושה ‘מעשה חמות קלאסית’ שבאה לכלה שלה ואומרת: אם לא תתני לילד שלך חצי זית בבוקר וחצי זית בערב הוא לא יגדל ולא יפרח. אני לא חושבת שבן אדם חילוני רשאי להיכנס לתוך תיק הלימודים של שכנו החרדי וילדו, ולהגיד לו מה ללמוד ומה לא ללמוד. אני חושבת שאני כאם חרדית רשאית להחליט מה אני רוצה ללמד את הילדים שלי ומה לא. זכותה של השכנה שלי להחליט אותו דבר.
לבוא ולהתנשא עלינו ולומר: טוב, זה לא אתם, זה הרבנים שלכם, זה החברי כנסת שלכם, זה גפני אומר לכם מה לעשות, זה מקלב קובע לכם, זה דרעי קובע לכם, אני רואה בזה גישה מרגיזה של אנחנו נגיד לכם מה יותר טוב לילדים שלכם. ואם מחר אגיד לך, תוציאי את מכשיר הטלוויזיה מהבית כי זה לא טוב לילדים שלך – ואם לא תוציאי לא תקבלי תקציב מלא ללימודי הילדים שלך?! שכל אחד יסתכל על הצלחת שלו…
ליאת: בני גנץ לגבי שיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות אומר: “הלוואי שקצת מן התשובה תגיע גם לפוליטיקה, שבמקום להכות על החזה של האחר נכה גם על החזה שלנו”. יש שיאמרו בציניות שהוא מנסה להתקרב למפלגות החרדיות ויש שיאמרו זה האיש, אלה המקורות שלו ואלו השורשים… מה את אומרת, יש סיכוי שיעבוד החיבור הזה? להתקרבות הזו יש פוטנציאל?
שרי: האמת צריכה להיאמר, שבני גנץ הוא יהודי עם לב מאד חם ליהדות. בן אדם שיודע מה זה בית כנסת, יודע מה זה תפילות, בן אדם שכשהוא הולך לבית כנסת בשבת הוא מחנה את הרכב שלו במרחק, כדי שלא להגיע עם הרכב שלו ממש עד לפתח בית הכנסת, מבחינת מה שנקרא אצלנו ‘יידישקייט’, האיש מאד קרוב.
אלא מה? שהקואליציה שהוא אמור להביא איתו על הגב לא מתאימה לציבור החרדי. בואי תגידי לי איזה קואליציה את רואה מול העיניים – עם מרב מיכאלי שרוצה לפתוח פה בשבת תחבורה ציבורית בכל הארץ ובניגוד לסטטוס קוו מקום המדינה? ליברמן, שרוצה לזרוק את החרדים במריצות למזבלה? אם אכן גנץ היה מוכן להסתופף תחת כנפי הליכוד ולבוא ביחד לממשלת אחדות ברור שהחרדים יקבלו אותו בכבוד רב. בהחלט. אין להם משהו נגדו. אני חושבת שלהיפך.
ליאת: אז יכול להיות שאנחנו נצטרך להפנים את העובדה ששבט אחים מורכב משבטים, אולי מנוגדים.
שרי: זה בסיס המדינה היהודית.