פרופ’ מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, מודאג מצפיפות האוכלוסייה בישראל – ותומך בנחרצות במדיניות של צמצום ילודה.
במוסף ‘7 ימים’ של ‘ידיעות אחרונות” פורסמה ביום שישי כתבה על הצפיפות ההולכת וגוברת בישראל.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2020 חיו בישראל כמעט 9.3 מיליון איש, והמספר הזה גדל בקצב של כמעט שני אחוזים בשנה. אנחנו חיים במדינה השלישית בצפיפותה בקרב מדינות ה־OECD, אחרי הולנד ודרום־קוריאה, ובשנת 2050 יחיו בישראל הקטנה כ־18 מיליון איש. לפי התחזיות של האו”ם, ישראל תהיה אז מדינה צפופה יותר ממדינות כמו האיטי, רואנדה ומלאווי.
בשיחה במסגרת הכתבה הודה פרופ’ טרכטנברג: “כשאני מביט קדימה אני רואה עתיד שחור משחור”.
לטענת טרכטנברג, המסורת הישראלית הרואה בילדים ברכה חייבת להשתנות. “תופעת ריבוי הילדים היא תוצאה של השואה, של החרדה הקיומית של ראשית ימי המדינה, מעטים מול רבים וכו’. אבל התפיסה שאם אתה עושה הרבה ילדים אתה תורם למפעל הציוני – שהייתה נכונה לפני 60 שנה – ממש לא נכונה כיום. ולא רק שזה לא נכון, אלא שאותה תפיסה של ריבוי ילדים דווקא מאיימת על החברה הישראלית”.
כבר ב-2018 קרא טרכטנברג ללדת פחות ילדים. “זה באמת משהו שקשה להגיד בפרהסיה. אתה יוצא למעשה נגד החרדות הקיומיות העמוקות שליוו אותנו הישראלים לאורך המאה ה־20. תפיסתית, אנחנו עדיין תחת הצל הארוך של ימי הקמת המדינה ולא השכלנו להשתחרר ממנו. אבל אני אומר את זה גם לילדות שלי, למרות שזה מאוד לא פופולרי: האקט הפטריוטי בימינו הוא לעשות שני ילדים ולא יותר”.
טרכטנברג מתקשה לשכנע את מוסדות המדינה להפסיק את קצבאות הילדים, ההנחות בארנונה למשפחות מרובות ילדים ועוד שלל הטבות שמגבירות, לדעתו, את התמריץ של אזרחי ישראל ללדת ילדים.
“העובדה שמדינת ישראל ממשיכה בתמיכה כלכלית שהיא פונקציה של מספר הילדים במשפחה זו איוולת. זה כאילו שתסבסד קניית מכוניות פרטיות, למרות שיש פקקים”.
לדבריו, “הסוגיה הפוליטית המרכזית בהיבט הזה הם החרדים. בגלל שרבים מהגברים החרדים לומדים תורה ולכן לא עובדים, התמיכה הכלכלית פר ילד מאוד משמעותית לתקציב המשפחתי שלהם. זה מעבר לעניין האידיאולוגי של מצוות פרו ורבו, זה עניין פרקטי, דרך לייצר הכנסה למשפחה”.