בחודש אלול כבר חשים את אווירת יום הדין המתקרב ובא. כל אחד ואחד עושה את חשבון נפשו ומתכונן לקראת הימים הנוראים. מטבע הדברים מתעוררות בלבבות נימות של יראה. גם קול השופר מעורר חרדה – “אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?!”.
ואולם הבעל-שם-טוב, שנולד בח”י באלול וגם נתגלה לעולם ביום זה והתחיל להאירו באור החסידות, גילה כי ימי אלול הם גם ימים של אהבה גדולה.
בימים האלה מאירות י”ג מידות הרחמים של הקב”ה. רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, שאף הוא נולד בח”י באלול, ממשיל את הקב”ה בחודש אלול למלך שיוצא לשדה, אל העם, ומקבל את כולם “בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם”.
‘אבינו’ וגם ‘מלכנו’
אם כן, אילו רגשות אמורים לפעם בליבנו בחודש אלול, רגשות יראה או אהבה, חרדה או שמחה?
נדרש כאן שילוב עדין בין שתי הגישות – הדין והרחמים, היראה והאהבה. חיי היהדות בכלל בנויים על איזון נכון בין הקטבים. אהבה שאין עימה יראה, עלולה לגרום לזלזול בקיום המדוקדק של התורה והמצוות. האדם מרגיש קרבה יתרה ונראה לו שבין ‘חברים’ תתקבל התנהגותו בסלחנות. מנגד, יראה שאין עימה אהבה, נוטלת מהאדם את החדווה ומשרה עליו קדרות.
ההתייחסות שלנו לקב”ה מורכבת משילוב הגישות. אנחנו אומרים: “אבינו מלכנו”. ‘אבינו’ – מסמל קרבה, כמו אב רחום ואוהב. ‘מלכנו’ – מייצג יראה, כמו היראה שהעם חש כלפי המלך. כך אנחנו פונים אל הקב”ה בשתי התחושות האלה – אב רחום ובה בעת מלך גדול ונורא.
ובכל-זאת, האהבה היא הגוברת. היא הכוח המניע העיקרי בחיי היהודי. גם בחינוך אמרו חז”ל שהתמהיל הנכון של שתי הגישות הוא: “שמאל דוחה וימין מקרבת”. אמנם צריך שיהיה גם ‘שמאל דוחה’, אבל את הדחייה וההרתעה עלינו לעשות ביד שמאל, החלשה יותר; ואילו את הקירוב והאהבה יש לבטא בעוצמה הגדולה יותר, ביד החזקה, יד ימין.
זמן לברך
זו הגישה שבה עלינו לפנות גם אל המוני בית ישראל. יש המבקשים לעורר לבבות, ונוקטים שפת אזהרות והפחדות. זו דרך שנזקה מרובה מתועלתה. האיומים אוטמים את הלבבות ומרחיקים את ההמונים מלהתקרב אל ה’ ותורתו. דווקא גישה של אהבה ורחמים היא הפותחת את הלבבות והמעוררת את העם להתקרב יותר לאבינו שבשמיים.
בימי חודש אלול אנו נוהגים לברך איש את רעהו באיחולי שנה טובה ומתוקה. המנהג הזה משקף את הגישה הראויה לימים האלה. זה זמן שבו צריך לברך יהודים, לאחל להם כל טוב בגשמיות וברוחניות, לעורר רחמים לפני אבינו שבשמיים, שירעיף עלינו את שפע ברכותיו. הברכה האלוקית היא שתעורר את המוני בית ישראל לשוב גם כן אל ה’ באהבה וברצון.
נאחל אפוא כי נזכה כולנו לברכת ה’, שתהיה השנה הבאה שנה טובה ומתוקה, הן בענייני הכלל הן בחיי הפרט, ושתהיה זו שנת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.