אנחנו רגילים לראות הודעות בסגנון “מצאתי תפילין”, על זוג תפילין שנשכח באוטובוס אתמול בבוקר.
החלפת כתובת? פה תגלה אם פרטיך כבר מעודכנים בפנקס הבוחרים
מה תגידו על תיק של טלית שאבד לפני כ-50 שנה, במלחמה, ונמצא כעת?
כך סיפר לי הלילה אלישיב גוטמן:
“אבא שלי, בוגר ישיבת הר עציון, התפלל במלחמת יום כיפור בבסיס ברמת הגולן. באמצע התפילה, בעודו בצום, נשמעה האזעקה והוא רץ לבונקר, מותיר את חפציו מאחור. אחרי כמה חודשים מישהו מצא את התפילין של אבא והחזיר לו אותן, אבל התיק של הטלית שלו לא נמצא עד היום…
ובכן, היום אבא שלי קיבל פתאום טלפון מיהודי שמחזיק בתיק הטלית הזה כחמישים שנה. מתברר שבזמן המלחמה, כבשנו את האזור הזה בחזרה מהסורים. התיק של הטלית נמצא בתוך נגמ”ש סורי שנפגע. הסורים מצאו אותו בשטח ולקחו אותו. אחד המפקדים הישראליים, אורי עצמון, אסף מהנגמ”ש הסורי ציוד שנראה לו יהודי. היו שם גם מחזור תפילה צבאי, שופר ועוד.
עצמון הוא תושב קיבוץ גן שמואל, ובכל יום כיפור הם היו מציגים את הפריטים האלה בקיבוץ, ומניחים אותם על השולחן כהשראה, כתזכורת.
מתברר שכבר שנים הוא מחפש את בעל התיק ומספר את הסיפור הזה בכל מקום, אבל לא מצליח למצוא קצה חוט. השנה הבן שלו התחיל להעלות סטטוסים בנושא ולהריץ את המידע בקבוצות, וככה הוא כתב: ‘אורי עצמון מג”ד 83 חרמש של חטיבה 670 מצא ביום השלישי של מלחמת יום כיפור למרגלות גבעת אורחה תיק עם רקמה עם האותיות י.ג. נשמח להגיע לבעלים. שיתופים יתקבלו בברכה’.
תוך כמה שיתופים, המעגל נסגר: י.ג. זה אבא שלי. יצחק גוטמן.
היה לאבא קשה לדבר הערב מרוב התרגשות, אבל בין כל הטלפונים עם המשפחה והחברים הוותיקים, הוא אמר לנו דבר יפה: הוא תמיד חשב מה עלה בגורל התיק של הטלית – אולי הוא נשרף, אולי הוא בסוריה – אבל כזה דבר הוא לא דמיין.
הוא כל כך שמח שכל השנים האלה לתיק שלו היה בעצם תפקיד משמעותי, והוא היה חלק מחוויית יום כיפור של הקיבוצניקים”.