היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הצליחה במאמץ מודיעיני, בשיתוף פרופ’ שמואל אחיטוב, להחזיר לחזקתה של מדינת ישראל תעודה כתובה על גבי פפירוס מימי בית המקדש הראשון, כתובה בכתב עברי קדום, שמקורה המשוער באחת ממערות מדבר יהודה.
החלפת כתובת? פה תגלה אם פרטיך כבר מעודכנים בפנקס הבוחרים
מדובר בפריט נדיר, שלא היה ידוע קודם לכן.
התעודה כוללת ארבע שורות קטועות, ובראשיתה מופיעות המילים “לישמעאל תשל[ח]…”. לפי הכתוב, נראה כי לפנינו שריד של מכתב ובו הוראות לנמען. הוצע לתארך את ‘פפירוס ישמעאל’ למאות 7-6 לפסה”נ, ובכך, התעודה מצטרפת לשתי תעודות בלבד המצויות בידי מדינת ישראל מתקופה זו.
מקור כל השלוש במדבר יהודה, המאופיין באקלים יבש, שאפשר את השתמרות הפפירוס.
הפרשייה החלה עם פטירת חוקרת הכתב העברי ד”ר עדה ירדני ע”ה, ביוני 2018. כתב יד שעליו עמלה ואשר לא הספיקה להשלים, הועבר לידי פרופ’ שמואל אחיטוב, לצורך קידום הבאתו לדפוס. כשבדק אחיטוב את כתב היד, הוא הופתע לגלות כי מופיע בו תצלום ופענוח ראשוני של תעודה נדירה מימי בית המקדש הראשון, שלא הייתה ידועה.
בעקבות זאת, החל מאמץ משותף של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות ופרופ’ אחיטוב, לאתר את מחזיק הפריט ואת מיקומו.
הפעולה המודיעינית צלחה, ואותר מחזיק הפפירוס – תושב מונטנה בארה”ב. זה סיפר, כי הפפירוס ניתן לאימו בשנת 1965 בעת ביקורה בארץ-ישראל על ידי יוסף סע’אד, שהיה אוצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, וחליל איסכנדר קנדו, סוחר עתיקות מוכר מבית לחם, אשר מכר בעבר אלפי קטעי מגילות מדבר יהודה.
כשחזרה התיירת מביקורה בישראל לארה”ב, הושם הפריט במסגרת זכוכית.
על מנת לשכנע את מחזיק התעודה להעבירה לידי ישראל, כך שזו תחזור לידי המדינה ותשמר בתנאים נאותים המתאימים לממצא כה עדין, הוזמן מחזיק התעודה להתרשם ממעבדת השימור של יחידת מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות בירושלים. בסיום הביקור, השתכנע כי אכן, כאן המקום הראוי ביותר לשימור ולמחקר של התעודה הנדירה, והוא מסר אותה לרשות העתיקות.
יחידת המגילות של רשות העתיקות שימרה את התעודה, ותיעדה אותה במערכת המולטי-ספקטרלית החדשנית, המשמשת לתיעוד וניטור מצב המגילות. על מנת לבדוק את אמינות הפריט, נשלחה דגימה ממנו לבדיקת תיארוך רדיומטרי במכון ויצמן. בבדיקה התקבל תיארוך התואם את הקביעה הפליאוגרפית (לפי סוג הכתב), ובכך התחזקה הסברה כי אכן מדובר בתעודה משלהי ימי בית המקדש הראשון.
הפריט נחקר מדעית על ידי פרופ’ אחיטוב, ואת ממצאיו הוא עתיד להציג ביום ה’ הבא, בכנס ‘מדבר יהודה הראשון’ של רשות העתיקות, אשר יתקיים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.
פרופ’ שמואל אחיטוב: “השם ישמעאל, הנזכר בתעודה, היה שם נפוץ בתקופת המקרא, שמשמעותו ‘ישמע האל’. השם מופיע לראשונה בתנ”ך כשם בנו של אברהם והגר, ולאחר מכן נזכר כשמם הפרטי של אישים שונים במקרא, ובהם גם ישמעאל בן נתניהו, שרצח את גדליהו בן אחיקם.
“השם מופיע בממצא הפליאוגרפי של ימי בית ראשון, בין היתר, כשמם של פקידים במנהל ממלכת יהודה, על גבי בולות (טביעות חותם על פיסות חומר) אשר חתמו תעודות ממלכתיות, כדוגמת בולת ‘לישמעאל בן המלך’. נראה, כי תעודה זו שימשה כאישור משלוח מישמעאל או אליו”.
“בשלהי ימי בית ראשון, ידיעת קרוא וכתוב היתה דבר נפוץ”, אמר ד”ר ג’ו עוזיאל, מנהל יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות. “אנחנו מכירים ממצאים רבים המעידים על כך, בהם אוספי אוסטרקונים (תעודות שנכתבו על גבי חרסים) וטביעות חותם שהתגלו במרכזים עירוניים שונים – כולל ירושלים, בירת הממלכה. אולם תעודות, העשויות חומרים אורגניים –כגון פפירוסים, לא השתמרו כמעט בכלל. כדי לסבר את האוזן – מימי בית שני, יש לנו אלפי קטעי מגילות. אבל מימי בית ראשון – יש אך ורק שלוש תעודות, כולל זו האחרונה. כל תעודה כזו, שופכת אור נוסף על האוריינות והמינהל של ימי הבית הראשון.”
ד”ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות עתיקות: “החזרת תעודה זו לידי מדינת ישראל, היא חלק מהמאמץ המתמשך בו נוקטת היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, להגן ולשמור על נכסי המורשת התרבותית של מדינת ישראל, השייכים לכל אזרחי המדינה, ומספרים את סיפור המורשת ההיסטורית של ארץ-ישראל ותושביה לאורך התקופות. מקומו החוקי והראוי של פריט זה, הוא ביחידת מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות, ואנו עושים כל מאמץ על מנת לשים ידינו על קטעי מגילות נוספים המצויים בחו”ל ולהחזירם לידי מדינת ישראל.”