יובל שגב, הכתב הפוליטי של גלי צה”ל: נתניהו מנסה, כמו שהוא ניסה והצליח אצל סמוטריץ’ ובן גביר, ואצלם הוא לא כל-כך מצליח. הוא מקבל דחייה גם מבית הרבנים, שם אומרים – אל תתערב כי זו סוגיה של חינוך, סוגיה ערכית ודתית, והמעורבות שלך כאן לא רלוונטית ולא עוזרת, ואנחנו שומעים שביממה האחרונה הוא הפסיק עם זה ולקח צעד אחורה מהמשא ומתן הזה, מוציא את ידיו מהתערבות בין המרכיבים של מפלגת יהדות התורה. פער גדול בין הצדדים, לקראת ריצה משותפת.
רינו צרור: אלי ביתאן, לאן זה הולך, לפי דעתך?
אלי ביתאן: עד הרגע האחרון לא נדע לומר, אבל אנחנו כן יודעים שזה המשבר החמור ביותר ביהדות התורה מזה 30 שנה; יודעים שהמשא ומתן תקוע ברמה שאין אפילו הצעות לפשרה, אין לנו אפילו, העיתונאים והפרשנים, את הדבר שעליו אנחנו יכולים לומר, כך תיראה הפשרה, כך תהיה ההסכמה – עד כדי כך הדברים רחוקים מסיום.
גם באגודת ישראל וגם בדגל התורה וגם בש”ס, וגם בכלל בכל גוש החרדים ונתניהו, יש הרבה מאד אנשים שרוצים שזה יגמר, אבל יש מעט מאד אנשים שיודעים איך בכלל זה יכול להיגמר.
רינו צרור: כשאתה אומר שיש הרבה מאד אנשים שרוצים שזה יגמר, אתה מתכוון שרוצים שהמפלגות תמשכנה לרוץ ביחד, אבל אנחנו רואים שיש התנגדות נחרצת לזה.
אלי ביתאן: כן, יש משבר אידיאולוגי שאי אפשר להכחיש אותו, הוא כבר לא נמצא בדרג הפוליטי. יובל אמר קודם שנתניהו מושך את ידיו מהעיסוק במשבר, אז גם רוב הפוליטיקאים החרדים במפלגות האלו, גם הם בעצמם מושכים את ידיהם מעיסוק בזה כשהם מבינים שהדברים נמצאים בדרג הרבני – ואנחנו מדברים בעיקר על האדמו”ר מבעלזא, מהאדמו”רים הבכירים באגודת ישראל, ומנהיגה של דגל התורה הרב גרשון אדלשטין שהוא גם ראש ישיבת פוניבז’.
רינו צרור: אז זה בעצם בין בעלזא לרב אדלשטיין?
אלי ביתאן: כן. זה המתח בין שני האנשים האלו. מצד אחד, האדמו”ר מבעלזא שיוצא למהלך מטורף של הכנסת לימודי ליב”ה לבתי הספר לבנים בחסידות, ומצד שני הרב אדלשטיין שרואה בהכנסת לימודי ליב”ה – שזה אומר מתימטיקה, אנגלית ומדעים לילדי החינוך היסודי – פירצה בחומת החינוך החרדי והוא אומר, אנחנו כבר לא יכולים לרוץ יחד עם אנשים שמקדמים סדר יום כזה.
רינו צרור: שרי, גם את חושבת שזה מהלך מטורף של בעלזא, הניסיון להכניס לימודי ליב”ה?
שרי רוט: קודם כל, אני מסכימה עם אלי שהמאבק הזה יצא מכלל שליטה, כלומר, הוא באמת נמצא למעלה-למעלה, בעמדות הרבנים, ונתניהו אולי שגה מראש כשהכניס את אפו לעניין הזה.
רינו צרור: שגה?
שרי רוט: כן, שגה לדעתי. זה קצת הזכיר לי את הטלפון שלו ליענקי קניבסקי, נכדו של מרן הגר”ח קניבסקי בזמן הקורונה, כשהסבא חשב שלימוד תורה לא צריך להיפגע, ונתניהו חשב שצריך לסגור את מוסדות התורה. אז הנכד סגר את הטלפון עם נתניהו והלך לסבא ואמר לו: ‘נתניהו חושב שצריך להפסיק ללמוד תורה’. וכי הסבא ישנה את דעתו, דעת תורה, מפני דעת ראש ממשלה, מכובד ככל שיהיה? יש דברים שאתה לא יכול להתערב בהם, זה שיקולים של דעת תורה והלכה, דברים מהעולם החרדי שאתה לא יכול להשפיע בהם ואתה צריך לדעת את מקומך ולכבד אותו.
כך גם כרגע. כשנתניהו קורא לנין של הרב אדלשטיין, מוטי פאלי, ואומר לו בוא נעשה ככה וככה, ננסה אולי להזיז מקומות, קוואץ’ לפה קוואץ’ לשם, זה לא סמוטריץ’ ובן גביר, זה משהו שגדול על מידותיך.
עכשיו, זה נכון, המריבה היא ערכית.
רינו צרור: ככה את אומרת שרי? זה לא סמוטריץ’ ובן גביר?
שרי רוט: לא, זה ממש לא. יכול להיות שאחרי שהמריבה האידיאולוגית תיפתר זה יגיע גם לשלב הזה של ‘מקום לי, מקום לך’. אני לא בטוחה שלא, ואני אפילו חושבת שזו תהיה השפלה אז לעסוק בזה. כי עד שהבנו שזו מחלוקת אידיאולוגית, קצת יעליב אותנו לשמוע שבסוף זה גם עניין של מקומות. אני הייתי מעדיפה שלא יכנסו לעניין המקומות הפעם. תשאירו את זה ככה, מריבה יפה, ערכית, שיהיה לנו עם מה לבוא לנוער ולהסביר לו, הנה רבים פה על משהו ערכי בפוליטיקה.
רינו צרור: הבנתי, את מחפשת כמה נקודות משענת. מחלוקת לשם שמים.
שרי רוט: בדיוק. סוף סוף הגענו גם לזה…
רינו צרור: אבל מי כמוך יודעת שזה לא ממש, לא הכל דבש.
שרי רוט: ברגע הזה זה כן ערכי, אבל אני חוששת מהרגע שבו יתגברו על המחלוקת האידיאולוגית, ואז זה יגיע לידי הפוליטיקאים שילכלכו לנו את המריבה הטהורה הזו, זה קצת יכאב לי.
רינו צרור: והאם אין בקרב הקהל החרדי איזשהי החלטה כזו, גם אם היא לא מפורשת, שהגיע הזמן להכניס קצת ליבה למערכת הלימודים?
שרי רוט: טוב, תשמע, אז פה אנחנו צריכים לפתוח דיון של איזה שלוש שעות, כדי שאני אצליח לשכנע אותך על ערכים ו’ציפורי נפש’ שכל-כך חשובים לי באופן אישי כאם חרדית ובכלל לציבור החרדי. רובו, אני לא אומרת שאין שוליים שחושבים אחרת ממני. אבל לציבור החרדי מאד-מאד חשוב שהנוער והילדים, יתחנכו בכיוון של ללמוד תורה כל החיים. אם אחר כך הם לא יצליחו ויצטרכו לצאת לעולם העבודה, הם כבר יידעו, בכלים שהגמרא נתנה להם, להשלים.
רינו צרור: איך זה יגמר?
שרי רוט: אני קצת חוששת מכך שזה יגמר בכיוון הפוך ממה שקרה בתשמ”ט, 30 וקצת שנים אחורה – שאז זה נגמר חסידים מול ליטאים, כשחסידות בעלזא הייתה אז עם הליטאים. הפעם אני קצת חוששת מפשרה שבה גור תתייצב עם הליטאים, ובעצם תתנקם בבעלזא שניהלה מולה תככים בשנים האחרונות וערערה על המקומות באגו”י, הם יקראו למפלגה יהדות התורה המאוחדת כשאיכלר, כלומר חסידות בעלזא, נותרים באיזה מקום צדדי. שזה כבר מחלוקת בבפנים של הבפנים וזה לא יהיה פשוט.
יובל שגב: בשורה התחתונה אני מאמין שהמשמעות של אירוע כזה היא 70-30 שכן ירוצו ביחד, ואגב, גם יצחק גולדקנוף, הנציג של גור בכנסת אומר: אנחנו נשמור על איכלר, שזה מהשעה האחרונה. ואם זה לא יקרה ויישאר הזעם של הרב אדלשטיין ויילכו למהלך של ריצה נפרדת, זה כמובן יהיה דרמטי מבחינת התוצאות בכנסת
שרי רוט: והסוף לממשלתו של נתניהו, בעצם.
אלי ביתאן: אני חושש שגולדקנוף אומר ‘אנחנו נשמור על איכלר’ אבל האיתות בדיוק להיפך.
יובל שגב: אלי איפה מאיר פרוש בסיפור הזה, כי גם הוא גורם מאד משמעותי?
אלי ביתאן: מאיר פרוש הוא בעצם היה הספונסר של איכלר בכל המגעים האלו, הוא ניהל אותם, וגם שלומי אמונים שהוא מייצג אותם מאד כועסים שגולדקנוף מנהל את המשא ומתן ומזיז את פרוש החוצה מהתמונה. האם יעמוד להם כוחם כדי להגן על איכלר? מסופקני.
רינו צרור: איזו חגיגה…