מוטי פאלי, חרדי צעיר, הנין של הרב גרשון אדלשטיין, מנהיגה הרוחני של ‘דגל התורה’ כיום, עשה את דרכו אל הקומה ה-12 ב’מצודת זאב’ למפגש עם נתניהו. העילה למפגש: הלחץ של נתניהו מפיצול ב’יהדות התורה’.
התיאבון הגיע עם האוכל: הצלחתו, ימים אחדים קודם לכן, לגשר בין סמוטריץ’ לבן גביר.
תחילה הוזמן לנתניהו יצחק גולדקנוף, הנציג החדש של חסידות גור, החצר המובילה ב’אגודת ישראל’. אלא שהוא הבהיר שהסמכויות נמצאות הרבה מעליו – אצל האדמו”ר. הוזמן גם משה גפני, יו”ר ‘דגל התורה’, שהסביר, שמדובר בעימות על ה”השקפה החרדית” שנתניהו אינו יכול להועיל בו.
אבל יו”ר הליכוד המשיך במאמצים, בטוח שהוא קוסם שיכול לרבע את המעגל. אלא שהפעם, הוא כמו פיל בחנות חרסינה.
זוכרים את ימי משבר הקורונה, כשצלצל אל יענקי קניבסקי, נכדו של הרב חיים קניבסקי זצ”ל, וביקש ממנו ‘לשכנע את הסבא’ שיורה לנעול את שערי תלמודי התורה?
היה זה חוסר הבנה בסיסי שלו. כי אם הרב קניבסקי החליט שלימוד תורה של תינוקות של בית רבן הוא כמו מים עבור הדגים, קרי החיים הרוחניים של הילדים ובחורי הישיבות, מי ישכנע אותו אחרת? הנכד מלמל תשובה לא מחייבת, והמנהלים המשיכו להפעיל את תלמודי התורה והישיבות (לפי כללי הקורונה, אבל פתחו).
חודשים חלפו, ממשלה חדשה קמה, והציבור הגיע למסקנה שהיה הגיון בהתעקשות של החרדים שלא לבטל את הלימודים. בתי הספר נפתחו, למרות גלי הקורונה החדשים.
ובהווה, לך תסביר למי שרחוק מעולמה של הדת, מדוע ממרומי שנתו ה-100, חשוב לרב גרשון אדלשטיין, להתפרק מהשותפות עם סיעת ‘אגודת ישראל’ החסידית, רק כי הוא אינו רואה איתם עין בעין את חינוך הילדים בתלמודי התורה. לך תסביר לנתניהו, שרואה רק מספרים, שריונים ותפקידים – שיש נושאים גדולים וחשובים יותר בעיני מנהיג רוחני. אם הרב אדלשטיין רואה בהצטרפות של חסידות בעלזא, חצר מרכזית ב’אגודת ישראל’, למסלול חינוך ממלכתי הכולל לימודי ליב”ה, מעשה של “פריצת גדר” וכמי ש”מוציאים עצמם מן הכלל” – מצידו שלא יעברו את אחוז חסימה. העיקר ש”ההשקפה הנכונה” תיצרב במוחות הציבור החרדי.
גם ל’אגודת ישראל’, יש מה לומר בעימות הזה. מצד אחד, ‘דגל’ חתמו עמם על הסכם והם דורשים שהוא יקוים עד תומו – “הסכם הוא כמו כתובה, חייבים לקיים” – כפי שהורו להם האדמו”רים לדרוש. מצד שני, בכל הנוגע לעימות על החינוך בתלמודי התורה, הם לא באמת מאמינים ש’זה הסיפור’, וכי לא מדובר בעצם בכיסוי לדרישות כיסאולוגיה של ‘דגל התורה’ וקברניטיה.
בפלפול שבין ‘האדמו”ר שלנו אמר’ ל’ראש הישיבה שלנו כאוב’, נתניהו ממילא לא מבין דבר. מה גם שהוא זה שעמד בראש הממשלה שהשיקה את החינוך החרדי ממלכתי, תוך ניסיון לכפות על החרדים ללמד ליב”ה.
אפשר רק לדמיין איך הגיב הסבא (בביטול יד, ניחוש שלי), מנהיג הציבור הליטאי: “נתניהו רוצה שנלך ביחד, אז הוא רוצה. יש גם את מה שהתורה רוצה”. יש שיקולים שהם מעבר.
גם אם הצליח נתניהו לערוך פגישה עם נין, גם אם יביא אל הבריכה שבקיסריה את יצחק גולדקנוף ומשה גפני, הוא יורה חיצים לכיוון ההפוך. פשוט, לא הם הקובעים. וגדולי ראשי הישיבות והאדמו”רים – ממש לא עובדים אצלו. הם לא פוליטיקאים שאפשר ללחוש על אוזנם. את גדולי ישראל מנחה דעת תורה.
בזירה הזו, הקסם של נתניהו, אם טרם פג, גם לא יפעל.
• הטור התפרסם בעיתון ‘ידיעות אחרונות’