מאמצי השכנוע בגוש השמאל לאיחוד בין העבודה למרצ: אמש הצהירה יו”ר מרצ, זהבה גלאון, כי “אחת המפלגות עלולה ליפול. מרצ עולה, העבודה יורדת. המפלגה שכרגע בירידה היא העבודה”.
החלפת כתובת? פה תגלה אם פרטיך כבר מעודכנים בפנקס הבוחרים
חברת הכנסת, נעמה לזימי, שוחחה על כך הבוקר (ראשון) עם ינון מגל ובן כספית ב-103FM.
בפתח השיחה, נשאלה חברת הכנסת לזימי, על כך שציבור השמאל מאמין כי אם לא יהיה איחוד בין המפלגות, זוהי “סוף הדמוקרטיה”.
לזימי השיבה: “דאגה היא דבר לגיטימי, וכולנו באמת דואגים למדינה, בטח מול הגוש הנגדי. מדובר בשתי המפלגות הדמוקרטיות היחידות במחנה הנגדי. שתי מפלגות שונות, כל מפלגה וה־DNA שלה. מפלגת העבודה הקימה את המדינה, מי שרצה להתאחד איתנו, יכול היה להתמודד בפריימריז ולהצטרף”.
“אבל הדבר הכי חשוב, חתמנו על הסכם עודפים ששומר על שתי המפלגות מעל אחוז החסימה כמובן, מפלגת העבודה גם תגדל. שנינו גם יודעים מה האינטרס של הדבר הזה, שהמנדטים של מצביעי מפלגת העבודה לא ילכו אל החיבור הזה וילכו ליש עתיד. על פי סקר פנימי שלנו, מנדט ילך ממרצ למשותפת במצב כזה, ככה שזה מחוץ לגוש, ואצלנו, ידוע שזה יעבור ליאיר לפיד. אז למה לא להתעסק בחיזוק גוש השינוי? למה לא להתעסק בבחירות עצמן? למה קמפיין כזה תבוסתני מראש, כשברור לכולם שהמפלגות לא רק עוברות את אחוז החסימה, הן גם הקול הדמוקרטי היחידי בגוש הזה?”
לאחר מכן, מגל פנה לחברת הכנסת לזימי ואמר: “יאיר לפיד אומר, ‘בשביל למנוע את הסיכון הזה, בואו נחשב כמה יש לכם היום'”.
לזימי: “בסדר, ‘מפלגת סידור רשימות’…”.
מגל: “איזו ממשלה יש לכם בלי המשותפת?”
לזימי: “אנחנו כרגע בממשלה בלי המשותפת. גם לפני כן לא היה סקר שהראה שאנחנו מרכיבים ממשלה ועדיין עשינו את זה. הפעם אנחנו יוצאים לבחירות האלו, כשביבי לא ראש ממשלה. מצבנו טוב יותר מהפעם הקודמת. זאת המציאות” .
מגל: “את פוסלת את המשותפת?”
לזימי: “אני לא עוסקת בזה בשידור”.
מגל: “אין לך טיפת יושרה להגיד לציבור האם את פוסלת את המשותפת או לא”.
לזימי: “אני לא פוסלת אף אחד, אבל אני אומרת, לא אני מרכיבה את הממשלה. אני לא עוסקת כרגע במי יישב בממשלה הבאה”.
לזימי: “בחיבור הזה, אנחנו רק מפסידים”.
מגל: “את פוסלת את ביבי?”
לזימי: “ברור, מה זאת אומרת? למה שאני לא אפסול בן אדם עם כתבי אישום נגדו?”
מגל: “את בן גביר את פוסלת?”
לזימי: “כן. בן גביר זה כהניזם לכל דבר”.
מגל: “אין לכם שום ממשלה, בגלל זה אתם הולכים ומתבכיינים לערבים שילכו להצביע”.
לזימי: “מפריעה לך הצבעה דמוקרטית של 20% מהאזרחים במדינה? הערבים צריכים להצביע, זו המדינה שלהם, זה המקום שלהם, זה אינטרסים שגם הם רוצים לקדם. למה זה פסול לעודד הצבעה בחברה הערבית?”.
מגל: “למה זה פסול לעודד הצבעה אצל היהודים?”
לזימי: “מישהו אמר שזה פסול?”
מגל: “כשנתניהו אמר שהערבים נעים בכמויות עצומות, אמרתם שהוא גזען, אז מה ההבדל?”
לזימי: “אני מסכימה איתך שהוא גזען”.
מגל: “אבל מה ההבדל?”
לזימי: “הוא עשה קריאת דה לגיטימציה לחברה הערבית שמממשת את זכותה הדמוקרטית. אתה עכשיו הופך את זה למשהו שבעצם קרא ליהודים להצביע. ינון, שנינו יודעים בדיוק מה היה שם”.
מגל: “אין לך שלטון בלי הערבים, את בעצמך מודה שאת חייבת את הערבים בשביל למנוע מנתניהו להקים ממשלה”.
לזימי: “זה לא אתה שקרא למנסור עבאס מנהיג אמיץ? אם אני זוכרת נכון”.
מגל: “יכול להיות, אז מה?”
לזימי: “אז מה קרה? כשהוא הקים איתנו, פתאום הוא לא אמיץ?” .
מגל: “אבל לא אמרתי להקים איתו ממשלה. אתם הקמתם ממשלה עם הערבים והיום אין לכם ממשלה בלי הערבים. כל מה שנשאר לכם זה רק להתחנן לערבים שיצביעו”.
לזימי: “אני בעד השותפות היהודית-ערבית שהייתה בממשלה האחרונה. מה לעשות? ל־20% מהאוכלוסייה מגיע מקום”.