בית המשפט העליון דחה הבוקר (חמישי) את הערעור שהגיש עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא בשנת 2015.
בן אוליאל ערער על הרשעתו בהצתת בית המשפחה שהוביל לגזר דין של שלושה מאסרי עולם. הוא טען כי הודאתו נגבתה ממנו באמצעים בלתי חוקיים ולאחר שעונה בידי חוקרי השב”כ.
השופטים שדנו בערעור – יצחק עמית, יוסף אלרון ושאול שוחט – החליטו לדחות את הטענה של בן אוליאל ולקבוע שההודאה שנגבתה ממנו שלושה ימים לאחר מעצרו והשחזור של המעשה – היו חוקיים לגמרי וקבילים בבית המשפט.
זאת לאחר שבערכאות קודמות נפסלו שתיים מההודאות שלו וטענותיו התקבלו.
השלושה כתבו בפסק הדין על בן אוליאל: “אין ספק שהוא ביצע את המעשה הנורא”.
השופט אלרון כתב בפסק הדין: “מעשים נוראים כפי שביצע, פוגעים גם במרקם החיים המשותפים, אשר הוא ממילא עדין ושברירי. הבעתי לא אחת את דעתי שיש להעניש בחומרה רבה את המבצעים עבירות הפוגעות במרקם חיים זה, וזאת ללא כל הבדל אם הם בני דת כזו או אחרת”.
עורכי הדין יהושע רזניק ואביגדור פלדמן טענו בשם בן אוליאל: “חברה המבקשת להגן על חבריה מפני עינויים על ידי חוקרים סימפטיים או מרושעים, חייבת באמצעות בתי המשפט לקבוע חומות ברזל בין עצור ומענה. שער של ברזל האומר כי המענה לא יזכה לטרוף הודאה, לא לאחר 36 שעות ולא לאחר שבוע, כל עוד המעונה נמצא בידו ונתון לחסדיו”.
ארגון חוננו הגיב להחלטת בימ”ש העליון: “מקום המשפט שמה הרשע. במדינת ישראל צריך להתרחש כנראה נס כדי שהצדק ייצא לאור. הנס הזה לא קרה היום.
“קיווינו למצוא בבית המשפט העליון אוזן שקשובה לזכויות אדם, לצדק וליושר, אך לא הופתענו למצוא שופטים מנותקים שעמלים בעיקר לתמוך באג’נדה מסויימת. כל מי שקורא את פסק הדין מבחין בפסק דין רווי אג’נדה ושנאה, שופטים ששכחו מהו משפט ומהן ראיות. המאבק למען עמירם לא תם. נעשה, יחד עם עמך ישראל שמבינים את העוולה השפלה הזו, את מירב המאמצים כדי שהצדק ייצא לאור. במוקדם או במאוחר”.