האב דרש שבתו תלמד בחינוך חרדי, האם בחילוני. מה פסקו הדיינים?

לקראת פתיחת שנת הלימודים: בתי הדין הרבניים מתבקשים להכריע שוב ושוב במחלוקות בין הורים גרושים –  היכן ובאיזה חינוך ילמדו ילדיהם והיכן יגורו.

החלפת כתובת? פה תגלה אם פרטיך כבר מעודכנים בפנקס הבוחרים

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב נדרש למחלוקת תהומית בין זוג הורים: האב החרדי דורש לרשום את הילדה לבית ספר חרדי, האם שחזרה בשאלה דורשת לרשום את הילדה לבית ספר חילוני במושב חילוני. מה פסקו הדיינים?

סיפור המעשה: בני זוג חרדים נישאו בנישואים שניים, כאשר לשניהם שני ילדים והביאו לעולם בת משותפת. כיום הילדה בגיל 6 והיא עולה לכיתה א’. האם חזרה בשאלה ושינתה את אורח חייה מחרדית לחילונית – ועל רקע זה בני הזוג התגרשו.

בהסכם הגירושין נקבע על פי דרישת האב, כי הילדה תלמד בחינוך החרדי.

האישה שחזרה בשאלה העתיקה את מקום מגוריה למושב חילוני ורשמה את הילדה לגן חילוני. אבי הילדה פנה לבית הדין וסיפר כי גרושתו עברה למושב חילוני ואף רשמה את הילדה לגן חילוני, בניגוד גמור לרצונו ולהסכם הגירושין.

האם, מצדה, טענה כי אורח החיים שהיא מנהלת בביתה הוא חילוני לחלוטין, היא מתגוררת במושב חילוני שאין בו בית ספר חרדי וטובת הילדה היא שלא לשנות את מקום מגוריה ואורח חייה.

האם מצדה פנתה לבית הדין ואמרה: “שיניתי את אורח חיי בשנים האחרונות לאחר תהליך פנימי עמוק. בחרתי את מקום מגוריי ואת גן הילדים בצורה מודעת ומושכלת. אני משקיעה מחשבה ומשאבים רבים כדי לייצר לנו קרקע יציבה. אני תקווה ואמונה שבית הדין יראה בצרכיה הרגשיים של הילדה את החשיבות הגבוהה להתפתחותה האישית הבריאה”.

בית הדין נדרש לדון בשאלה העקרונית למי מההורים הסמכות להחליט על מקום המגורים ועל מסגרת הלימודים של הילדה. האם רק ההורה שמשמורת הקטינה ברשותו או גם ההורה השני.

בהכרעת הדין כתבו הדיינים הרב צבי בירנבוים, הרב נפתלי הייזלר והרב אריה אוריאל: “הגורם המכריע בקבלת ההחלטה והשיקול היחיד הוא טובת הילד ולא טובת אחד ההורים”.

קביעה זו מבוססת על עשרות פוסקים ופסקי דין לאורך ההיסטוריה ההלכתית מהראשונים והאחרונים ועד לפוסקי דורנו, כמו הרב הראשי הרב יצחק הרצוג זצ”ל וכמובן פסקי הדין של בתי המשפט האזרחיים ובג”ץ.

עוד כתבו הדיינים: “לאחר העיון במעשיה של האם עולה כי בקשתה נובעת מטובתה האישית ולא מטובת הבת הקטינה. האם העתיקה את מקום מגוריה מבלי לגלות לאב ואף רשמה את הילדה לגן חילוני בלי אישור האב כנדרש על פי החוק”.

אף על פי כן, בית הדין הציע פשרה: לא בית ספר חרדי כדרישת האב ולא חילוני כבקשת האם,

וכך כתבו הדיינים בפסק דינם: “לפנינו זוג הורים שהיו בעבר חרדים. כיום האם חילונית והאב דתי. בית הדין סבור שבית ספר ממלכתי דתי מהווה פשרה בין אורח החיים של ההורים. בית ספר כזה מקבל גם ילדים שאינם דתיים ואינו כופה אורח חיים דתי לאחר שעות הלימוד. בית ספר ממלכתי דתי מעשיר את הילדים במורשת ישראל ומעניק להם ידע על מסורת ישראל. חינוך ממלכתי דתי יתרום גם להסדרי שהות טובים עם האב וילדיו החרדים ועם ילדיה החרדים מנישואיה הקודמים של האם. אלה ההסדרים החיוניים להתפתחותה ובריאותה הנפשית הילדה”.

בפסק הדין נקבע: “על האם לרשום את הבת בשנת הלימודים תשפ”ג לבית ספר ממלכתי דתי. החלטה זו מתבססת אך ורק על טובת הילדה ולא בגלל העדפת חינוך ממלכתי דתי על פני חינוך חרדי או חילוני”.