א’ באלול הוא יום שממלא את חלל האוויר בהתרגשות מלאה במתיקות, כשתינוקות של בית רבן ותלמידי חכמים, שבים לספסלי הלימודים, להיכלי התורה, מלאים בחשק מחודש ללמוד את התורה ולהעמיק בה.
רוצה לדעת אם הפרטים שלך נכונים בפנקס הבוחרים? כאן תמצא תשובה
זה היום שבו אבות ואימהות מלווים את ילדיהם הצועדים בסך כשבליבם תפילה ותחינה: “ויהיו בעלי תורה, מארי מקרא, מארי משנה, מארי תלמוד, מארי רזא, מארי מצווה, מארי גומלי חסדים, מארי מדות תרומיות”. קול השופר, אמירת הסליחות בקרב עדות המזרח, קול התפילה-תפילת האבות והאימהות, וקול הלימוד מתמזגים יחד לקול אחד, חזק, מתוק וערב.
אשתקד – ממש עם תחילת כהונתי כנשיא המדינה – בחרתי להקדיש את היום הזה לביקור חגיגי בעיר התורה בני ברק. נפגשתי עם רבני העיר וגדולי הדור ובראשם הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק”ל (שלצערנו נפטר במהלך השנה), ראש הישיבה מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט”א ומרן הגאון רבי שמעון בעדני שליט”א, שוחחתי עם ראש העיר וחברי מועצת העיר, סיירתי במוסדות חינוך, ומעל הכל – התרשמתי מהאווירה המיוחדת ברחובות העיר שלבשו חג בבחינת מאמר הכתוב “שמחתי באומרים לי בית ה’ נלך”.
עולם הישיבות, תלמודי התורה, והחיידרים המחדש כעת את שנת הלימודים, ממשיך לשמר בתלמידיו את אחת העוצמות הייחודיות למסורת היהודית, לפיה הלימוד איננו רק תהליך שכלי אלא תהליך רגשי, חושי, שצריך ‘לפתוח את ליבו של הלומד’ ולהיות מוחש ברמ”ח איברים.
כאשר תינוקות של בית רבן, בארצות אשכנז כמו גם במרוקו ובקרב יהודי תימן, התחילו ללמוד אל”ף בי”ת הם לא רק שיננו את צורת האותיות. הם טעמו אותם ואכלו אותם.
חווית הלימוד הייתה עבורם, סוחפת, מוחשית, ערבה ומתוקה, וכדבריו של דוד המלך בספר תהילים “מה-נמלצו לחכי אמרתך, מדבש לפי”.
כוחה, עוצמתה ועומקה של מערכת החינוך התורנית היא ביכולת שלה להעביר מדור לדור את חדוות הלימוד, חדוות לימוד התורה. החוויה הזו עיצבה את עמנו, והשפיעה ומשפיעה עד היום על נשמת האומה.
הדברים מושתתים בין היתר על אחריות לבסיס הרוחני האיתן של כלל ישראל; ועל כן אני מלא הערכה למערכות החינוך העמלות יומם וליל לשלב גם כלים לעולם המעשה, ולהעניק לדורות העתיד הנבנים סל כישורים וידע מגוון ורחב אופקים, כמו גם היכרות עם העם היהודי והחברה בישראל.
ביום מיוחד זה אני מאחל לכם ההורים ולכם התלמידים שיקוים בכם ובנו הפסוק: “ואני זאת בריתי אותם אמר ה’, רוחי אשר עליך ודבריי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה’ מעתה ועד עולם”.