המפלגה שקיבלה בסקרים 0.0% מאוד רוצה להצטרף לאיילת שקד

שרת הפנים איילת שקד, יו”ר ‘הרוח הציונית’, משוכנעת שתקבל את תמיכת הציבור הדתי-לאומי שלא מזדהה עם המפלגה של סמוטריץ׳ ובן גביר.

בראיון לשרי מקובר-בליקוב בעיתון ‘מעריב’ סיפרה שקד: “אני מכוונת למנדטים שהם ימין וימין־מרכז, שרוצים שתקום פה ממשלה מתפקדת. שלא רוצים להיות בשיח של ‘כן ביבי, לא ביבי’. מחירי הדיור בנסיקה, הדלק והחשמל התייקרו, והמזון בעלייה מתמשכת. הפקקים בלתי נסבלים, מערכת הבריאות ענייה, ובמקום לעבוד בשביל הציבור – כל המפלגות ממשיכות להתקוטט על ‘כן ביבי, לא ביבי’. בעיניי שיח החרמות הזה הורס את ישראל”.

לטענת שקד, אם ‘הרוח הציונית’ לא תהיה על המפה, תקום ממשלה צרה של השמאל עם המשותפת, או ממשלה של נתניהו וסמוטריץ’ ובן גביר – “שחצי מהעם ירגישו שזו לא הממשלה ולא המדינה שלהם. אם אנחנו לא נהיה קיימים, תקום ממשלה שתיסחט בהכרח על ידי גורמי קיצון. לאף צד אין 60 מנדטים, ולכן רק אנחנו נוביל – כי יצטרכו אותנו לממשלת אחדות רחבה”.

מפלגתה מתקשה לעבור את אחוז החסימה, אך שקד אופטימית: “אנחנו צריכים להתייצב. הכוחות מהציונות הדתית עוד לא הצטרפו אלינו. הבית היהודי רוצה להצטרף אלינו. נראה, יכול להיות שנאחד כוחות. הם מאוד רוצים. גם אני. זה בהחלט דבר שנמצא על הפרק”.

לדבריה, “יש הרבה אנשים טובים שרוצים להצטרף כדי שהבוחרים יחליטו מה סדר העדיפויות שלהם. אם העדיפות היא לממשלה בלי נתניהו, שלא יצביעו לנו. אבל אם הבוחרים ירצו לפתור את התסבוכת ולהתקדם לממשלה רחבה שתתפקד עבורם, זה רק הרוח הציונית”.

מה תעשי אם בסוף לא תיכנסי לכנסת ולממשלה? היא נשאלה.

“אם לא אוכל יותר, אצא לאזרחות. זה לא סוף העולם. בעלי אומר לי, את האישה הכי חזקה במדינת ישראל. לאורך השנים היו אולי שתי נשים שהיו חזקות כמוך, האחת גולדה מאיר והשנייה ציפי לבני, ואני עשיתי הרבה בגיל יותר צעיר ובפרק זמן יותר קצר מהן. אז כן, יש לי קריירה מפוארת, ולקחתי החלטה שיכול להיות שתפגע לי מאוד בקריירה הזאת. אם זה יהיה בלתי אפשרי להמשיך בה, אצא לאזרחות. זה לא סוף העולם. להפך. העולם גדול ורחב ומלא אפשרויות”.

בראיון מספרת שקד על הרגע בו הודיע לה נפתלי בנט על פיזור הממשלה. שקד, מספר 2 שלו ושותפה נאמנה, הייתה באותו זמן בביקור ממלכתי במרוקו.

“הייתה הבנה באוויר שאנחנו הולכים לקראת סיום בגלל השיחות עם ניר אורבך, אבל בבוקר דיברתי עם נפתלי בטלפון וגם עם ניר אורבך ולכולם היה ברור שזה עוד לא אמור לקרות”, היא משחזרת. “אז נסעתי לשדה התעופה בלב שקט. הגעתי למרוקו ולקחו אותנו לסיור במסגד, ובעודי יחפה על השטיח במסגד ראיתי את המספר של נפתלי על הצג. אמרתי למדריך, סליחה, זה ראש הממשלה, אני חייבת לענות, וזזתי הצדה. ואז נפתלי סיפר לי על ההחלטה שלו לפזר את הממשלה ומה הוביל לזה”.

ניסית להניא אותו מכך, לבקש שימתין לפחות עד שתשובי לישראל?

“הוא לא היה נתון לשכנועים, ההחלטה שלו הייתה סופית. הבנתי שאין שום טעם לדבר על משהו אחר, אז סגרתי את הטלפון. חזרתי למדריך והוא אמר לי, יש גג למסגד, אפשר לפתוח אותו, ופתח לי את הגג ואמר לי, תראי את השמיים. זה היה כל כך סוריאליסטי. הסתכלתי למעלה, שמיים כחולים, בהירים, ואמרתי בלבי שזהו, הגיע סופה של הממשלה”.

נפגעת מהדרך שבה התבשרת על הסוף הזה?

“הייתי מעדיפה שהוא ידבר איתי קודם, יתייעץ איתי קודם, אבל נפתלי לא התייעץ עם אף אחד. הוא קיבל את ההחלטה לבדו. ידענו שהקואליציה בשלביה הסופיים, זה לא היה סוד, השאלה הייתה רק איך לגמור את זה, איך לעשות את זה”.

כשחזרת לישראל אמרת לו מה דעתך על ההתנהלות הזאת?

“אמרתי לו. הייתה לו תשובה שלמה שאני מעדיפה לא לחלוק עם הקוראים”.

לפחות הוא התייעץ איתך לגבי ההחלטה לפרוש מהחיים הפוליטיים?

“כן, הוא התלבט איתי רבות, ואז לקח לעצמו זמן כדי לחשוב. כל חברי המפלגה ואני בתוכם אמרנו לו להישאר, אבל אחרי שבועיים הוא החליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. זו הייתה החלטה מאוד אישית, לגמרי שלו”.

יצאתם יחד למשימת התאבדות, ובסוף בנט לקח את הזהב והשאיר אותך עם נזיד עדשים.

“כן, הוא השאיר אותי בסיטואציה פוליטית קשה ומורכבת, אבל אני פוליטיקאית חזקה, ותיקה ומנוסה, במובן מסוים נפתלי פינה לי את ההנהגה והשאיר לי את המפלגה שפתחנו יחד כיושבי ראש משותפים”.

את כועסת על בנט? היא נשאלה.

“את הרגשות והכעסים אני משאירה לשיחות הפרטיות”.