1.
משהו רע, רע מאוד, עובר על תנועת ש”ס בתקופה האחרונה. בעצם – מאז פטירת מנהיגה הגר”ע יוסף זצ”ל. נדמה שאין יום בו לא עולה התנועה לכותרות, ולא ממש בהקשר מחמיא. וכשזה מגיע, יד ביד, עם ירידה בסקרים, יש בהחלט מקום לדאגה.
המחלה: ריסוק איברים לאחר חבטה עזה. ההחמרה: השברים לא קובעו בגבס מתאים.
באותו רגע בו ירד יו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, במורד מדרגות בית החולים ‘הדסה עין כרם’, פניו מוצפות דמעות וחולצתו קרועה לאות אבל, הייתי משוכנעת שהוא מפנים את גודל השבר, וכי יעמול בצורה רצינית על תכנית שיקום. שכן, אינה דומה תנועה בחיי הרב-המנהיג, לספינה שאבד קברניטה.
אלא שבעוד הפצוע, תנועת ש”ס, ממשיך לצעוד חבול ומדמם, הונחו על רגליו, מעל לשברים הפתוחים, רטיות חיצוניות, כאלו שיש בהם בקושי כדי עזרה ראשונה. יש אומרים, שכל צעד שבוצע מאז רק הסיג את התנועה לאחור.
2.
הצעד הראשון: בחגיגיות גדולה הוכתר בחול המועד פסח חכם שלום כהן, ראש ישיבת ‘פורת יוסף’, לנשיא מועצת חכמי התורה.
אלא שבמקום שמהלך זה יביא מרפא ללב העם שבשדות, הוא דווקא הרחיק רבים וטובים. הביקורת בכלי התקשורת על הדרך בה בוצע ההליך, תוך הרחקת הראשל”צ הגר”ש עמאר מהתנועה, כמו גם שיחות נזיפה טלפוניות שהתקבלו אצל מי שהשתתפו באירוע חגיגי שערך הרב המנודה (ח”כ ניסים זאב, למשל, זכה לשיחה כזו) – לא סייעו בסיכויי ההחלמה.
מה גם שצפה ועלתה השאלה האם מנהיגותו של חכם שלום, תלמיד-חכם עצום ופאר יהדות המזרח, מתאימה גם לתושבי הפריפריה ולא רק לבני התורה של ש”ס. אחרי הכול, הפריפריה היא זו שסיפקה למפלגה מספר עצום של מנדטים.
הצעד השני: מחיקת כל סממן של ‘מורשת מרן’.
הדבר בלט בעיקר עם פיטוריו של צבי חקק, נאמן ביתו ומשמשו האישי של הגר”ע יוסף, מתפקידו כמבקר הרוחני בעיתון ‘יום ליום’. המהלך זכה לביקורת קטלנית שהובילה להחזרתו המהירה לתפקיד. אבל, רבים רשמו בזיכרונם את הצעד כסממן ל’כיוון’ של ש”ס החדשה.
דחיקת הבנים לבית יוסף – הרב אברהם יוסף והרב משה יוסף – מרשימת הרבנים שיפארו את אירוע האזכרה לאביהם זצ”ל (הוזמנו בהמשך, טלפונית, על-ידי אחד העוזרים, לא מכובד בכל קנה מידה) ואי הגעתם לאירוע (גם הרב עמאר נמנע מלהגיע, אבל הוא אפילו לא הוזמן) – בישרה סופית על המגמה.
הצעד השלישי: החשש מפני התארגנות אלטרנטיבית של ח”כ אלי ישי, הובילה למהלכים היסטריים במחנה ההנהגה של ש”ס. במשך תקופה ארוכה שמרו שם, בהגיון רב, על מדיניות של התעלמות מהיו”ר לשעבר. אבל לפני כשבועיים בישרה הודעת טקסט ששוגרה אל מכשיר הטלפון שלו (“לא להתראיין בנושאים מרכזיים של התנועה”) על קץ עידן ההתעלמות. הצעד התקבל בלגלוג תקשורתי וסימן בלבול בצמרת.
לא חלפו אלא ימים אחדים מאז קיבל אלי ישי את ההוראה “לא להתראיין בנושאים מרכזיים של התנועה”, והוא העניק ראיון לערוץ 7. בראיון הוא שב והבהיר כי הוא מתנגד לכניסה לממשלה.
אי ציות ליו”ר התנועה – זו הכותרת המעניינת ביותר מהראיון הזה. ושוב: זה לא היה קורה בשום פנים ואופן בחיי הרב עובדיה זצ”ל.
איך כתבה הפרשנית הפוליטית מזל מועלם? “לאורך השנים דובר רבות על היום שאחרי הרב עובדיה יוסף בש”ס, אבל נדמה שאיש לא העריך כי התנועה תיקלע לסחרור כזה בתוך פחות משנה ממותו. כפי שהדברים נראים כעת, ספק רב אם היא תצליח להיחלץ ממנו”.
מזל, כמו רבים מהפרשנים, התעוררה לנושא בעקבות העצרת בבנייני האומה – עצרת שנכשלה בכל קנה מידה. דרעי מיהר להתנצל, להודות בכישלון, לומר שאם לא עושים לא טועים – מה שנכון, נכון – אבל לאיש לא היה ספק שהעצרת הזו מסמלת, יותר מכל, את העובדה שהגוף עדיין מלא בשברים. טיפול – לא ניתן.
ברקע נשמעים קולות שבר. בינתיים, איש לא הכריז רשמית על הקמת מפלגה חדשה, אבל הקולות שברקע אינם מבשרים טובות.
חשוב להדגיש: אין ספק שהרב עובדיה יוסף החליט בסוף ימיו, בדעה צלולה ותוך לקיחת כל ההשלכות בחשבון, להשיב את ‘הפיקדון’ לידיו של אריה דרעי ולהעמיד אותו, ורק אותו (מתווה השלישייה נכשל בעיני הרב) בראש התנועה. איש אינו מנסה להתעלם מכך.
השאלה הגדולה היא: איך עומדים בראש התנועה ועדיין משמרים את מורשת הרב, את היחס העממי של ש”ס לפריפריה, כמקובל בימי חייו של הרב, ואיך מונעים את קולות השבר.
3.
הנה מדגם של קולות.
• נטישתו של ח”כ אריאל אטיאס. למרות ששב והדגיש כי הוא יוצא ‘לעשות לביתו’ ולעולם העסקים, וכי ימשיך ללוות את ש”ס מבחוץ – עדיין קשה להתעלם מההצהרה שנושאת בחובה עצם הנטישה של מי שנחשב למקורב מאוד אל הגר”ע יוסף ולמספר 2 בולט בתנועה.
• ספינים שהופצו, לפיהם מפלגה ספרדית חדשה תרוץ בבחירות הקרובות. המפלגה, לפי הדיווחים, תוכרז מיד עם תום שנת האבל. המייסדים נהנים, כך על פי השמועה, מתמיכת בעלי עסקים שהביעו נכונות לממן את הצעד, ובכוונתם להקים גם מוסדות חינוך. “כיום המפלגה שמרן הקים בעשר אצבעותיו בגדה במורשתו של מרן, ולכן אין ברירה אלא לצאת לדרך חדשה”.
נכון שאיש אינו מאשר באופן רשמי את הקשר שלו או של אחרים למפלגה כזו. ובכל זאת, גם הכחשה רשמית ברורה ופומבית לא נשמעה מפי איש. כעת נסו לדמיין שמישהו היה מעז להפיץ שמועה מסוג זה בחייו של הגר”ע. עיין ערך הרב חיים אמסלם ומה שעבר, עיין ערך רבי אמנון יצחק וקורות מפלגתו.
התחושה היא כי לקראת הבחירות הבאות נראה כי כל פלג בש”ס חש עצמאות וכי יש לו הזכות לרוץ בנפרד – בין אם יעבור את אחוז החסימה הגבוה והחדש (סביב ה-4 מנדטים) ובין אם לא (“העיקר לקחת קולות מדרעי”).
הגם שההערכות מדברות על בחירות כבר בחורף הקרוב, הרי שתאריך בחירות עדיין אין, גם לא באופק, כך שבינתיים הכול רק דיבורים. ובכל זאת, עצם העובדה שאנשים מעזים לדבר, מעידה כי הבחירות הבאות לא יעברו על ש”ס כפי שעברו מערכות קודמות.
• איש העסקים וחבר מועצת עיריית אלעד ברק צברי, מי שנהנה מחסותו של גדול רבני הקהילה התימנית, הגאון רבי יצחק רצאבי, החליט על ריצה בבחירות הבאות לכנסת. כפי המסתמן, כך לפי הדיווח, צברי יאחד את כל רבני תימן (מקורביו אומרים שרק הוא יכול לאחד את קהילות התימנים), והמפלגה שיקימו לא תתמקד רק בתימנים, אלא תהיה פתוחה לכל עדות המזרח. צברי, למי שאינו זוכר, תמך בתחילה בישראל פרוש לראשות העיר אלעד, ובהמשך החליט להעביר את תמיכתו לש”ס.
• צרפו לכאוס את הרב חיים אמסלם, שיושב על הגדר ועדיין לא החליט לאן פניו מועדות בבחירות הבאות (הרצת מפלגה, הנעת מצביעים מש”ס למפלגה אחרת, ואולי יזכה בתפקיד רב העיר ירושלים מה שיגרום הרבה אי נחת רוח לש”ס).
4.
לפני ארבעה חודשים בדיוק הדליף לי אי-מי, בסודי-סודות, כי השדרן הבכיר של תחנת הרדיו ‘קול ברמה’ אבי מימרן נפגש עם אחד מהקודקודים בתחנה המתחרה – קול חי, וכי בדעתו לערוק.
פניתי אליו (השיחות עדיין שמורות), ביררתי האמנם, ונעניתי בהכחשה גורפת. אני מאמינה לו. מן הסתם מדובר היה אז בגישושים בלבד, אבל כבר אז, כך נראה, הצעד לא נשלל מכל וכל. מאחר והוא לא משחרר גרסה רשמית לעזיבתו (“חכם שלום כהן אמר לו”, אומרים מקורביו), גם מנכ”ל הרדיו מסרב לספר מהי הסיבה האמיתית, לא נותר אלא להסתמך על השערות ופרשנויות.
ובכן, הנהלת ‘קול ברמה’ מזוהה עם אלי ישי, מה שגרם למימרן להרגיש ‘שלא בנוח’. האם מישהו פיטר אותו בפועל? לא ברור. יתכן שכניסתו לתפקיד של המנכ”ל החדש, אריאל דרעי, איש דומיננטי מאוד, שהשתלט גם על ניהול התוכניות, הפך את מימרן לשדרן שלא ממש קובע סדר יום, והביא אותו להחלטה שעדיף לעזוב.
מה שברור, שבתוך המחנאות הקיימת בש”ס של היום, כל מקרה של עזיבה/פיטורין/תזוזה יוביל לגל של שמועות, שישובו ויזכירו שהחולה עדיין נאבק על עצמותיו השבורות.
5.
ולא שלא היו ניסיונות לשלום.
אחד מהם עלה יפה, האחר – נכשל.
במשך חודשים שררה מתיחות בין האחים – הראשל”צ הגאון רבי יצחק יוסף לבין אחיו, יו”ר בד”צ ‘בית יוסף’, הרב משה יוסף. רבי משה לא הגיע לאירועים, לא יצר קשר – ואחיו הרב יצחק התפלא. חשב שיוהרה אחזה באחיו הקטן. משה, מצידו, לא הבין מדוע הודעות שהוא משאיר לאחיו בלשכתו אינן נענות על ידו – וכעס.
ביום בו נפל האסימון לשניים, ננזפו מי שננזפו בלשכת הראשל”צ. מתברר כי היו מי ש’תקעו’, מטעמים שלהם, את פניות האח רבי משה. לפני מספר שבועות נפגשו שני האחים בארבע עיניים, סיכמו שמעתה ואילך ייצרו ביניהם קשר ישירות, אף סיכמו על הדרך לעשות זאת, מבלי שאיש יוכל לחבל בקשר ביניהם – ושב השלום לשרור.
אילו הדבר היה תלוי ברב יצחק, היה אחיו רבי משה מקבל הזמנה של כבוד לעצרת הזכרון בבנייני האומה. אבל לא הכול תלוי בו.
ניסיון שני להשכין שלום היה בין שני המחותנים – הראשל”צ הגר”י יוסף והראשל”צ הגר”ש עמאר. מי שיזמו ודחפו את המהלך היו בני המשפחה, במיוחד אלו המשותפים לשני הרבנים. גם אריה דרעי היה בעד. שלום עם הרב עמאר ונטרול האפשרות של הקמת מפלגה מתחרה, יכול לעשות רק טוב לתנועת ש”ס.
אבל אז הגיעו מקורבים משני הצדדים וחיבלו בהליך. אנשיו של הגר”ש עמאר צידדו בפגישת סולחה. אלא שאחד ממקורבי הרב יצחק דרש שהרב עמאר יתנצל במעמד אותה פגישה על שאירע במהלך מערכת הבחירות לרבנים הראשיים, אז הריץ הרב עמאר את מועמדו הגרב”צ בוארון. אנשיו של הרב עמאר סירבו, בטענה כי הרב כבר ביקש את סליחתו של הגר”ע זצ”ל.
אין זאת אלא כדי להשפילו ולרוץ אחר כך לספר לתקשורת, סברו, ונלחמו על כבוד רבם.
השלום המיוחל טרם הגיע.
6.
ביום שישי פרסם חיים גריידינגר ב’מעריב סופהשבוע’ על התארגנות פוליטית מצד אנשי הגר”ש עמאר, תוך הצבת ח”כ אלי ישי בראש הנהגת התנועה המתהווה.
התגובות על הפרסום היו מעניינות.
מחד, הכחשה גורפת מצד לשכת הרב עמאר: “בנוגע לפרסומים אודות התארגנויות פוליטיות שונות, מבהירים שוב בלשכתו של מרן הראשל”צ הגרש”מ עמאר שליט”א כי מרן הביע את דעתו בצורה נחרצת שאינו עוסק בפוליטיקה בשום צורה שהיא, וכל הפרסומים בנושא אינם על דעתו כלל. מהן הראשל”צ שליט”א עסוק בימים אלו בהשלמת ספרו שו”ת ‘ישמע שלמה’ חלק ח’, העומד לראות אור ובהשתתפות בעשרות עצרות התעוררות ברחבי הארץ”. הם, אגב, גם מכחישים ניסיונות לקבל את תפקיד רבה הראשי של ירושלים – סוד ידוע כמעט לכל מי שהסתובב לאחרונה בספרא.
מאידך, התעקשות העיתונאי כי המידע שבידו נכון, וכי ידוע לו גם על פגישות סודיות בהם דנים על הקמת המפלגה. מאחר וגריידינגר ידוע בקרבתו לרב עמאר ואנשיו (כיהן כדובר של הרב ציון בוארון בבחירות לרבנות הראשית), הייתי מציעה שלא לזלזל בפרסום.
תפקיד הרב הראשי בירושלים אינו מובטח לרב עמאר. שכן, לפי השמועות (הכחשה גורפת מצד ש”ס) נציגי ש”ס בעירייה התבקשו ליישר קו עם ראש העיר ניר ברקת, ובתמורה הובטח לדרעי זכות וטו על מועמד לרבנות. וטו שכזה סביר להניח שיוטל על הרב עמאר, אלא אם כן פחד מפלגתו יהיה גדול יותר מפחד רבנותו.
בתוך מאזן אימה שכזה לא מן הנמנע כי אנשיו של הרב עמאר מעדיפים לנגן בשתי החזיתות.
7.
ומה אומרים בצד של דרעי?
באופן רשמי הם אינם מגיבים ורואים בכל הפרסומים ניסיונות של “הצד השני” לקעקע את אחיזת דרעי בש”ס, אחיזה שבעיניהם חזקה ביותר.
ומה באשר לסקרים? טוב, הסקרים מעולם לא סקרו נכון את ש”ס.
זה נכון, אבל מדובר בתקופות בהן היה לש”ס מנהיג, הגר”ע יוסף זצ”ל. אז נכון שבראש ש”ס עדיין עומדים מנהיגים תלמידי חכמים מורמים מעם – אבל אין מי שיוכל להיכנס לנעליו. אילו השכילה ש”ס לאחד כוחות ולשמר את אחדותה, הייתה ללא ספק מוצאת עצמה במקום שונה לגמרי, שנה אחרי.
אז נכון שעדיין יש לה נציגים בשטח שאמונים על עשייה, חלקם חדשים ורעננים, חלקם ותיקים, נכון גם שיש עצרות התעוררות בכל רחבי הארץ, אבל “זה לא זה”.
גם נכון שיש מקרב מצביעי ש”ס מי ש”משוגעים על אריה דרעי”, מי שלא תמכו באלי ישי, ורוצים “רק את דרעי בראש”. אבל יש גם אחרים שממש לא מזדהים איתו.
מה שאומר, שאם ש”ס תתפצל, יוכל כל אחד מהשניים לזכות באחוז חסימה ומעלה.
השאלה הגדולה היא איך תיראה מערכת בחירות שכזו, בה תרוץ ש”ס בשני ראשים (לפחות), כמה דם רע יישפך ברחובות, כמה קלטות יקבלו פירסום שיגרום לחילול ה’ וחילול כבודה של התנועה להשבת עטרה ליושנה.