למה צעירים מוסלמים עוזבים חיים טובים באירופה ומתגייסים לדאעש?

בתחילת יולי 2013, לאחר יומיים שעבדל קאדר אלתלה, תושב טייבה וסטודנט לרוקחות ברבת עמון, לא יצר קשר עם בית הוריו כפי שהיה עושה מדי יום, חש אביו עפיף אלתלה שמשהו לא טוב קרה. בתחילה ביקש מבתו, שגם כן לומדת בבירה הירדנית, לגשת אל מגורי הבן ולבדוק. כשזאת התקשרה וסיפרה כי את אחיה לא איתרה, אבל כן מצאה בחדרו קבלה על כרטיס טיסה לאיסטנבול, הבין האב מיד שבנו “בדרך לסוריה”, כפי שהוא מספר ל-G.

“עוד קודם שמתי לב שהוא מתקרב לדת, מדבר הרבה על המצב בסוריה. באותו יום מיד התקשרתי לכל מי שאפשר: לשגרירות, לחדר מצב במשרד החוץ, לח”כ אחמד טיבי. הכול במטרה שאולי נוכל לעצור אותו לפני שהוא מגיע לסוריה. הבנתי היטב את ההשלכות של נסיעה כזו עבורו, וחששתי שלא אראה אותו יותר”.

למחרת טס האב לטורקיה בניסיון למצוא את בנו בטרם זה חוצה את הקווים, ושם נתקל במה שהוא מתאר אדישות טורקית כלפי התופעה. “אף אחד לא עומד שם בתור בשביל לעבור את הגבול”, הוא מספר, “הכול נעשה בשקט והטורקים מאפשרים את זה. הם לא מחפשים אף אחד, וגם בבתי מלון באנטקיה, שם התחלתי לעבור עם תמונות של הבן שלי, אף אחד לא עזר. זו הייתה חוויה קשה מאוד”.

לאחר שלושה ימים מורטי עצבים בסמוך לגבול הטורקי-סורי, קיבל האב שיחת הרגעה מהבית. בנו התקשר וסיפר כי אמנם הוא חצה זה עתה את הגבול, אבל למרבה השמחה, עשה זאת בחזרה לטורקיה. “אמרנו לו שייסע למלון שבו התגוררתי ושלא יזוז משם עד שאני מגיע”, מספר אלתלה, רוקח במקצועו. “בשבילי, באותו יום הוא נולד מחדש”.

– הוא הסביר מה הוא חיפש שם?

“הוא אכל את הלב על מה שקורה בסוריה וחשב להצטרף לסונים. הוא היה שם שלושה ימים והחליט לחזור. הוא ראה שם דברים קשים ואני חושב שהוא פחד. הבן שלי הוא לא פושע, לא אחד שמסתובב עם סכין בין השיניים”.

“הוא מצא את עצמו במקום שבו מגויסים מתנדבים, וכנראה בסמוך הייתה תקיפה של אסד והגיעו פצועים”, מוסיף פרקליטו של הבן, עו”ד עמית חדד ממשרד וינרוט ושות’. “הוא נבהל והבין שמלחמה זה לא מלחמה של משחקי מחשב, וחזר הנה”. בארץ נכלא והורשע על-פי הודאתו באימונים צבאיים אסורים וביציאה שלא כדין לסוריה. גזר הדין נקבע על 15 חודשי מאסר (מהם ריצה עשרה חודשים לאחר הפחתת שליש), כאשר על-פי כתב האישום, עבדל קאדר נחשף אל אידיאולוגיה סאלפית קיצונית בזמן לימודי הרוקחות בירדן. “האבסורד הוא”, מלין פרקליטו, “שבית המשפט כלא אותו בכלא ביטחוני עם אסירי חמאס. רצו למנוע ממנו לספוג אידיאולוגיה הרסנית בסוריה, ומה עשו? שמו אותו בבית הספר הכי טוב לטרור”.

כיום מנסה הבן, ששוחרר מהכלא במאי האחרון, לשים את האירוע מאחוריו ולחזור לשגרה שקדמה לו. “אנחנו מנסים למצוא מקום שבו יוכל להמשיך את לימודיו”, אומר אביו. “אני מקווה שנשאיר את האירוע הזה מאחורינו”.

בריטניה “שולחת” מתנדבים

סיפורו של עבדל קאדר אלתלה הוא רק אנקדוטה במה שהפך בשנים האחרונות לסחף רב עוצמה של מתנדבים בשירות ארגוני הג’יהאד הרצחניים, אל שדות הקטל של סוריה ושל עיראק. סחף שאפילו מדינות אירופה המתאמצות לעצום עין נוכח המתפתח בחצר האחורית שלהן, מתקשות להישאר אדישות אליו בימים אלה. לשינוי תודעתי מסוים אחראי הסרטון המזעזע של הוצאתו להורג בסוריה של העיתונאי האמריקאי ג’יימס פולי שפורסם בחודש שעבר. התליין, עבד אל מאגד עבד אל בארי, במקור זמר ראפ בן 23 מלונדון, על המבטא הבריטי שלו, כבר לא הותיר מקום לספק באשר לגלובליות התופעה.

בסוריה למשל, על-פי מידע שנאסף במרכז למודיעין ולטרור, שמנוהל על-ידי ד”ר ראובן ארליך, חלה עלייה ניכרת מאז מחצית 2013 בהשתתפות מתנדבים זרים בלחימה נגד משטר אסד. אומדן המתנדבים מגיע לכ-7,000 פעילים, כאשר חלק הארי מגיע אמנם מהעולם הערבי, אך בינם גם כאלפיים איש שהגיעו להילחם ממדינות אירופה. הבולטת שבהן היא בריטניה ש”שולחת” כ-300 מתנדבים מקרבה, אולם לא הרחק מאחור ניצבות גם בלגיה, צרפת, הולנד וגרמניה עם מאות מתנדבים כל אחת, ואפילו מדינות דוגמת בולגריה, הונגריה, רומניה ושוויץ, שמקרבן יצאו מתנדבים בודדים.

שני הארגונים המרכזיים הקולטים את מרבית המתנדבים לצד ארגוני מורדים מקומיים יותר, הם ג’בהת א-נוסרה, שלוחת אל קאעידה בסוריה – שתפסה בשבוע החולף כותרות נוכח חטיפת 45 פקחי או”ם מפיג’י בצדה הסורי של רמת הגולן – וארגון דאע”ש, המדינה האסלאמית (ISIS), שלאחרונה עלה גם הוא לכותרות בשל ההוצאות להורג ההמוניות שאנשיו מבצעים בעיקר בעיראק, לצד מעשי אונס ועינויים מזוויעים.

על-פי הערכות צוות החוקרים במרכז המידע למודיעין ולטרור בראשות ארליך, בעצמו אלוף-משנה במילואים, פרופיל המתנדב האירופי הממוצע הוא של גבר בתחילת שנות העשרים לחייו, מוסלמי סוני, לרוב רווק, בן הדור השני או השלישי של מהגרים מוסלמים. רובם עובדים בעבודות המאפיינות את מעמד הביניים. ישנם גם סטודנטים, וחלקם עם עבר פלילי.

“בתולדות האסלאם הקדום, לצאת לג’יהאד זה דבר נעלה”, מסביר ד”ר מרדכי קידר, חוקר אסלאם במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת בר-אילן. “מי שעושה את זה נתפס כאדם מושלם”.

– מדוע אדם שמתגורר באירופה הליברלית מצטרף לארגון חשוך כמו דאע”ש?

“נכון שאותו בחור מתגורר בהולנד או בבלגיה, אבל הוא יודע בדיוק מה מעמדו בה, והוא מרגיש לא אחת מבוזה. הוא יודע היטב שכשהוא שולח קורות חיים למקום עבודה, ייקחו את בן המקום ולא אותו. אז יש כאלו שיגידו לעצמם: למה אני צריך לחיות בתנאים כאלו כאשר אני יכול להקים את מדינת האסלאם שמביאה לי כבוד? ואם למות, אז לא עדיף למות בגאון למען אללה? עכשיו, מספיק שאחד מאלף אנשים נתפס לדברים האלו, אם בביקור במסגד או באינטרנט, אז מתוך חמישים מיליון מוסלמים שחיים היום באירופה, קיבלת חמישים אלף ג’יהאדיסטים”.

ענת ברקו, ד”ר לקרימינולוגיה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה וסגן-אלוף במילואים, אשר במסגרת מחקריה נפגשה במשך שנים עם טרוריסטים ואנשי חמאס בכלא הישראלי, מחזקת את הדברים. “באירופה אולי קלטו את המהגרים המוסלמים יפה”, היא אומרת, “נתנו להם דמי אבטלה, טיפול רפואי וחינוך, אבל האם הם יכולים להגיע למיינסטרים?

– אני מניחה שהתשובה שלילית.

“את רואה את הדור השלישי של מוסלמים בצרפת. אין להם שום מבטא והם נראים כמו כל צרפתי אחר, ובכל זאת הם מרגישים ניכור ומחפשים משמעות בחיים. החיים שלהם, במדינתם האירופית, מאוד סותרים את החינוך שהם מקבלים מבית, את העניין הדתי, את התועמלנות הדתית. ואז מתחילות התארגנויות חברתיות וחיפוש זהות. ברגע שהמתח הזה בין הפנים לחוץ לא מתיישב ויש קונפליקט – מתחילה התוקפנות”.

“מתאבדים עם חיוך על הפנים”

כמו במקרה של עבדל קאדר אלתלה, נתיב הג’יהאד עובר דרך שדה התעופה של איסטנבול. משם, באמצעות רכב, הם מגיעים אל העיר אנטקיה הגובלת עם סוריה, ומשם, והודות לעצימת העין הטורקית, הם מועברים על-ידי אנשי קשר לסוריה.

היציאה ממדינות אירופה, מסבירים החוקרים, נעשית תוך כדי טשטוש היעד, כאשר לעתים גם המשפחה איננה יודעת לאן הבן נוסע. בשנה שעברה, למשל, נחשפו בהולנד הנחיות שניתנו למתנדבים ההולנדים בדרכם אל סוריה: לא לטוס ישירות לטורקיה אלא לקנות כרטיסים הלוך וחזור לשדות התעופה של פרנקפורט או של בריסל, ומשם להמשיך לטורקיה. מאיסטנבול הומלץ להם לקחת אוטובוס, כשמונה שעות נסיעה לאדנה ושם להתקשר “לאחים”. ללון במלון באדנה ולמחרת לצאת באוטובוס לאנטקיה.

אבו טלחה אל אלמני, יליד ברלין שהגיע לסוריה בקיץ 2012, ושכמו התליין של ג’יימס פולי המנוח, גם הוא ראפר בעברו, העלה סרטונים רבים באינטרנט ובהם הוא קרא למוסלמים במערב להצטרף לג’יהאד “נגד הכופרים”. על-פי דיווחים בתקשורת הוא נהרג בהפצצה של חיל האוויר הסורי, אבל עוד קודם לכן קרא למתנדבים שלא להניח למחסור כספי לעצור בעדם, וכחלק מהמלצותיו הוא מפציר בהם לחסוך את תשלומי הביטוח הסוציאלי שמדינתם האירופית משלמת להם, לצורך הנסיעה לסוריה.

אור נוסף על הקלות שבה ניתן לחבור אל ארגוני המורדים, שופך עו”ד הלאל ג’אבר, פרקליטו של חיכמת מסארוה, ערבי ישראלי תושב טייבה, שנסע לסוריה והצטרף אל ג’בהת א-נוסרה וכיום הוא מרצה עונש מאסר של 30 חודשים (ראו מסגרת משמאל). “הוא נסע מישראל לאנטליה”, מספר ג’אבר, “ומשם לקח רכב לאנטקיה – מדובר בשעתיים נסיעה. הוא עבר את הגבול ברגל – זה גבול שממש פרוץ – ואחרי שעתיים של הליכה הררית, חבר למורדים”. הם עוברים הכשרה בת מספר שבועות במחנות אימונים בסוריה. בהולנד ובבריטניה הקדימו תרופה למכה, ושם דווח על קיום מחנות אימונים חשאיים לקבוצות קטנות לפני היציאה לשטח הסורי.

מאליכ אלעבדה, עיתונאי סורי השוהה בבריטניה, סיפר בשנה שעברה כי “רוב הצעירים הם מחפשי הרפתקאות במלחמת ג’יהאד שעבור חלק מהם היא הנאה. הם נושאים נשק בפעם הראשונה בחייהם. הם מתאמנים וזה מלהיב אותם. הם רואים בזה הזדמנות להילחם. והם חייבים להיות שם, אחרת הם יפסידו הזדמנות גדולה”.

ד”ר ברקו מהמרכז הבינתחומי, מציינת גם את ענייני המגדר המקשים על אותם מוסלמים צעירים באירופה. “זה כמעט בלתי ניתן לגישור”, היא מנתחת את שורשי המוטיבציה שלהם. “מאוד מעסיק אותם מה תפקידו של הגבר ומה תפקידה של האישה. קשה להם עם השוויון בין המינים באירופה. הקטע של גיבוש הזהות הגברית מאוד חשוב בעיניהם. הם מוצאים במראה הנינג’ה עם הנשק את הזהות הגברית”.

“הרבה אנשים שהיו בשורות המוג’הדין, התנהלו בעולם הפנימי שלהם, כמו מכורים לסמים”, ממשיכה ברקו, שכאמור ניהלה שיחות רבות בכלא הישראלי עם טרוריסטים אסלאמיים. “יש להם חשיבה אובססיבית, שחופרת להם בראש. אני קראתי לזה ‘שהדה מאניה’. ‘שהדה’ זו הקרבה עצמית. כמו אותו רעב ששולט בנרקומנים, כך רעיון הג’יהאד שולט בחייהם ויוצר הפרעה בחשיבה. הם לוקים בחשיבה גרנדיוזית ובהתרוממות רוח. הרבה מתאבדים נעים לעבר המטרה עם חיוך על הפנים. טרוריסטים שנבדקו, ברמת הפרט, לא נמצאו בעלי התנהגות פתולוגית. אבל יש כאן פתולוגיה קולקטיבית של חברה מסוימת”.

– מה תפקיד המשפחה שנשארת באירופה בכל הסיפור הזה?

“בעוד שדור המהגרים הראשון למדינות אירופה אסיר תודה לקליטה במדינה מאחר שהוא יודע וזוכר היטב מאיפה הוא בא, לדור השני והשלישי אין כבר למה להשוות ונשארים רק תחושת הקיפוח ולא אחת גם זעם על הדור המבוגר, הדור שלכאורה ויתר.

“הדור המבוגר באירופה מנסה למנוע את הצטרפות הצעירים לג’יהאד, כי זה גורם להם נזק עצום. במשפחות האלו רואים את הילד משתנה והם לא תמיד יודעים מה לעשות עם זה. יש מקרים שהם פונים לשלטונות. ההורים לא רוצים שהילד ימות, שיהרוס את הבית, שיגרום לגירושם ולשלילת אזרחותם. ההורים הם יותר בוגרים ובשלים. בחלק מהמקרים, כאשר המשפחה הפטריארכלית מפוררת, קבוצת ההשתייכות, במקרה זה ארגוני הטרור, הופכת להיות המשפחה החלופית”.

בגרמניה, למשל, פרסמה לאחרונה סוכנות הידיעות AP, הוקם “קו חם” למשפחות שבניהם עוברים הקצנה דתית. דניאל קהלר, יועץ ב”חיאת”, אחת השלוחות, סיפר בראיון כיצד הוא ואנשי צוותו מדריכים את המשפחה כיצד לחדש את הקשר וכיצד לשמור עליו, במטרה להחזיר את בן המשפחה הביתה. “הדבר החשוב ביותר הוא שלא להיגרר לפרובוקציות. הקיצונים האסלאמיים תודרכו לצפות שיקראו תיגר על אמונתם, והם מגיבים על כך קשה. אנחנו מעודדים את המשפחה לתקשר עם הבן או עם הבת ברמה הרגשית ומבלי להתלהם”.

האתגר הגדול של אירופה

במרכז המידע למודיעין ולטרור בנו פרופילים המבוססים על פרסומים בעיתונות הערבית והמערבית, של עשרות מתנדבים שכאלו ממדינות אירופה. עיון ברשימות רק מגביר את ההתרשמות מעוצמת התופעה. קחו לדוגמה את אברהים אלמזוע’י, בן 21 שגדל בלונדון, ושהוכרז כבריטי הראשון שנהרג בקרבות בסוריה. הוא נראה בתמונות שפורסמו בעיתוני בריטניה לבוש בחולצת נבחרת הכדורגל של אוניברסיטת הרטפורשייר, שם למד מינהל עסקים. או את אבו קאסם אלברזילי, סטודנט מאנטוורפן, שבני משפחתו זיהו במארס 2013 בסרטון קרבות שהועלה ליוטיוב. הוא גדל במשפחה קתולית וחבר לקבוצה של צעירים מרוקאים, החל להגיע למסגד שלהם ומכאן הדרך להתאסלמות הייתה קצרה. על-פי הפרסומים, הוריו בתחילה הניחו לו. הם חשבו שזה רק סוג של מרד נעורים.

דוגמה נוספת, שלא בפרופיל הקלאסי, היא עבד אלוחיד מאג’ד, 41, נשוי ואב לשלושה ילדים מבריטניה. למשפחתו סיפר שהוא יוצא למשימה הומניטרית בעוד שבפועל הצטרף אל ג’בהת א-נוסרה. בפברואר השנה, נראה בקלטת זמן קצר לפני שנהג במשאית תופת אל תוך בית הכלא של העיר חלב והתפוצץ.

במדינות אירופה החלו באיחור מה להתייחס אל הסכנות הטמונות בצעירים אלה, הפצצות המתקתקות, ששבים אל ביתם האירופי בתום מספר חודשי לחימה בסוריה. “שובם של המתנדבים למדינות האם שלהם, לאחר שעברו הכשרה צבאית ואינדוקטרינציה אידיאולוגית, מהווה פוטנציאל של טרור וחתרנות”, ניתח זאת ד”ר ארליך בעבודת מחקר של מרכז המידע למודיעין ולטרור. ואכן, בסוף השבוע שעבר הועלתה רמת ההתרעה מפני טרור בבריטניה, על רקע פעילות דאע”ש. תרזה מיי, שרת הפנים הבריטית, הסבירה כי “הארגון מתכנן התקפות נגד המערב וסביר להניח שיהיו מעורבים בהם לוחמים זרים, שהגיעו למזרח התיכון מבריטניה וממדינות אחרות באירופה”.

“ארגוני הביטחון באירופה החלו להילחם בתופעה”, מספר ד”ר קידר. “הם מוציאים צווי עיכוב יציאה למוסלמים שחושדים שיעדם הוא סוריה. עכשיו הכניסו את טורקיה לתמונה. היום מדינות אירופה מודיעות לטורקיה, ולמדינות אחרות, על מוסלמים שהם מבקשים שישגרו אותם בחזרה, ברגע שהם נוחתים אצלם. ודבר נוסף, הם מודיעים לאותם מוסלמים שהם ישללו את אזרחותם אם הם יוצאים מהמדינה”.

אולם, כפי שמסכם ד”ר ארליך במחקר שערך, “היכולות של מדינות אירופה לטפל באופן אפקטיבי בתופעה הינן מוגבלות, בין השאר משום שארגוני המורדים הנלחמים בסוריה אינם מוגדרים כארגוני טרור במדינות אירופה (להוציא את ג’בהת א-נוסרה, וגם ארגון זה רק בחלק מהמדינות). לפיכך, יציאתם של המתנדבים לסוריה איננה מהווה בהכרח הפרה של החוק המקומי, ולעיתים היא אף עולה בקנה אחד עם הקריאות הנשמעות באירופה להפיל את משטרו של אסד”.

ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס התייחס לנושא בהקשר של הרוצח מהדי נמוש, צרפתי-מוסלמי בן 28, שביצע במאי האחרון פיגוע במוזיאון היהודי בבריסל. ארבעה נרצחו ובהם בני הזוג מירה ועמנואל ריווה מישראל, כאשר רק שבוע לאחר מכן נעצר נמוש, ולגמרי במקרה, אלפי קילומטרים ממקום הפיגוע, במרסיי. השוטרים שעלו על האוטובוס שבו נסע, חיפשו בכלל סמים, ורק כשפתחו את התיק שנשא נדהמו לגלות אקדח, רובה קלצ’ניקוב, מסכות פנים שחורות ומצלמה שבה תיעד את הטבח שביצע.

“הוא דוגמה טיפוסית למה שחששנו ממנו”, אמר בכנות ראש ממשלת צרפת, שהודה כי “מעולם לא עמדנו מול אתגר שכזה. צריך לעקוב אחרי מאות בני אדם”. בוקר טוב אירופה.

כמה ערבים-ישראלים הצטרפו אל ארגוני האסלאם הקיצוני?

כמה נרחבת ההצטרפות אל הארגונים הרדיקליים בסוריה ובעיראק מקרב ערביי ישראל, קשה לדעת במדויק, אולם ההערכה היא 15-20 איש. מדוברות משרד החוץ נמסר כי “בידינו מידע על ערבים ישראלים, בודדים וספורים, שנמצאים היום בסוריה. אנחנו מעריכים שאנחנו יודעים על כולם”. גורם אחר במשרד החוץ מסר כי “מדובר בנושא רגיש וביטחוני. אי אפשר לדעת האם אנחנו מפספסים מישהו שהגיע לסוריה בדרך שלא ידועה לנו”.

שלא כמו עבדל קאדר אלתלה, שכבר ריצה את עונשו, חיכמת מסארוה, ערבי ישראלי מטייבה שנסע לסוריה והצטרף אל אחד הארגונים, עדיין מרצה עונש מאסר בן 30 חודשים. הוא יצא לסוריה, לאחר שאחיו הצעיר חוסיין יצא לשם, הצטרף למורדים ועקבותיו נעלמו. מסארוה שהה בסוריה שישה ימים ולגרסתו, לאחר שעבר את הגבול הטורקי, הבחין בחמושים סורים מארגון בשם “צבא החופש”. הוא ביקש להצטרף אליהם במלחמתם וכן ביקש את עזרתם באיתור אחיו. הוא מצא את עצמו נוטל חלק במחנה אימונים לקראת פשיטה על כפר סורי באזור לטקיה. המורדים במשטר אסד, על-פי עדויותיו, ביקשו ממנו לבצע פיגוע התאבדות בסוריה, אך הוא סירב. הם ביקשו ממנו, לטענתו, גם לבצע פיגוע התאבדות בישראל. גם לכך סירב.

“הוא עבר שם תחקור לא פשוט”, אומר פרקליטו, הלאל ג’אבר, “הם לקחו לו את הנייד ואת הדרכון הישראלי. וכמובן שהוא נשאל על ישראל. כשהוא ביקש לחזור לגבול הטורקי הם החזירו לו את המסמכים. הוא הצטלם איתם, לקח מספרי טלפונים. הוא התקשר מהטלפון שלהם לישראל וביקש שיעבירו לו כסף לטיסה. כמובן שבשדה התעופה כאן, המתין לו השב”כ”.

– מה עלה בגורל אחיו?

“האח הקטן, לפני כשלוש שנים, בגיל 18 נסע לסוריה, ביחד עם בחור מבוגר ממנו, שהמשפחה מאמינה שעשה לו שטיפת מוח. בהתחלה הוא שיקר ואמר שהוא נוסע לטיול בטורקיה ולא יצר יותר קשר. לאחר חודשיים התקשר ואמר שהוא עם המורדים בסוריה. הוא יצר קשר אחת לכמה שבועות וסיפר שהוא בסדר. בשלב מסוים, הוא לא יצר יותר קשר. המשפחה הייתה מודאגת ולכן האח הגדול, חיכמת, יצא בעקבותיו, לחפש אותו. בפברואר השנה המשפחה קיבלה הודעה מגורמים מסוימים שהבן נפל בקרבות. נלוו לזה עוד אינדיקציות, והמשפחה הקימה סוכת אבלים”.

– עד כמה נרחבת התופעה בקרב ערבי ישראל, אם בכלל?

“בהתחלה, לפני שנתיים-שלוש, היה חשש כזה. כל העולם ראה מה שאסד מעולל והיו צעירים שרצו לצאת ולהצטרף למורדים. בשנה האחרונה כולם הבינו, שזו לא בדיוק מלחמת הקודש שהם דמיינו. המורדים באסד, זה לא מה שחשבנו. כולנו היום יודעים שמדובר בגורמים פונדמנטליסטים כמו דאע”ש וג’בהת א-נוסרה, ולכן אני חושב שבשנה אחרונה אף אחד כבר לא יצא מקרב ערביי ישראל לחבור אליהם”.