שרידי בית אחוזה מפואר בן כ-1,200 שנה – הראשון מסוגו שהתגלה עד היום בנגב, נחשפו בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות לפני הרחבת העיר רהט.
בשטח החצר, בעומק של כ-5.5 מטר במעבה האדמה, ציפתה לארכיאולוגים הפתעה; מערכת קמרונות ייחודית, שבתחתיתה בור מים שנחצב בסלע, לעומק של יותר מ-3 מטר.
המבנה – המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה, נבנה סביב חצר מרכזית, והיו לו ארבעה אגפים שבהם חדרים עבור צרכים שונים של בעלי הבית.
באחד האגפים התגלה אולם מרוצף שיש ואבן, שקירותיו עוטרו בפסקאות – ציורי קיר שצוירו על טיח בעודו לח. מהפרסקאות נותרו קטעים קטנים של עיטורים, בשלל צבעים מרהיבים של אדום, צהוב, כחול ושחור. חדרים אחרים במבנה רוצפו טיח, ובאחרים התגלו תנורים גדולים מאד, ששמשו ככל הנראה לבישול.
בין הממצאים הקטנים המרשימים, נחשפו שברים של כלי הגשה מעודנים ויוקרתיים מעוטרים, עשויים מזכוכית.
אורן שמואלי, ד”ר אלנה קוגן זהבי וד”ר נח דוד מיכאל, מנהלי החפירה: “מדובר בתגלית ייחודית שאינה מוכרת לנו. הופתענו לגלות בעומק של 5.5 מטר מתחת למפלס החצר מערכת של קמרונות בנויים אבן, שהתנשאו לגובה של 2.5 מטר. הקמרונות נבנו בקפידה, והוליכו, ככל הנראה, למערכות תת קרקעיות נוספות שטרם נחפרו.
“ההפתעה הגדולה מכל צפתה לנו עם גילוי של פתח תחת הקמרונות, שהוליך לבור מים עמוק חצוב בסלע”.
נראה שקמרונות האבן התת-קרקעיים נועדו לתמיכה, ואפשרו לבאי הבית להלך בבטחה ובנחת עמוק במעבה האדמה – להיכנס לחללים תת קרקעיים – מרתפים בהם יכלו לאכסן מזון בטמפרטורה קרירה יחסית, לשהות בימי חמסין חמים, ולשתות מים צוננים מבור המים הסמוך.
עדות לפעילות בני האחוזה במקום, הם שברים של נרות חרס שהתגלו על רצפת הקמרונות, ושמשו, ככל הנראה, למאור, בחושך ששרר במקום.
“בית האחוזה המפואר ומערכת הקמרונות המרשימה והייחודית, מעידים על עושרם של בני המקום. מעמדם הרם ועושרם הכלכלי, אפשרו להם לבנות מבנה מפואר ששימש למגורים ולאירוח, ולנו – ללמוד על שיטות בנייה, סגנונות אדריכליים וחיי היום יום בנגב, בראשית שלטון האסלאם בארץ”.
תמונות: אמיל אלג’ם, יולי שוורץ, אורן שמואלי – רשות העתיקות
