מנהיגות טהורה: פרידה עצובה מהאדריכל של ‘החרדיות הספרדית’

עשרות אלפים ליוו היום את הגר”ש כהן זצ”ל, נשיא מועצת חכמי התורה וראש ישיבת פורת יוסף למנוחות. בין עשרות אלפים ניתן היה להבחין בבני תורה ספרדים רבים, ילדי תלמודי תורה, תלמידי ישיבה, אברכים, ר”מים, ראשי ישיבות ופוסקים.

אלא שהרבבות שצעדו בעקבות מיטתו של חכם שלום, אולי לא ידעו כי הם מלווים לא רק ענק בתורה ומנהיג רוחני דגול, אלא גם את אחת מאבני היסוד של ‘החרדיות הספרדית’, של עולם התורה בקרב בני עדות-המזרח.

הם לא ידעו כי האיש שאותו הם מלווים הוא אחד האחראים הישירים לעובדה שאנו רשאים להניח שלצד ‘הישיבע-בוחער’ הליטאי יש גם כזה, ולא פחות ממנו, ספרדי. שלאחר נישואיו, הוא יגדל ילדים שגם יגיעו לישיבות קדושות וגם הם יקימו ‘בית של תורה’.

לא רבים יודעים זאת, כי לא כולם קראו היסטוריה, שהייתה מסתבר לא קלה.

•

בראשיתה של המאה הקודמת, סביב מלחמת העולם הראשונה לפניה ומיד אחריה, נחרב ה’יישוב הישן’ לא רק פיזית אלא גם רוחנית. מי שנפגע מכך בעיקר היו הישיבות ומוסדות התורה הספרדיים. האשכנזיים הצליחו להחזיק מעמד מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטם.

הישיבות ומוסדות התורה הספרדים הידלדלו והלכו, נסגרו ונחרבו, עד שתלמיד ישיבה שהגיע ללמוד בישיבה בצפת בשנת 1912, ונשאל על ידי ראשי הישיבה המקומית מדוע נטש את ירושלים השיב: “אשר הישיבה האחרונה מהצעירים שהיה אצל הספרדים נתבטלה בימים האחרונים” [צוטט אצל מילס, 2021]. אלא שאז הסתיימה המלחמה ושנים ספורות לאחריה, על חרבות ‘היישוב הישן’ הספרדי, קם המוסד החרדי המכונן ‘ישיבת פורת יוסף’.

בשנותיה הראשונות היה שיעור התלמידים נמוך, או כפי שסיפר הגר”ע זצ”ל: “אחרי שאנחנו גמרנו כיתה ח’ הלכנו לפורת יוסף… אזכרה ימים מקדם כשהייתי צעיר, בערך 18 שנה [1938, א.ה], לא היו בכל הישיבה  יותר מ-70 תלמידים. לא היה עוד. זה הספרדים שהיו – בפורת יוסף. 70 תלמידים לא יותר. בפוניבז’ היו 500 תלמידים כן ירבו, ואנחנו היינו דלים, כן, דלים ומעטים”. שיעור בני התורה הספרדים היה מועט כמו שהעיד הרב זצ”ל, אבל הישיבה ההיסטורית הזו זרעה למעשה את השדה ממנה צמחה היהדות החרדית הספרדית.

שמות מיתיים שרק האזכור שלהם עשוי להעביר צמרמורת בלב כל בן תורה חרדי ספרדי כיהנו בראשות הישיבה או לימדו בה: הרב רפאל שלמה לניאדו, הרב עזרא עטייה, הרב יעקב עדס, חכם בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב יוסף משה עדס, הרב עובדיה הדאיה, הרב יהודה מועלם, הרב אפרים כהן ובנו הגדול שנפטר היום חכם שלום כהן.

ענקי הרוח הללו, עם הנהגתו של הגר”ע יוסף זצ”ל, יצרו את עולם התורה הספרדי, זה שהיום חלק ניכר ממנו כבר לא רואה עצמו פחות ערך מול זה האשכנזי. האם יכל מישהו לדמיין, ש-70 התלמידים עליהם דיבר הרב זצ”ל יהפכו למאות  אלפים שחלקם מילאו היום את הרחובות בירושלים?

חכם שלום כהן, היה איפא מאדריכליו הראשונים והבולטים של עולם מופלא זה. פטירתו היום היא נפילה של אבן נוספת, אחת מן האחרונות שנותרו מהשורה הראשונה של הקוסטרוקציה החרדית הספרדית. להבדיל בין החיים לחיים, הגר”ש בעדני, כנראה נשיאה הבא של ‘המועצת’, שימש גם כן כר”מ ב’פורת יוסף’ והוא עם 94 שנותיו נותר אחד מן האחרונים לדור זה.

•

לא ניתן לסיים רשימה זו ללא שני היגדים קצרים שנשאו מנהיגיו המיתולוגיים של המגזר החרדי במאה האחרונה על חכם שלום כהן זצ”ל, ושניהם מלמדים על האיש שאיבדנו היום.

הגרא”מ שך זצ”ל – כפי שהעידו הגר”ד יוסף ויו”ר ש”ס אריה דרעי – התבטא עליו כי הוא ‘איש אמת נטול נגיעות’, והגר”ע יוסף זצ”ל אמר על דבריו: “יש לו פה קדוש, להיזהר שלא לעבור על דבריו, יש לו פה קדוש שכל הזמן עוסק רק בתורה”.

בשני ההיגדים הללו טמונה אמת גדולה שמאפיינת את המנהיגים מסוגו של חכם שלום: הנהגה טהורה חפה מכל שיקול שאינו נקי. חכם שלום, כפי שלא קשה היה להתרשם, לא רק שלא חת מפני איש, אלא זכה שכל אמירה שלו התקבלה על ידי שומעיו, מתוך הכרה שהיא מגיעה מן המקום הטהור, הנקי והזך ביותר בליבו.

מנהיגים גדולים ניכרים בשלל תכונות, יכולות וביצועים. המחקר החברתי-פסיכולוגי מנסה מעת לעת לייצר קאדר של קריטריונים שעונה לשאלה מי הוא ‘המנהיג המושלם’.

למרבה הצער, היכולת לפעול באופן נקי שחף מכל שיקול שאינו טהור, שמתעלם באופן מוחלט ממאוויו של המנהיג גופו, לא נמנית על רשימת הקריטריונים הזו.

חכם שלום, ועל כך אין חולק, שייך היה למנהיג מן הסוג הזה וכעת הוא ניטל מאתנו.