ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ”ל נולד בירושלים בי”ב בחשוון תרצ”א, לאביו המקובל חכם אפרים הכהן זלכה זצ”ל, ראש ישיבת המקובלים ‘עוז והדר’ ששכנה בישיבת ‘פורת יוסף’ בעיר העתיקה בירושלים, ולאמו מרת תופחא מלכה ע”ה.
בשמחת הברית נקרא בשם שלום, על שמו של המקובל רבי שלום שרעבי זצ”ל.
בגיל 13 החל ללמוד בישיבת ‘פורת יוסף’, אצל ראש הישיבה חכם עזרא עטייה זצ”ל, שם קנה את תורתו יחד עם חכמי ורבני הישיבה, תוך שהוא לומד כל העת בהתמדה עצומה.
כשהיה בחור צעיר בפורת יוסף, למד בהפסקת הצהריים מסכת שבת עם חברותא באוצר הספרים. מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, היה יושב שם ואוכל ארוחת צהריים דלה, וכל העת מעיין בספר. באחד הימים פנה מרן הגר”ע אל חכם שלום והחברותא שלו ואמר להם: ‘אני שומע שאתם לומדים טוב, רוצים שאלמד איתכם?’. כמובן שהם נענו בחיוב וכך למדו כמעט את כל מסכת שבת.
במהלך מלחמת תש”ח, כאשר הרובע היהודי בעיר העתיקה נפל בידי הירדנים וכל התושבים נמלטו או נפלו בשבי, גלתה גם הישיבה, ותלמידיה התפזרו בבתי כנסת ברחבי ירושלים. בשל כך, לאחר מלחמת תש”ח למד במסגרת הישיבה שהתמקמה במספר בתי כנסת בשכונת הבוכרים – והחל משנת תשט”ז בבניין הישיבה החדש בשכונת גאולה.
נודע כמתמיד מופלג וגם לעת זקנותו לא ויתר על סדר יומו הקפדני.
בהיותו כבן 19 נבחן כבר על כל מסכתות גיטין וקידושין עם כל פירושי הראשונים והאחרונים לצד כל הסימנים בשולחן ערוך ונושאי כליהם העוסקים בדינים והלכות אלו. ובהיותו בגיל 21 נבחן על כל חלק ‘אבן העזר’ כולו.
הוא נישא למרת יעל בן שמעון ע”ה, בתו של המקובל הגה”צ רבי מנצור בן שמעון זצ”ל, מרבני ישיבת פורת יוסף, ונולדו להם שמונה ילדים – שלושה בנים וחמש בנות.
בתחילת נישואיהם התגוררו בני המשפחה בדירת שלושה חדרים בשכונת קטמון. עם שחרורה של העיר העתיקה עברו בני המשפחה בחזרה למקום והגר”ש הקים מחדש את השלוחה של הישיבה במקום.
בראשות הישיבה
כבר בשנות העשרים לחייו החל ראש הישיבה למסור שיעורים בישיבת פורת יוסף. בתקופה מסוימת שכנה הישיבה בשכונת קטמון והגאון רבי שמעון בעדני שימש בה ראש ישיבה. כשהגר”ש בעדני עבר להתגורר בבני ברק, מילא חכם שלום את מקומו כראש הישיבה – ובתפקיד זה כיהן עד סוף ימיו.
ב-57 השנים האחרונות, מהיותה בקטמון ועד ששבה להיכל הישיבה המחודש בעיר העתיקה בשנת תשל”ז, עמד בראש הישיבה וגידל את הדור הבא של עולם התורה הספרדי.
שיטת לימודו הייתה מבוססת על דרך הלימוד של מורו ורבו מרן הגר”ע עטיה זצ”ל, ראש ישיבת פורת יוסף. באחת השיחות דרש מתלמידיו שישבו וילמדו, והעיקר שהלימוד יהיה ברצינות ושלא ירמו את עצמם בהבנת הלימוד.
הגר”ע עטיה זצ”ל היה אף הוא דורש מתלמידיו לדעת קודם כל היטב את כל דברי הגמרא והראשונים היטב ורק אחר כך לגשת ללימוד ההלכה.
מלבד תפקידו כראש הישיבה, היה סופר סת”ם, ובמשך שנים רבות, עד לחתונת בנו הצעיר בשנת תשנ”ח, עסק בכך בשעות שבין הסדרים. חכם שלום אף כתב לעצמו ספר תורה קטן, ממנו נהג לקרוא בכל שבוע שניים מקרא ואחד תרגום בערבי שבתות.
סדר יומו התנהל כך: בשעה 6:15 היה יוצא מביתו שברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים למקווה. בשעה 7:00 נכנס להיכל ישיבת ‘פורת יוסף’ הנמצא מספר דקות מביתו, שם היה מתפלל שחרית. לאחר התפילה עלה לביתו לאכול פת שחרית, ובשעה 9:30 היה מגיע לישיבה ומוסר שיעור בעיון לתלמידי שיעור ב’ עד השעה 11:30.
לאחר מכן היה נכנס להיכל הישיבה לדבר בלימוד עם בחורי הישיבה ולקבל קהל לעצה וברכה במשרדי הישיבה. בשעה 1:00 בצהריים היה מתפלל תפלת מנחה בבית הכנסת הרמב”ן שברובע היהודי. משם חוזר לביתו ושוהה שם עד שעות הערב ללימוד רצוף.
ביום שישי היה מוסר שיעור לבחורי שיעור ב’ בישיבה ב’מנחת חינוך’, בשבת היה מוסר שיעור בהלכות שבת לבני הקיבוץ ולאברכים.
מידי חודש נהג לנסוע למסור שיעור בעיר בני ברק. השיעור היה נמסר בכל פעם בבית אחר של אחד מתלמידיו, בוגרי הישיבה.
הנהגתו הציבורית
הנהגתו הציבורית של חכם שלום זצ”ל החלה בעת הקמת ש”ס בשנת תשד”מ, תחילה כסיעה מקומית בירושלים. הקמת התנועה הייתה כורח השעה: שכן הציבור הספרדי לא זכה כלל להכרה, ומנת חלקו הייתה אפליה והדרה.
העסקנים הוותיקים של אגודת ישראל, אף ניסו למנוע את ההתמודדות בבחירות של התנועה הצעירה, שכבר קיבלה את האותיות ש”ס.
בי”ח חשוון תשד”מ נערכו הבחירות לרשויות ולראשונה הוצבו פתקי הצבעה ועליהם האותיות ש”ס בירושלים. התוצאה הפתיעה: שלושה מנדטים קיבלה הרשימה, שבין לילה הפכה לכוח פוליטי שכבר לא ניתן להתעלם מקיומו.
כמה חודשים אחרי הבחירות לרשויות המקומיות נערכו הבחירות לכנסת שהוקדמו ממועדן המקורי. ההצלחה של ש”ס הירושלמית הפיחה רוח חדשה בקרב כלל הציבור הספרדי ברחבי הארץ – וש”ס הפכה לעובדה. חכם שלום צורף למועצת חכמי התורה של המפלגה.
כל חייו התנהג בפשטות. שנים רבות נסע באוטובוסים. גם לכינוסי מועצת חכמי התורה היה מגיע באוטובוס או במונית וסרב לנהגים שיסיעו אותו.
חצי שנה לאחר הסתלקותו של הגר”ע יוסף זצ”ל מונה ראש הישיבה זצ”ל לממלא מקומו כנשיא המועצת. ההכרזה הרשמית התקיימה במעמד הקבלת פני רבו בחג הפסח תשע”ד, באולמי ארמונות חן בבני ברק.
מאז נטל על עצמו את עול הנהגת הציבור הספרדי, שיחרו המונים לפתחו לבקשת עצה וברכה, תוך שהוא מורה את דרכה של תנועת ש”ס.
בשנת 2011, לאחר שהגרי”ש אלישיב זצ”ל יצא נגד פסקו של הגר”ע יוסף זצ”ל שקבע כי הגיורים הנערכים בצה”ל תקפים לפי ההלכה, תיווך חכם שלום \בין הצדדים, עם רבנים נוספים. לבסוף חתם מרן הגר”ע על מכתבם, המבהיר כי התכוון להכשיר רק את מי שקיבלו על עצמם שמירת מצוות.
לאחר פטירת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בשנת תשע”ד, מונה חכם שלום למלא מקומו כנשיא המועצת. ההכרזה הרשמית התקיימה בפסח תשע”ד, באולמי ארמונות חן בבני ברק.
לקראת הבחירות לרבנות הראשית בשנת תשע”ג, כינה את הציבור הדתי-לאומי “עמלק”. בטקס ההכתרה של הגר”י יוסף לראשון לציון אמר דברים דומים על הבית היהודי ועל נפתלי בנט. מקורביו טענו כי תקף רק את הבית היהודי ואת בנט ולא את הציבור הדתי לאומי בכללותו.
בחורף תשע”ד התקיים כינוס היסטורי של שלוש המועצות של גדולי וחכמי התורה – במהלכו נאם והתבטא בחריפות נגד מסקנות ועדת שקד לגיוס בני ישיבות. כשקולו נשנק בבכי נשא את דבריו: “כל הספרדים הם בבחינת את הנפש אשר עשו בחרן, אני יודע מתוך הישיבה כמה תלמידים שההורים שלהם רוצים שילך לצבא, הם לא מבינים כלום, אם לא שהבנים היו דבוקים ברבנים שלהם, הם היו הולכים לצבא, וע”י הרבנים שומרים עליהם. אם לא יעשו דבר שיכריזו שאין צבא בכלל, ח”ו זה לא ילך.
“בתקשורת מסיתים כנגד בני הישיבות, ואצל הספרדים זה מחלחל, עדתנו עלולה להיפגע הכי קשה מגזירה זו, וצריכים ללמוד מאת הנפש אשר עשו בחרן, להכניס כמה שיותר לתורה”.
בסיום דבריו פרץ מרן ראש הישיבה בבכי: “אני מבקש שתצא מכאן החלטה שאין צבא ואין כלום, ולא מעניין אותנו הכסף שלהם, מעניין אותנו רק תורה ותורה”.
כחודשיים לאחר מינויו כנשיא מועצת חכמי התורה, פרסם מכתב שבו יצא נגד לימודים אקדמיים לתלמידות חרדיות, לרבות במכללות חרדיות, בנימוק שחומר הלימודים מבוסס על מחקרים ושיטות מדעיות הנוגדות דעת תורה.
בעצרת במלאת שלושים יום לפטירתו של הגר”ע זצ”ל, תקף את הפלאפונים הלא כשרים, ואף ביקש מכל הנוכחים שיש להם סמארטפונים להוציאם מהכיס ולשוברם.
באוקטובר 2014, במהלך עצרת מרכזית במלאת שנה לפטירת הרב עובדיה יוסף, ששודרה בשידור חי ברדיו קול ברמה, שזוהה באותה תקופה עם מפלגת יחד של אלי ישי, תקף הגר”ש את תחנת הרדיו ואמר שאסור להאזין לה. בנובמבר 2014 עורר מבוכה בש”ס כשאסר להשתמש בהיתר מכירה בשנת השמיטה, בניגוד לעמדת הרב עובדיה יוסף.] מקורביו הבהירו שהרב יוסף לא התיר לאברכים.
באפריל 2017, בעקבות חוק המרכולים איים שתנועת ש”ס תפרוש מהממשלה – וקבע “צריך להילחם בכל מה שהבג”ץ הזה עושה”. בינואר 2021 אסר על תלמידיו להשתתף בהפגנות.
במאי 2021 נפגש עם נציג איחוד האמירויות ואמר כי אסור ליהודים להיכנס להר הבית, וכי “הנושא של הר הבית לא לנו. הערבים הם השולטים שם”.
בפברואר 2022 קרא להחרים רבנים התומכים ברפורמת הכשרות של מתן כהנא.
דברי תורתו ומשפחתו
דברי תורתו וחיבוריו קובצו למספר ספרים וחוברות ‘שיח כהן’ – חוברת ובה קובץ שיחות, תשס”ו; דובר שלום – על המועדים; תומיך ואוריך – שביבי אור, הנהגות ועובדות, פנינים ואמרות ממרן ראש הישיבה זצ”ל.
עד לפטירתה של רעייתו הרבנית מרת יעל ע”ה בט”ז סיוון תשע”ו, התגורר בדירה ברובע היהודי בדירה ברחוב היהודים השייכת לישיבת פורת יוסף. מאז נפטרה התגורר לסירוגין בביתה בתו משפחת זיאת בשכונת רמות בירושלים.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך: שלושה בנים וחמש בנות – בהם: הרבנים הגאונים רבי אפרים, ר”מ בישיבת יקירי ירושלים, רבי יעקב, ראש ישיבת ‘נזר התלמוד’ בביתר עילית וחתנו של הגאון רבי יהודה כהן ראש ישיבת יקירי ירושלים, רבי שמעון – ראש ישיבת ‘תורת יעקב’ בבת ים, במוסדות של חמיו הרב יעקב עטיה, ובנותיו, לבית זיאת, כהן, קדוש, נכדים, נינים וצאצאים רבים הממשיכים בדרך התורה.
אחיו הרב רפאל כהן, חתנו של חכם סלמן מוצפי זצ”ל, הוא מחשובי סופרי הסת”ם בירושלים. .