שוב נגררים? צאו להתקפה!

למה נגרענו? למה נגררנו?

האייטם הכי חם של תחילת שנת הלימודים הנוכחית לא קשור היה לעזה, גם לא לעוטף עזה, אפילו לא לגבול סוריה, רק צירוף המילים הכל כך מוכר שלא לטובה: “חרדים – בית שמש” תפס במהירות את הכותרות.

ומה בתכנית הפעם? לא הסיקריקים תוקפי החיילים של בית שמש, גם לא נשות הטאליבן לובשי הרעלות. מי כן?, החרדים הקלאסיים הצליחו שוב להתבזות בראש חוצות, להיכנס לבית ספר, להיזרק לרחוב, להיגרר לבית משפט, לנצח בנתיים…. והכל תוך פחות משבוע מתחילת שנת הלימודים מה שמוביל לשאלה המתבקשת:

למה נגרענו?

אני תוהה איך שוב פספנו. אין ספק שאנחנו צודקים, גם בסדום היינו כבר מקבלים את “כל” הבניין מזמן, כל תושב מהאיזור רואה איך חלק מהבניין שומם כבר כמה שנים, העזובה לעיני כל, ועם כל זה ברגע האמת, לא הצלחנו להסביר את עצמינו, וכמו תמיד אנחנו בעמדת מגיבים למתקפה, ושוב לא נותר אלא לשאול:

למה נגררנו?

אני וגם אתה מסתבר, צופים בסרטון שהציג עו”ד קידר לבית המשפט (שפורסם אתמול כאן בחרדי10) וכולי רותח מזעם. לא על המתנכלים מתושבי העיר, לא על התקשורת, לא על הנהלת בית הספר, גם לא על משרד החינוך והעומד בראשו השר פירון שרוצים לקפח אותנו כדי שנלמד מה שהם רוצים – להם יש אג’נדה, אסטרטגיה ברורה, איך להוביל אותנו בכוח שנתקפל ונקשיב להם – ואנו נצעק:

למה נגרענו?

אני כן מתקומם עלינו, כציבור, אני מתקומם כנגד חברי העירייה החרדיים שנבחרו על ידינו לייצג אותנו, נגד ראש העיר שאמור להיות אחראי ולשלוט במצב, אבל הם מנותקים, בטוחים בעצמם, יהיה בסדר! וכשמתחולל מתקפה, מגיחים מתוך הבונקרים שליחי הציבור להגיב במקום להוביל! להתגונן במקום להתקיף! מוטב היה אילו היו מתגוללים על התקשורת, מאשימים את כל העולם, ביניהם כמובן את “הצדיקים הגדולים” לפיד, בנט, פירון ואולי גם נתניהו, ואני שואל:

למה נגררנו?

אציין דוגמא רלוונטית אחת המלמדת על הכלל: מדוע איש  לא חשב לצלם את סירטון בית הספר, לא עכשיו בתוך ההתכתשות, אלא בשנת הלימודים הקודמת עוד לפני שהצד השני ינסה לטשטש ראיות, או לפחות להקדים את תחילת שנת הלימודים? מדוע לא התייעצו עם אנשי מקצוע בתחום הפוליטי, התקשורתי, המשפטי עוד קודם לפרוץ המהומה?

התייעצו, ובכל זאת נכשלו? אולי הם אינם מקצועיים? ובכלל למה צריך דובר חרדי? כשאנו עם הפנים לציבור הכללי אנחנו צריכים דובר, אז אולי שווה לקחת דובר מקצועי עם ניסיון מוצלח בתקשורת
הכללית?  האם אנחנו לא יודעים היכן אנחנו חיים?

למה נגרענו?

חווינו, תושבי בית שמש, שתי מערכות בחירות מהקשות שידעה היהדות החרדית בארץ, בחירות אותם לא נשכח כל כך מהר, אולם כל זה מסתבר, לא הספיק לנו כציבור, לא שיכנע את נציגי הציבור, לא הסביר לראש העיר שהפך להיות אחד האנשים הכי מושמצים במדינה, שהגיע הזמן לשנות גישה, להתכונן, להוביל, להתקיף, במקום לבוא כגנבים בלילה, לאכול את הדגים המסריחים ולהיגרש מהעיר

למה נגררנו?

לפני שנתיים וחצי  – עוד לפני שמערכת הבחירות כלל התחיל – כותב השורות הציג לשני נציגי ציבור מובילים בבית שמש מקומונים בעיר מלאים בהסתה קשה כנגד הציבור החרדי בכלל וראש העיר בפרט, והזהיר אותם: אם לא תפעלו היום זה יתנקם בכם מחר בבחירות, מתוך ניתוק, ביטחון עצמי מופרז, וגם יוהרה שניהם ענו באותו סגנון: אנחנו לוקחים את הבחירות בהליכה! את היללות בבית המשפט שמעו כולם זמן קצר לאחר מכן:

למה נגרענו?

ללמוד מהתשובה של הרבי

אולי הגיע הזמן לנקוט יוזמה, להתכונן נכון מקצועית, להגיע מוכן משפטית, ולצאת למתקפה, הנה מודל של סיפור הצלחה העשוי ללמד אותנו משהו.

בחודש תשרי תשי”ב התפרסם בחוברת שהוציא לאור הארגון “OU” – ארגון הרבנים האורתודכסים בארה”ב – ראיון שקיים הסופר ד”ר גרשון קונצלר עם הרבי מליובאביץ’ זי”ע בחודש שבט תשי”א, ימים ספורים לאחר שקיבל על עצמו הנהגת חסידי חב”ד.

באותו תקופה מצב היהדות בארצות הברית היה בכי רע, קרוב לייאוש, רובם ככולם של הנשים חלקם גם ממשפחות חרדיות הלכו ללא כיסוי ראש, התנועה הקונסרביטיבית הלכה ותפסה תאוצה, והסופר בא לשאול שאלת ייאוש שניקרה במוחם של רבים וטובים בארה”ב: מה יהיה הסוף? האם יש עתיד?

וכך עונה לו הרבי מליובאביץ’:

לצאת למתקפה…

דרוש שינוי מוחלט בחשיבה ובאסטרטגיה: משימה רוחנית זו דורשת שינוי מוחלט בכל הטקטיקה. לרוע המזל, היהדות הדתית, האורתודוקסית, התמקדה עד היום באסטרטגיה של התגוננות. תמיד היתה בה הדאגה שמא ייאבדו עמדות וביצורים. כדי למלא את חובתנו בשעה הקריטית הזאת – עלינו לנקוט יוזמה ולצאת למתקפה, ל”מלחמת תנופה”.