קצת שיחרור וה’פליגעלך’ יהיו הכנפיים שלך שתפרוש ותעוף מעלה מעלה
“ערב טוב, התקופה של הפליגעל׳ך ארכה שנה שנתיים?”
כך כתב לי אמש בהפתעה ידיד שליוויתי כמאמן לפני שנים ספורות בהקשבה ובעצה.
לקח לי רגע, אבל די מהר הבנתי שהוא מתייחס למשהו שסיפרתי לו כנראה באחת השיחות שלנו – על תקופה מסוימת בעבר, שבה פרנסתנו הייתה מאוד מצומצמת וכיון (ובזכות) שאין בשוויץ אופציה של להיכנס למינוס בבנק, נכנסנו לתקופת ׳צנע׳ כלכלי ובין השאר, בארוחת השבת אכלנו כנפיים של עוף, פשוט כי זה הכי זול.
הבנתי שעוד רגע שבת והוא כנראה ייאלץ להסתפק בפליגעלך השבוע. “הייתה תקופת צנע”, עניתי. “אתה אוכל מה שיש”.
“אתה אוכל מה שבישלת”, ענה לי חברי השנון, ובכך בעצם ביטא סוג של הלקאה עצמית או אולי חשבון נפש, אבל בוודאי האשמה עצמית של ‘איך הגעתי למצב הזה’?
“הקב״ה בישל איתנו”, עניתי ונסיתי להיזכר אם כך גם חשבתי אז בשעת מעשה או שזו חכמה ואמונה של אחר מעשה.
ובכן, המילים הבאות מיועדות אליך ידידי מההתכתבות של אמש:
אני לא דואג לך, יודע אני אותך ואת יכולותיך. עשית כמה מהלכים אמיצים, ומהלכים אמיצים מטבעם נושאים עמם סיכון, אחרת אין הם דורשים אומץ. חטפת קצת פה וקצת שם, אבל בעיני לפחות, הרי זה בחינת מכה קלה בכנף. עוד קצת שחרור של ההאשמה העצמית והפליגעלך יהיו הכנפיים שלך שתפרוש ותעוף מעלה מעלה.
אינני זוכר בבירור מה הרגשתי אז כשהייתי בתקופת צנע, אבל זוכר בבירור שיח זוגי אמיץ ומיישיר מבט אל המציאות, שיח שאומר, עלינו להדק את החגורה כעת, ובעזרת ה’ נלמד את המצב ונתרומם ממנו.
אני זוכר בבירור שידענו לומר שזהו שיעור שעלינו לעבור.
•
בשבת הקרובה נקרא את פרשת עקב, יש בה פסוקים שמתארים את “המן” שבני ישראל קיבלו במדבר כעינוי ונסיון.
“ויענך, וירעבך, ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך. למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם! כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם”.
ושוב מדגיש משה רבנו כמה פסוקים קדימה ואומר “המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך. למען ענתך ולמען נסתך, להיטבך באחריתך”.
אפשר להקטין ראש ולומר, כן, זו נחמת טיפשים, זו הסרת אחריות אישית ועוד כל מיני דברים, כדי להלקות ולהעמיס אשמה על עצמך.
אבל אפשר גם לראות שהפליגעלך שבני ישראל קיבלו במדבר באו כדי להעניק להם שיעור לחיים.
ולא חייבים רק או או, אפשר גם וגם.
גם להבין שהקב״ה מבשל פה משהו איתך יחד ׳למען הודעך כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם׳, וגם לא להסיר מעצמך אחריות ולהמשיך לנסות ליצור כלים לברכת ה׳.
גם להביט על הפליגעלך כנסיון שיש בו כדי ׳להיטבך באחריתך׳ וגם להשקיע מאמצים וכוחות כדי להגיע אל ה׳היטבך׳ הזה בקרוב.
זה לא קל, אבל כנראה שזו הדרך.
תגובות
אין תגובות