רבים התפעמו מהסרטונים שהפיץ דובר צה”ל ובהם מוצגת הזהירות המופלגת שלנו שלא לפגוע בילדים, עד כדי ביטול פעולת חיסול של רב-מרצחים, בשל החשש שילדים ייפגעו.
אבל האמת היא שהסרטונים האלה מטרידים יותר משהם מעוררים התפעמות.
קודם כול, הם מספקים לאויבינו אמצעי הגנה מושלם. כל מה שהמרצחים צריכים לעשות הוא להבטיח שיהיו מוקפים תמיד בילדים, ואז הם חסינים מפני פגיעה. שנית, מותר לתהות על מידת הצדק במוסריות יתרה זו, ואם אין היא גורמת שפיכות דמים גדולה הרבה יותר.
מול תועמלני כזב
העם היהודי מאופיין במידת הרחמים שלו. חכמינו אומרים שהרחמנות היא מסימניה המובהקים של האומה. אבל רחמנות שאינה במקומה היא בעצם אכזריות. וכך קבעו חז”ל: “כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן”.
אם שמרחמת על ילדיה ורוצה לחסוך מהם את הסבל שבביקור אצל רופא השיניים, גוזרת עליהם סבל גדול פי כמה וכמה, כשיזדקקו לטיפולי שורש ועקירות. רופא שמרחם על החולה ואינו מעניק לו את הטיפול הכואב שהוא זקוק לו עכשיו, יגרום למחלתו להחמיר עד כדי סיכון חייו. זו אינה רחמנות כלל וכלל.
ולהפך, כשמקשיחים את הלב ועושים את הפעולות הנכונות מבעוד מועד, חוסכים אחר-כך הרבה יותר סבל וצער. זו הרחמנות האמיתית – לחשוב על העתיד ולא רק על ההווה. לזכור שמוטב לסבול מעט כאב עכשיו, מלהתמודד עם גלי כאב חריפים ומסוכנים פי כמה וכמה.
מי יודע כמה פעולות סיכול נמנעו בשל מוסריות יתר זו, הנחזית לרחמים? מרַצֵח, שאפשר היה לסכלו ולוּ במחיר פגיעה באזרחים, עלול להוציא אחר-כך לפועל פעולות טרור אכזריות וקטלניות פי כמה וכמה. מדוע חייהם של כמה אזרחים המקיפים אותו יקרים מחייהם של אנשים נשים וטף בערינו?
והאם כל המאמצים האדירים שאנו עושים כדי להוכיח את מוסריותנו אכן מועילים לנו? מולנו עומדים תועמלנים, שיטפלו עלינו עלילות שקר, בלי קשר למה שנעשה. קחו לדוגמה את פגיעת הטיל הכושל של המחבלים בג’בליה והריגת הילדים. למרות הסרטון המציג בבהירות שזו הייתה פגיעת טיל שלהם, עדיין האשימו כלי תקשורת רבים בעולם את ישראל במעשה, ואף כינו זאת ‘טבח’, לא פחות.
המחשבה הנאיבית
ולמה להרחיק לכת? כל המצב הבלתי-נסבל בעזה נוצר מהמחשבה הנאיבית שלנו, שאם אך נחריב את כל היישובים שלנו וניסוג מהרצועה עד הסנטימטר האחרון, לא יוכלו עוד לבוא אלינו בטענות. שבע-עשרה שנה אנחנו כבר לא שם! ועדיין העולם רואה בנו אחראים למצב בעזה, וחברי כנסת ערבים מעיזים ברוב חוצפתם לכנות אותנו כובשים!
בהחלט ראוי שנשמור על צלם האדם שבנו, ונימנע ככל האפשר מפגיעה בבלתי-מעורבים, אבל ההקצנה למוסריות יתר אינה נכונה ואינה מועילה. ככל שנרחם פחות על האכזרים, כך נרחם יותר על הראויים באמת לרחמים – אזרחינו, נשינו וילדינו.