כש’התמימות’ לא בדיוק מצליח: מי לא נתקל בשאלה המביכה הבאה – האם זכרת לספור בברכה את כל 49 ימי ספירת העומר? בספרות ההלכתית אף קיים דיון על רב ששכח לספור וכשמגיעה שעת הברכה בה הוא מכובד כרב הקהילה, הוא נקלע לדיסוננס בין הבושה האיומה להלכת ‘ברכה לבטלה’…
אז איך מתגברים על השכחה הארורה שמשכיחה את הספירה כבר ב’היום שמונה ימים לעומר’? עידן אתרי האינטרנט החרדיים, המסרונים והודעות ה’ווטסאפ’ בהם טורחים יהודים טובים להזכיר כי היום כך וכך לעומר שהם וכו’ מקל מעט על הבעייה, אולם מה עשו בעבר הלא רחוק, כשהטלפון עוד לא הומצא, ובטח שלא הלוחות האלקטרוניים שבבתי הכנסת?
מציאה במוזיאון
באחד מסיורי הקבועים במוזיאון ישראל נתקלתי בפינה די זנוחה בה מצאתי אוצר יהודי אנתרופלוגי: סידורים וספרים עתיקים הפתוחים על הטקסט של ספירת העומר. בין הספרים נמצא גם ספרון מיוחד בו יוחד כל דף לאחד מן הימים ובו כלולים סודותיו וענייניו הקבליים.
אל מול תצוגת הספרים, ניצב קיר עליו תלוי ‘עמודון’ של עץ עליו מונחים לוחיות עם מספרים הן בלטינית והן באנגלית לטובת דוברי השפה הזרה.
העלאת פריטים מן הזיכרון דורשת שימוש ב’עזרי זיכרון’ ובמילים אחרות, שימוש בגירויים שעשויים להשפיע על אורך הזיכרון לטווח קצר. מוציאי לאור מדורות קודמים הכירו כפי הנראה את הטכניקה הזו ויצרו בדף שממול לברכת ספירת העומר’ ציורים מעניינים שלא רק ינכיחו למתפלל את הברכה, אלא גם ישפיעו על הספירה הנכונה, שכן המתפלל יזכור על פי הציור האם הוא כבר נתקל בו אמש…
אולם את המטמון האמיתי גיליתי דווקא על קיר נוסף שם נחה לה בשלווה מגילה יפהפייה ברמת שימור גבהוהה – “מגילת ספירת העומר”. מסתבר כי מגילה זו הייתה תלויה על קיר בית הכנסת, אך רק היום הרלוונטי היה גלוי לכל. בכל יום הוחלפה העמודה, ובה חקוקים ציורי קלף מן ההיסטוריה של העם היהודי כמו ירידת בני ישראל למצרים, הגאולה, השעבוד, מכות מצרים, ומתן תורה.
“מגילת העומר” הינה בת חמש מאות שנה, וניתן רק לדמיין את המתפללים של אותם ימים מתאספים באחת מארצות הגולה הרחוקות אל מול המגילה, מתבוננים בציוריה היפים, וכמובן לא שוכחים לספור את ספירת העומר…
