כבר ימים רבים שכולם מדברים בחרדה ואפילו בזעם על פרשת יחסי הממשל הרוסי והסוכנות היהודית ואף אחד לא מוצא עוז בנפשו להעלות את השאלה: הכצעקתה? האם אכן כה גדול הנזק והאיום הנשקף ליהדות רוסיה וליהדות בכלל, אם תופסק פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה?
התשובה היא כמובן: לא ולא.
לא רק שלא ייגרם שום נזק לעניין היהודי בכלל וליהדות רוסיה בפרט מהפסקת הפעילות הזו, יתכן אפילו כי העז יתברר כמתוק מעיקרו, וכי ההשגחה גלגלה את ההתפתחויות לטובתו של העם היהודי.
נתחיל ביהדות רוסיה עצמה. עובדה ברורה היא כי החיים היהודיים כיום ברוסיה, טובים יותר מאשר במדינות מערביות מסוימות, צרפת לדוגמא. אנטישמיות היא לא על סדר היום הרוסי, תודה לא-ל. יהודי עטור בטלית ומגבעת שחורה, ההולך בשבת, עם ילדיו בעלי המראה היהודי הבולט בטברסקיה, השדרה המרכזית של מוסקבה – הוא חזיון נפרץ ומחמם לב וכל אדם שלישי יאיר לו פנים ויברך אותו בחיוך.
רווחתו של הפרט היהודי ברוסיה היא מן המפורסמות. בנוסף לחופש דת, לחירות היהודית ולגאווה היהודית, נהנים האזרחים היהודיים מהמטען הערכי הנרחב שמעניק החינוך הרוסי: היחס לספר, לתרבות, להורים, למקום העבודה ולחברות כערך בפני עצמו – ערכים שהתקלקלו עמוקות בעולם הדמוקרטי המערבי, זאת לעומת ערכים ליברלים מדי ופסולים, לטעמי, בעולם המערבי, שלא חלחלו עדין לתרבות הרוסית.
מכאן לסוגיית העליה: למרות העובדה שאין עליה עוררין שהסוכנות מקיימת ברוסיה פעילות המחזקת את החיים הקהילתיים היהודיים, רוב הארגונים היהודיים ברוסיה לא יזילו דמעה, בלשון המעטה, על האפשרות שפעילות הסוכנות ברוסיה תופסק בכל הקשור לעידוד עליה, זאת בשל העובדה כי הסוכנות מעודדת עליה לישראל של אזרחים רוסיים אשר אין להם שום זיקה ליהדות ואשר אינם יהודים בשום צורה, אבל הם זכאי חוק השבות (בעיקר באמצעות ההרחבה המכונה “חוק הנכד”).
בעקבות פעילותה של הסוכנות, פוחת והולך, בצורה קיצונית, שיעורם של היהודים בקרב העולים, ולמעשה נוצר כאן נתיב להגירה מסיבית של לא יהודים לישראל (אולי הסוכנות מאמינה שבכך היא ממשיכת דרכה של רוב ההנהגה הציונית בימי ראשית המדינה שראתה בכמות שוות ערך לאיכות, אבל אז היה מדובר בכמות של יהודים לא של מי שאינם כאלה….)
אם בראש מעיינה של הסוכנות העלאה מסיבית של יהודים לישראל, מדוע לא מושם על כך דגש בפעילותה בארה”ב, למשל. מדינת ישראל תשמח לקלוט עליה של יהודים מכל הזרמים, קונסרבטיבים, רפורמים, ריקונסטראקשנים ואחרים, לצערנו, פרט ליהודים דתיים העולים לישראל, אין בנמצא, אחרים.
לא מופרך לחשוב, כי עידוד הגירה המונית, הוא, אולי, אחד הטריגרים של הרוסים לאיים בהפסקת פעילותה של הסוכנות. השלטונות הרוסים רואים בעין שלילית עידוד עליה המונית כפי שעושה הסוכנות, בעיקר בשל בריחת מוחות אשר מבחינתם, ההשקעה הרוסית בחינוך, ולגבי יהודים, בשילוב הגניוס היהודי – הצליחה לייצר.
אף אחד אולי לא חשב על כך, אבל עליה של מי שאינם יהודים לישראל, לא רק שלא טובה לרוסיה כמדינה, היא לא עושה טוב, למהגר עצמו ולמדינה. בסוכנות, כנראה לא מספרים לעולה שאינו יהודי, כי הוא עלול להיתקל בקשיים במהלך חיו בישראל. לו ולילדיו, לא יהיה קל למצוא בן / בת זוג, למרות שהחברה הישראלית ליברלית ביסודה, עדין ישנם קוים אדומים. הישראלי הממוצע (לאו דווקא הדתי-מסורתי) לא ימהר להינשא למי שאינו יהודי, ובוודאי לא שבנו או ביתו ינשאו לגוי. בכל מקרה, הם לא יוכלו להתחתן בישראל, רק בחו”ל. הם יקברו לחוד, לא בבית קברות יהודי, אף אם חלילה, ימותו כחיילים…
כאמור, למרות שמדובר בחברה פתוחה ושיויונית, עדין לא תמיד יתנו לעולה שאינו יהודי, הרגשה כאחד משלנו ואף הוא לא ירגיש תחושת שייכות. לא אחת יתלחשו מאחורי גבו “הוא גוי”.
ומה בקשר למדינה, אומנם כן , מחד גיסא, ישראל, מפיקה תועלת מעליה זו, בדרך כלל משכילה ויצרנית, אך מאידך , עם יד על הלב, האם ניתן יהיה לסמוך ,בזמנים קריטיים של משבר לאומי, על ציבור אשר הולך בכל יום ראשון לכנסיה, חוגג את החגים הנוצריים באדיקות, לא כפולקלור, וישראל עבורו, תחנת מעבר ובית חרושת לדרכונים..
אין כאן כוונה לטעון כי העולים שאינם יהודיים, מהווים סכנה של “גייס חמישי”. לא ולא. בכוונת מכוון נכתבו הדברים בצורה כוללנית ומקצינה, משהו. מקום למחשבה רצינית, יש כאן, לעניות דעתי.
סיבה נוספת לכך שהארגונים היהודים ברוסיה לא יצטערו במיוחד על הצרת צעדי הסוכנות ברוסיה, היא שאותם ארגונים סבורים כי עיקר הדגש צריך להיות מושם על חינוך יהודי לצעירים היהודים, כדי שכאשר יעלו לישראל תהיה להם זהות יהודית איתנה. לדעת אותם ארגונים, עידוד עליה של ילדים צעירים אשר טרם קיבלו חינוך יהודי, גורמת לכך כי אין סיכוי שהילד יגדל בישראל עם זהות יהודית שורשית. מאכילת פלאפל, וניגוב חומוס, ואפילו משירות בצה”ל, לא מקבלים זהות יהודית. ישראלית – בהחלט. אבל זה כמובן לא מספיק.
לעומת זאת, צעיר יהודי מתבגר, המקבל ברוסיה חינוך יהודי בסיסי יסודי, ישאר כזה, למשך כל ימי חייו והאווירה הליברלית והחילונית בארץ לא יצליחו לערער את זהותו היהודית, אף אם לא יקיים תורה ומצוות.
ועוד לא דיברנו במילה על השאלה האם יש קשר בין עודף הפעילות המתוקשרת לבין התעוררות אנטישמית? לא במכוון חס ושלום (כמו שהיו מי שהאשימו בעבר פעילים לעידוד עלייה ביצירת פרובוקציות אנטישמיות לצרכי עלייה. הס מלהזכיר) אלא בעקיפין ובגרמא.
אנטישמיות שנוצרה על ידי יהודים, במכוון כדי להשיג מטרה מסוימת, מזכירה מאמר נפלא של ברל כצנלסון
…”אכן, רוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בני ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי, מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות הקוראות לפוגרומים מתוך תקווה שהדם היהודי שנשפך יעזור. להתקוממות של המוז’יק”.
ייתכן שהמאבק הגלוי המשפטי של הסוכנות להמשך פעילותה ברוסיה, מעורר תאים אנטישמיים רדומים. דבר שעלול לפגוע בקהילות היהודיות שמצבן פורח כיום ורבניהן ומנהיגיהן הם השגרירים ואנשי היח”צ הטובים ביותר של רוסיה בעולם.
בהתחשב בכל אלה, חייבת להתעורר השאלה: מי אומר שהסוכנות ברוסיה היא אפילו הכרחית.
גיורא איילנד, האלוף (מיל’) ויו”ר המל”ל לשעבר, טוען כי למעשה אין צורך בסוכנות היהודית, והוא אינו היחיד.
תחת הכותרת “הסוכנות היהודית ברוסיה אינה אינטרס לאומי” הוא פרסם טור דעה באתר ynet ב-26/07/2022, בו הוא טוען, בין היתר, כי “קיום פעילות של הסוכנות היהודית ברוסיה אינו לדעתי עניין לאומי, ובוודאי לא אינטרס בעל חשיבות גבוהה. בשונה מבעבר, ניתן לקיים קשר ודיאלוג עם קהילות יהודיות בעזרת השגרירות במוסקבה, משרדי התפוצות והקליטה ולסייע ליהודים הרוצים לעלות לישראל בדרכים רבות אחרות”.
לכן, ענייני הגירה יכולים להמשיך להיות מטופלים על ידי שגרירות ישראל ברוסיה.
אבל, אצל יהודים, בעיקר אמריקנים, כמו אצל יהודים – ארגונים לפעמים הם מטרה לכשעצמה, לא בדיוק אמצעי. הם אוהבים להקים ארגונים לשם ארגונים (אסיפה לצורך אסיפה הבאה..) הם משמשים, בעיקר, לצורך גיוס תרומות מבעלי הון, דינרים, כיבודים וג’ובים. ומועדון חברתי.
קשה לסתור את ההשערה שהגורמים האמריקנים בהנהלת הסוכנות, בעלי המאה והדעה, הם אלה המעוניינים כי הסוכנות תאבק נגד הרוסים בביהמ”ש, או בדרך גלויה אקטיבית אחרת,
המאבק, מבחינתם, הינו כלי שרת בידי המדיניות הבינלאומית-אמריקנית נגד רוסיה. יתכן, כי האינטרס היהודי העולמי והאינטרס של יהדות רוסיה אינם חלק מהענין כלל.
נקודת המבט הפוליטית
הישראלים מוצאים את הסאגה המתמשכת הנוגעת לגורל נוכחות הסוכנות היהודית ברוסיה כמביכה. אפשר לומר שאף אחד לא מבין את הסיבות האמיתיות מאחורי האינטראקציה התמוהה הזו.
אם מישהו יהיה סקרן מספיק כדי להתעמק במורכבות המעמד המשפטי של הארגון הזה, אולי עדיף לו לשים לב לחוויות העבר שלו במקום זאת. שם אנו עשויים ללמוד כמה דרכים גאוניות ליישב תקלות קלות. נזכיר, כי כבר בתקופת הנשיא ילצין, כאשר יבגני פריאקוב (הידוע בדעותיו הבלתי מתפשרות על כל דבר יהודי) הפך לראש הממשלה, ניתן צו שדרש מהסוכנות היהודית להפסיק את פעילותה. עם זאת, תוך זמן קצר מאוד כל הסוגיות הוסדרו בהצלחה באמצעות דיפלומטיה יעילה. כל ההיבטים המשפטיים של פעילות הסוכנות הוסדרו בהתאם לחוקים ולתקנות ברוסיה.
כתוצאה מהמלחמה המתמשכת באוקראינה, רוסיה מצאה עצמה במצב די מבודד. מבין כל השחקנים הגדולים בזירה הבינלאומית, ישראל היא היחידה שלא לוקחת חלק בסנקציות ולא מספקת לאוקראינה נשק. אפילו ענקיות כמו הודו וסין לא הצליחו להישאר ניטרליות לחלוטין במדיניותן הכלכלית, ושתיהן מעורבות בסנקציות, ולו באופן חלקי. טורקיה, על אף שהיא נשארת נייטרלית בכל היבטי המדיניות הכלכלית שלה, ממשיכה לספק לאוקראינה מל”טים קרביים, הידועים כגורמים נזקים כבדים בפעולות צבאיות.
ישראל הכריזה בהצלחה על עצמאותה ביחסיה עם רוסיה, למרות לחץ חסר תקדים מצד בעלות בריתה. כמה מומחים ישראלים רואים קשר בין פעולות משרד המשפטים הרוסי נגד הסוכנות היהודית ויאיר לפיד שמשמש כראש ממשלה זמני בישראל בארבעת החודשים הקרובים, שכן הוא נודע בהערותיו הביקורתיות על ממשלת רוסיה. קודמו, נפתלי בנט, דבק במדיניות ההימנעות מהצהרות מסוג זה, וכך גם בנימין נתניהו בתקופת כהונתו כראש הממשלה. עם זאת, מאחר שהבחירות הקרובות בישראל יתקיימו ב-1 בנובמבר, בהן נתניהו מוביל בביטחון במירוץ לכיסא ראש הממשלה, לפי הסקרים – יהיה זה חכם מאוד לדחות כל דיון על עתידה של הסוכנות היהודית על אדמת רוסיה עד להשבעת הממשלה החדשה בישראל. אז מנהיגי שתי המדינות בוודאי יוכלו למצוא פתרון שמתאים לכל המעורבים.
יש לציין, כי הפסקת פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה רחוקה מלהיות גורם מכונן לישראל. להיפך – אפשר להרהר אם הסוכנות בכלל יעילה במה שהיא נועדה להשיג. עם זאת, פעולות חד-צדדיות יוצרות אכזבה עמוקה, בדיוק כפי שהיה קורה אם ישראל תוציא מחוץ לחוק את פעילותם של ארגונים רוסים בשטחה.
מהלך כזה יתפרש בצורה מעוותת על ידי אותן מדינות המחפשות המשך יחסי שותפים עם הפדרציה הרוסית. אם מדינה כל כך ידידותית כמו ישראל זוכה ליחס כזה, אז למה האחרים יכולים לצפות?
הבה נקווה שהמשבר הנוכחי יישכח מיד כאי הבנה זמנית. זה יהיה קל יותר להשיג אם העניין יידחה עד לבחירת הממשלה החדשה בישראל.
יש לומר, למרות כל הביקורת והטיעונים בעד ונגד, כנראה שהפעילות של הסוכנות היהודית ברוסיה מיותרת, אבל אחרי הכל הסוכנות חייבת להשאר ברוסיה, היא עושה עבודה חשובה, חינוך, תמיכה כספית, וסיוע ליהודים בעניינים סוציאליים שונים.
אבל לא להתעסק בעלייה.
• הכותב, עו”ד מרדכי ציבין, עוסק במשפט בינלאומי, מייצג לקוחות ברחבי העולם לרבות ממדינות אוייב ערביות, ומכיר את החיים היהודיים ברוסיה