עניין של בחירה: אני אישה חרדית, וזו הסיבה שלא אשתלב בפוליטיקה

גילוי נאות: אני אישה, אני חרדית וגם מתערבבת בפוליטיקה במסגרת עבודתי. בין לבין אני מוצאת את עצמי עונה למתעניינים: “תגידי, למה שלא תרוצי לכנסת?”. והמהדרים מוסיפים: “מתאים לך”.

מדוע, בעצם, לא?

דווקא משום שחלק מהפוליטיקאים החרדים מסבירים את זה בצורה מגוחכת, אנסה את כוחי.

ח”כ משה גפני, שנשאל על כך לא אחת, אמר פעם כי אם הנשים שמנסות להיבחר לכנסת כחרדיות תבואנה לסמינר בבני ברק, יעשו מהן “קרקס”. אשמח להזכיר לו איך עומר ינקלביץ’, בתקופת כהונתה כשרה, הגיעה לסמינר בית יעקב וזכתה לכבוד מלכים. גם ראש העיר בני ברק, תלמיד חכם, קיבל את פניה בכבוד גדול.

בפעם אחרת השמיע גפני פלפול למדני: נשים חרדיות, הוא הסביר, לא מעוניינות לרוץ לכנסת, ואם מישהי כן מעוניינת, זה סימן שהיא פשוט לא חרדית.

אורי מקלב, חברו לסיעה, הסביר ביום שישי ב’ידיעות אחרונות’ מדוע אישה לא יכולה להיות בפוליטיקה: “היא משווקת דברים שאני לא יכול להגיד”.

אני בטוחה שקוראי העיתון התקשו להבין למה הוא מתכוון, אני אפילו לא בטוחה שהוא התכוון להגיד את מה שחושבים שהתכוון. אז שאלתי. מתברר שהוא ביקש להבהיר את ההסבר ההלכתי הסבוך. איכשהו, כשמקפלים את זה למשפט אחד זה יוצא לא ברור במקרה הטוב, ומבייש את הציבור החרדי ועקרונותיו במקרה הפחות טוב.

לפני כמה שנים התבקשתי להתראיין ברדיו בנושא. התקשרתי לאחד מבניי, תלמיד חכם, וביקשתי שיברר לי לעומק מה אומרת ההלכה. הוא ישב ללמוד את הסוגייה, ואחרי שעות מתישות כתב על כמה דפים כמה פסקאות. בשורה התחתונה עלה: יש בעיה הלכתית, אבל אם יום אחד יחליטו גדולי ישראל המכווינים את דרכן של המפלגות החרדיות שהאופציה אפשרית – יש דרך להקל ולהתיר.

ב-2014 היו לעדינה בר שלום, בתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, הצעות להשתלבות בפוליטיקה. היא החליטה לכבד את זכר אביה ולוותר. במסיבת עיתונאים בישרה שאריה דרעי אמר לה שהוא מקווה כי בבחירות הבאות ישלבו אישה ברשימת ש”ס. או שהוא שיקר לה (אבל אין מצב, כי דרעי אף פעם לא משקר), או שהיא השלתה עצמה. אבל אפילו בש”ס, הדבר עוד לא קרה. אולי יום יבוא וזה יהפוך למותר. רק אחרי שגדולי ישראל יחליטו שאפשר להתיר.

עד אז אני ממש לא מנסה להתייפייף, להתיימר להסביר את הסוגייה הסבוכה, לשקר שהבנתי את הנימוקים עד הסוף, או לבלף שלא קשה לי להשלים עם זה שעליי לשכוח מפוליטיקה, ושאת הגיגיי אני צריכה לשטוח בפני קוראים חילונים – כי בעיתונות החרדית הכתובה, קשה לפרשנית פוליטית חרדית להתברג. אפילו ריאיון ברדיו חרדי הוא נדיר עבור חרדית.

אבל – אני קודם כל חרדית, ורק אחר כך עיתונאית. וככזו, יש סט ערכים, שבראשו ציות לגדולי ישראל. ואלה שאיתם אני מתייעצת עוד לא מצאו את המקום להקל, אז אני לא רצה לפוליטיקה. בדיוק כפי שאני, זו שמטיחה ביקורת נוקבת בפוליטיקאים חרדים ובוחשת בביצת הסכסוכים הפנימיים שלהם, אשמע לגדולי ישראל ואשים בקלפי פתק למפלגה חרדית.

זו הבחירה החופשית שלי. כך חונכתי. בכך אני מאמינה. גם כשזה לא קל.

 • הטור התפרסם ב’ידיעות אחרונות’ ובאתר ynet