יש לנו תרבות ייחודית של לימוד. זו לא ‘בריחה’ מהטרדות של היום-יום

בשיח הישראלי נקשר המושג ‘לימוד תורה’ לוויכוחים הלעוסים על תקציבי הישיבות, שירות צבאי וכדומה.

החיבור הקבוע של לימוד תורה לתלמידי ישיבות לא מאפשר לנו תמיד לראות את מקומו של לימוד התורה בחייהם של מאות אלפי יהודים, העוסקים בכל קשת העיסוקים ובני כל הגילים.

זה הדבר שאפיין וייחד מאז ומעולם את העם היהודי, לעומת בני-אדם אחרים. מה עשו תמיד בני-אדם שסיימו את יום העבודה? חזרו הביתה, אכלו ארוחת ערב ויצאו לבלות עם חברים או לשתות כוסית משקה בבר המקומי. בימינו כבר לא חייבים לצאת מהבית, אלא אפשר לשקוע בכורסה ולבהות במסך.

קוראים לזה תרבות ה’אסקייפיזם’. האקדמיה ללשון העברית העניקה למונח הזה שם מחודש – ‘בורחנות’. לאמור: “נטייה לברוח מן המציאות ולהסיח את הדעת מעניינים מעיקים או מן השגרה, בעיקר על-ידי בילויים ובידור”.

אין אח ורֵע

אבל בעם היהודי לדורותיו, בתום יום העבודה, התחילו החיים האמיתיים. אנשים שעמלו קשה לפרנסתם הלכו לבית המדרש וישבו ללמוד תורה. הם לא הלכו ‘לברוח’ מטרדות היום-יום, אלא ראו בלימוד התורה את המהות האמיתית והתוכן האמיתי של החיים.

גם כיום, היכנסו בערבים לבתי הכנסת בערים וביישובים ותראו המוני יהודים יושבים ולומדים. מי לעצמו, מי בחברותא, ומי בצוותא בשיעור תורה. מה לומדים? איש-איש כרצונו. אלה דף גמרא, אלה מעמיקים בפרשת השבוע, אלה הלכה ואלה מדרש וחסידות.

זו תופעה שאין לה אח ורֵע בעולם כולו. אכן, גם בקרב לא-יהודים יש אנשי ספר, המנצלים את זמנם הפנוי ללימוד ולקריאה, אבל אלה יחידי סגולה. אין זו תרבות חיים של המוני העם, ובהם אנשים פשוטים.

זו תרבות לימוד ייחודית לעם היהודי – לימוד כדרך להתחברות עם הבורא. כשיהודי לומד תורה, אמנם הוא קונה דעת וחוכמה, אך בעיקר הוא שואף להתחבר עם הקב”ה ולאַחֵד את שכלו עם חוכמתו האין-סופית של בורא העולם.

ט”ו באב מעורר

לימוד התורה הוא קודם כול מצווה גדולה. כל יהודי חייב ללמוד תורה לפחות “פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית”, ומי שאינו טרוד בפרנסת בני ביתו – חייב להקדיש כל רגע פנוי ללימוד התורה.

על-ידי התורה יכולים בני-אדם קטנים כמונו להתעלות מגדרי העולם החומרי והמוגבל ולהתחבר עם האין-סוף. כאשר אנחנו לומדים את התורה, נוצרת התחברות מופלאה בינינו ובין הבורא. לימוד תורה מעניק לנו עמדת תצפית עליונה, מעל מגבלות העולם, כאילו אנחנו רואים דברים ממעוף הציפור.

ט”ו באב הוא נקודת זמן המסמלת את התקצרות הימים והתארכות הלילות. היום הזה קורא לנו לפַנות יותר זמן ללימוד התורה. זה הזמן לקבוע עוד שיעורי תורה, להגביר את תכיפות ההשתתפות בהם, ולשאוב כוחות לשנה עשירה ומרוממת יותר.