עם תחילת ימי ‘בין הזמנים’: רק 10 אחוז מהחופים המוכרזים בישראל הינם חופים נפרדים עבור הציבור הדתי והחרדי. כך עולה מבדיקה שנערכה בלשכת ח”כ אורי מקלב.
קניתם דירה: מה הפיצויים שמגיעים לכם בשל איחור במסירת הדירה?
בשנים האחרונות הצורך בחופים נפרדים גדל, כאשר הציבור הדתי והחרדי בארץ נמצא בצמיחה. לפי נתוני הלמ”ס, הציבור הדתי והחרדי מהווה כיום למעלה מ-23 אחוזים מכלל התושבים בישראל – ועדיין בקיץ זה מוכרזים 155 חופים: 104 חופים בים התיכון, 31 חופים בכנרת, 16 חופים בים המלח, ו-4 חופים בים סוף.
אך רק 16 מהם נחשבים לחופים נפרדים באופן רשמי.
בסוף השבוע פורסם כי עיריית נתניה תגביל את מספר המתרחצים בחוף הנפרד לאלף איש בלבד – דבר אשר יגרום למצוקה קשה בציבור היות ולא ניתן יהיה לדעת באם התמלאה מכסת המשתמשים בחוף בכל זמן נתון.
בעקבות כך, ולאור העובדה כי צמצום מספר המשתמשים בחוף יוביל לעומס רב על שאר החופים בארץ, קיימו בלשכתו של מקלב בדיקה ומצאו כי מספר החופים בארץ אינו עולה בקנה אחד עם גודלו של הציבור הדתי, וכי הצורך בחופים נפרדים רב יותר.
בין החופים נכללים גם חופים בדרום הארץ, כמו באילת, כך שבאופן מעשי מדובר במספר חופים נמוך יותר.
לאור הנתונים והמחסור, פנה ח”כ מקלב לשרת הפנים בדרישה להכשיר חופים נוספים עבור הציבור הדתי והחרדי, כאשר חופים אלו יהיו חופים נפרדים באופן המתאים לבני תורה.
יצוין כי רבים מהחופים הנפרדים אינם נמצאים ברמה זהה לחופים אחרים בישראל ויש להגדיל את רצועת החוף באופן מידי עבור החופים הנפרדים.
“חופי הים הנפרדים הם לא רק כבילוי אלא כצורך בריאותי משפחתי. רוב החופים הנפרדים אינם ממלאים את ייעודם בטח לא זה ההלכתי”,. כתב מקלב לשרת הפנים. הוא הוסיף כי לאחרונה פורסמה תקנה חדשה, המגבילה את מספר הצרכנים בחוף בנתניה. “זוהי תקנה תקדימית שיש לה השלכות על ערים רבות ודורשים את התערבות המשרד להביא להגדלת הקיבולת בחוף באופן מיידי. הרבים המגיעים לשם רק מראה את הצורך הרב בפתרון נרחב”.
יצוין, כי רק בחלק קטן מרצועות החוף בישראל יש חופי רחצה מוכרזים, בעוד רוב החופים הם אסורים לרחצה או חסרי סטטוס.
כך, בים התיכון חופים מוכרזים מהווים רק 7.6% מרצועת החוף; בכנרת 10%; בים המלח 3.2%; בים האדום 0.63%.
מיעוט יחסי של חופים מוכרזים מאפיין את כלל הרשויות החופיות בישראל.
מהנתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה, כי מחסור בחופים מוכרזים לרחצה ובשעות בהן ניתנים שירותי הצלה, עלולים להביא רוחצים להתרחץ בחופים או בשעות שאין בהם שירותי הצלה ובכך לסכן את חייהם.
מהנתונים המוצגים במסמך עולה כי רוב הטובעים למוות – 54 מתוך 65 – טבעו כאשר רחצו מחוץ לחופים מוכרזים או מחוץ לזמני הרחצה המותרים.