המקושר מנצח: מה קורה מאחורי הדלתיים הסגורות של בתי הדין?

מה קורה מאחורי הדיונים בדלתיים סגורות בבתי הדין הרבניים, שם נחרצים גורלות של בני זוג וילדיהם?

לפני כשבועיים פורסמה כתבה בכלי התקשורת תחת הכותרת: “העלילה על בעלה האברך כי תקף את בתם – וחויבה להתגרש”.

בכתבה סופר: “בית הדין הרבני בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת גירושין שהגיש בעל נגד אשתו, שהעלילה עליו שפגע בילדיהם הן בתלונה במשטרה והן בפנייה לגורמי הרווחה. הדיינים פסקו כי במצב זה האישה נחשבת ‘עוברת על דת’ ויש עילה לכפות עליה גט”.

אלא שבסוף השבוע חשף אהרון רבינוביץ, הכתב לענייני חרדים של ‘הארץ’, את שיטת ה’שמור לי ואשמור לך’ בבתי הדין הרבנים, כאשר מדובר במקורבים.

שיחות שקיים רבינוביץ עם 12 נשים וגברים שעברו בבתי הדין הרבניים חושפות את הנעשה שם, מאחורי הדלתיים הסגורות. אמנם החיסיון המלא הזה הכרחי, בין היתר לשמירה על פרטיותם של קטינים, אך לא פעם הוא מאפשר להסתיר עוולות.

כך למשל האנשים שבאו בשערי בתי הדין ושוחחו עם ‘הארץ’ סיפרו, בין היתר, על יחס מזלזל, השפלות וצעקות, פרוטוקולים ערוכים ומעוותים.

האם יתכן שזה מה שקרה גם לאותה אישה עליה הוחלט בבית הדין כי “העלילה על בעלה”? יהיה מחריד, אם אכן זה כך.

•

במסגרת הכתבה מביא רבינוביץ את סיפורה וגירסתה של אביגיל, שהיתה נשואה לבן של בכיר בבתי הדין, שפגע בה ובבתה – והדיינים נטו לטובתו:

“שבועיים לפני החתונה, בעלה לעתיד של אביגיל פגע בה. היא עוד לא ממש עיכלה את זה אז: ‘אנשים בסביבה שלי ובמשפחה שלי הצליחו לגרום לי להרגיש אשמה והסבירו לי שזה קורה לכולן ואף אחת לא מגלה’.

רק כעבור חמש שנים הפנימה שאינה אשמה. במהלכן, סיפרה, היתה נתונה למערכת יחסים אובססיבית מצדו, עד שלפתע, ברגע אחד, הוא הפסיק להתעניין בה. היא חשבה שהוא בוגד בה, טענות שהוא והוריו התנערו מהן – ואף שלחו אותה כמה פעמים להסתכלות פסיכיאטרית בעקבות העלאתן. בכולן נקבע שאין לה כל בעיה.

ואז, יום אחד, תפסה אותו ‘על חם’, כדבריה, עם בתם הקטנה במקלחת. בהמשך גם נחשפה להתכתבויות שלו עם פדופיל מוכר (‘הוא מחק את היסטוריית השיחות והתקין הגנה על הטלפון. הוא היה היסטרי ממש’). אחר כך הפך אלים כלפיה. ‘זה היה הלם, לא עיכלתי’, היא משחזרת. ‘יום אחד רציתי לעזוב, יום אחר כך חשבתי שאני משוגעת. אלו היו ימים מטורפים’. כחלק מהטירוף הזה, באחד הימים הוא הזמין משטרה, על פניו כי לא היה מרוצה ממנה. זו היתה נקודת מפנה. ‘היתה שם חוקרת מדהימה’, היא נזכרת, ‘סיפרתי לה על הכל, גם על מה שהיה לפני החתונה, ואז הוא הורחק מהבית’.

התחנה הבאה היתה בית הדין הרבני. שם הבינה מהר מאוד שיחסי הכוחות לרעתה. לדבריה, העובדה החשובה לא היתה צו ההרחקה, כי אם היות אביו של הבעל רב מוכר ומקושר. זה הומחש כמה פעמים, למשל כשהיא ביקשה להסדיר את תשלום המזונות. נאמר לה אז שכל עוד לא ניתן גט, לא ניתן לעסוק בסוגיה. ‘הוא לא שילם שקל על הילדים. הדיינים אמרו ‘אחרי הגט נדון בטענות שלך’ ובינתיים אני בלי כלום. במשך חצי שנה זה הרגיש כמו לדבר אל הקיר’.

אולם ההמתנה לגט לא הפריעה לדיינים לאשר לבעל למכור את הדירה המשותפת – שנקנתה מכספה שלה.

מתוסכלת, אולי מובסת, באחרונה היא החליטה לקחת את הגט שהיה על השולחן, גם אם זה יעלה בהפסד הדירה. ‘אני מעדיפה לקבל את השקט הנפשי שלי מאשר את הכסף עליה’, הסבירה”.

•

לכל מכנה משותף אחד, מאבחנת גלית, מי שבעבר היתה בצד שקופח בבית הדין והיום מלווה נשים אחרות בהליכים שם.

“הכל חד צדדי לטובת הצד החזק: זה שמחובר, בלי הבדל בין גבר לאישה”, היא אומרת. “אדם שהוא מחובר הוא כזה שאבא שלו, או שלה, מאוד מכובד, או מישהו מהמשפחה מקושר. משפחות ידועות, עסקנים, רבנים, אנשים עם שם. להם הכל ילך יותר קל”.

מהשיחות שקיים ‘הארץ’ מתגלה שוני בין הרכבי דיינים שונים ובין הנעשה בערים שונות.

כך למשל, רבים העידו כי בית הדין הרבני בתל אביב נחשב לכזה המתנהל בצורה סבירה, ואילו בירושלים, בפתח תקוה ובאשדוד (רשימה חלקית), המצב לעתים בעייתי יותר.

וישנו עוד סעיף: הוותק. מהשיחות עולה כי עדויות רבות להתנהלות בעייתית קשורות בדיינים מהדור הוותיק. אלה מהדור הצעיר נחשבים מקצועיים יותר. מרבית המרואיינים בכתבה באים מהחברה החרדית. גם עבורם, המפגש עם בית הדין לא הסיר את הפחד, רק העצים אותו. במקרה שלהם, ההשלכות של החלטות בית הדין עלולות להיות חריפות עוד יותר.

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: “מערכת ‘הארץ’ סירבה לבקשתנו למסור את פרטי התיקים, על מנת שנוכל ללמוד את הטענות, לבררן ולהתייחס לדברים באופן רציני, ענייני ומעמיק. בסכסוכים משפטיים בכלל וסכסוכי משפחה בפרט ישנם שני צדדים למתרס. הבאת צד אחד של טענות אנונימיות ללא אפשרות בדיקה, אימות, ברור, למידה ומתן תגובה הינה חוטאת לאמת, מביאה בפני קוראי ‘הארץ’ תמונה חלקית ולא מלאה, וחוטאת לאתיקה הבסיסית של מתן אפשרות תגובה לגוף מבוקר מושא כתבה נרחבת. על כל פנים בפני מי מהצדדים שפסק הדין אינו לרוחו, לערער לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים”.