משהו רע עובר על נפתלי בנט. אנשים ששוחחו איתו בשבועיים האחרונים מספרים על אדם עם מצב רוח ירוד, הממעט לשוחח עם אנשים, ממעט לצאת מהבית, וגם כועס על לשכת חברו הטוב יאיר לפיד, ומאשים אותם בתדרוכים ובהדלפות נגדו. כך מדווח יהודה שלזינגר ב’ישראל היום’.
קניתם דירה: מה הפיצויים שמגיעים לכם בשל איחור במסירת הדירה?
אחד האנשים ששוחח עם בנט לאחרונה מספר ל’ישראל היום’: “הוא שבוז. במצב רוח לא טוב ובתקופה לא פשוטה. רואים את זה עליו. הוא אומר שלא קל לו אבל הוא מתמודד; הוא מגיע לישיבת הממשלה אחרי התקשורת, יש לו לשכה בכנסת אבל הוא מגיע לשם פעם, אולי פעמיים, בשבוע. בשאר הזמן הוא בבית ברעננה. אני זוכר שאמרו על בגין שהיה מסתגר בחדר שלו, אז אמנם בנט לא בצורה קיצונית כמו בגין – אבל קצת מזכיר את זה”.
מנגד, מקורב לבנט מצייר תמונה פחות דרמטית: “לא הייתי לוקח את זה למקומות של מצב נפשי, זה לא נפשי. פוליטיקאים הם בני אדם ופשוט נגמר לו הדלק. רגע אחד אתה האיש החשוב במדינה – ורגע אחד אתה בלי כלום. זה לא קל”.
אחד האנשים שעבדו עם בנט במערכת הפוליטית אומר: “המעבר מראש ממשלה לראש ממשלה חליפי לא בא לו טוב. אף על פי שהוא שלט בתהליך – הוא יזם אותו – משהו לא מתלבש טוב. אתה מסתובב עם שיירה ופתאום אתה כלום ושום דבר. זה קשה”.
לדבריו, בנט “נכנס למשהו עם עצמו, לאף אחד לא ברור מה זה. הוא ירד למחתרת. עושה דברים הזויים שאי אפשר להבין אותם”.
תחת האמירה “דברים הזויים” בולטת במיוחד התנהלותו של בנט בעת ביקורו של ביידן.
“זה היה אסון במונחים מדיניים ותקשורתיים, זה כאילו שהוא ניסה בכוח לדרוך על כל מוקש”, טוען הגורם. “לא היה מוקש אחד שהוא דילג עליו – קומדיה של טעויות מההתחלה ועד הסוף. זה התחיל מקבלת הפנים: למה הוא היה צריך לעמוד שם?! אין דבר כזה ראש ממשלה חליפי, זה היה מיותר. אחר כך הוא נתקע בסיטואציה שאי אפשר לצאת ממנה – ברגע שהרצוג, ביידן ולפיד מתחילים ללכת, אם הוא הולך מאחוריהם הוא נראה כמו המזכיר שלהם; אם הוא נשאר לעמוד, זה גם משפיל.
“הבעיה היא בתסכול. בנט היה אמור להיות המארח של ביידן, וזה לא קרה, אז הוא ניסה להיות שם בכל מחיר וזה פשוט לא עבד. האנשים שהיו קרובים אליו במשך שנים כבר לא איתו כדי לשקף לו את המצב. הוא היה צריך להיות בשורה אחת עם שרי הממשלה ונתניהו, זה היה יוצא הרבה יותר מדויק”.
לפי שלזינגר, אחת הבעיות המרכזיות, כך נראה, היא שלבנט אין תעסוקה. “בנט הוא אדם פרקטי, משימתי”, אומר אחד מחבריו למפלגה. “אם הוא לא עובר את אחוז החסימה עם הימין החדש, הוא יהפוך עולם ויילחם. אם הוא שר או ראש ממשלה – יש לו משימות והוא חי אותם. הוא צריך יעד, עכשיו אין לו יעד. הוא לא שר חוץ, וראש ממשלה חליפי זה לא תפקיד עם עבודה. מה המשימה הבאה? לחכות בחוץ כדי לחזור עוד ארבע, חמש, עשר שנים? זה קשה לו מאוד.
“בנוסף לכל, צריך לומר את האמת – אין דבר כזה ‘מחזיק תיק איראן’, זה פיקציה, לא קיים. יש מערכת שעובדת שנים ארוכות, והיא לא תשתנה עכשיו רק כי לפוליטיקאים חשוב שיהיה עוד תפקיד עם שני רכבים וסירנות.
“ראש המוסד הוא אדם מערכתי. יש לו דיבור ועבודה ישירות מול ראש הממשלה, ככה זה מתנהל כבר עשרות שנים. למישהו נראה שבגלל צרכים פוליטיים מחליטים שראש המוסד יעבוד מול ראש ממשלה חליפי שאין לו בכלל סמכות?! זה לא שייך. אפשר לעדכן את החליפי, להתייעץ איתו, אבל ראש הממשלה צריך לקבל החלטות והוא עובד עם ראש המוסד. ‘מחזיק תיק איראן’ זה בולשיט”.
יחסי בנט־לפיד הם עניין מורכב. בניגוד לדיווחים, השניים לא בנתק. הם נפגשים פעם בשבוע בארבע עיניים, היחסים והחברות ביניהם קרובים – אבל בנט כועס על אנשי לשכתו של לפיד.
בנט חושד שהם מקור הפרסום בחדשות 12 על כך שהוא מבקש הטבות של ראש ממשלה לשעבר, כמו לשכה, נהג ועוזרים אף על פי שלא כיהן מספיק זמן כדי לקבל אותם. אחר כך הוא ראה כיצד לפיד עובר לדירת ראש ממשלה בסמוך לבלפור, וכותב מכתב התנצלות לשכנים על חוסר הנוחות. הוא הרגיש שהם “מוציאים אותו קטן”.
גם הסוגיה החברתית לא ממש מוסיפה למצב הרוח של בנט. האנשים שעבדו איתו בלשכה לא נחשבים כחברים אלא תחת יחסי עובד מעביד; איילת שקד עסוקה בהקמת המפלגה שלה; מתן כהנא שהיה קרוב במיוחד לא חבר “באזרחות”, מחוץ לפוליטיקה, ובנט נשאר בודד במערכה.
פירוק הממשלה והעברת המושכות ללפיד – צעד שאותו תפס כאצילי – עברו מהעולם מבלי להיזכר. אדם שהיה מקורב לבנט במפלגה אומר: “אף אחד לא זוכר את הוויתור והמענטשיות שבה נהג. מהממשלה הזאת יזכרו שני דברים – הממשלה הקצרה ביותר בהיסטוריה, והממשלה הראשונה עם הערבים שנכשלה בסופו של דבר. כל ההתנהגות המענטשית של בנט כלל לא תיזכר, וזה מתסכל מאוד”.
מלשכת בנט נמסר בתגובה ל’ישראל היום’: “בישראל יש רק ראש ממשלה אחד בכל רגע נתון, כך האמין בנט כשהיה ראש הממשלה, והוא מאמין בכך גם היום. לכן, עם כניסתו של רה”מ לפיד לתפקיד, החליט רה”מ החליפי בנט לתת ללפיד את המקום המלא. בנט מוכן תמיד לסייע ללפיד כשהוא מתבקש וכשהדבר נדרש. אבל נראה שאי אפשר לנצח. הרי אם היה בוחר להיות מעורב בכל עניין – ההאשמות היו הפוכות, והיו אומרים ‘למה רה”מ החליפי נדחף ולא משאיר ללפיד את כל הבמה?’. לוח הזמנים של בנט מלא, הוא עוסק בנושאים ביטחוניים מסוימים, ומגיע לישיבות ממשלה, קבינט ודיונים אחרים ככל הנדרש”.