הפרת הבטחות, זלזול, סתימת פיות: זה מה שקרה לחרדיות ב’אונו’

כ-70 נשים חרדיות לומדות לתואר ראשון במסלול החרדי של ‘חינוך וחברה’ בקריה האקדמית ‘אונו’ באור יהודה.

אלא שכ-20 נשים טוענות, כי המכללה מפרה את ההתחייבות שהלימודים לקבלת התואר, הנערכים בכל יום שני, יהיו בצורה היברידית – שיטת לימוד המשלבת בין לימודים פרונטליים המתקיימים בקמפוס, לבין למידה מקוונת המועברת בשידור-חי ב’זום’. כך גם נאמר במסמך הקבלה ל’אונו’.

עד כה חלפו שני סמסטרים והמכללה עמדה בהתחייבות. אולם, בסמסטר השלישי, הנמצא עדיין בעיצומו, החליטה ההנהלה על דעת עצמה לקיים את השיעורים האמורים להתקיים גם בכיתה וגם ב’זום’ – ב’זום’ בלבד.

ההנהלה טוענת כי ביצעה את המהלך המפר את ההתחייבות לכאורה, משום שאין נוכחות מספיקה בכיתה – דבר שכלל לא נאמר מבעוד מועד, ולא מופיע במסמך הקבלה.

הנשים התרעמו על כך שההנהלה מבצעת את ההחלטה על דעת עצמה ונגד הסיכומים, ודרשו שיתקיים על כך דיון.

ואכן כך היה: התקיימה שיחת ‘זום’ עם המנהל האקדמי פנחס כהן, אשר לטענת הסטודנטיות החרדיות התנהג בצורה ברוטלית כלפיהן, פעל להשתיק אותן במהלך השיחה, ולא איפשר להן להשמיע את טענותיהן.

בשיחה עם אתר ‘חרדים 10’ מסבירה שירה חכם (שם בדוי), אם לשישה ילדים, את הקשיים הקיימים בשיעורי ‘זום’, ומרחיבה על הפגיעה בתלמידות מצד הנהלת המכללה בכל הקשור להתחייבות המקדימה:

“נתחיל בכך שלא עדכנו אותו בכלום, לא שאלו אותנו. פשוט יום אחד קיבלנו הודעה שעוברים ל’זום’ באופן גורף. לא הייתה התייעצות איתנו, זה  משהו שהם החליטו באופן שרירותי.

“לא הייתי מתחילה את הלימודים, וכך גם עוד מספר תלמידות, אם היו אומרים לנו שהלימוד יתקיים ב’זום’. יש 17 סטודנטיות שמעוניינות ללמוד בקמפוס, מבחינתנו זו חובה.

“אין לנו בבית את הקשב במאה אחוז. מבחינתי, נכנסתי ללמוד מתוך ידיעה ובירור לכתחילה שיש לימודים בקמפוס מסודר עם אווירה לימודית. מוטלות עלי חובות לכבד את מעמדי כסטודנטית, וגם להם יש חובות – שיהיו לימודים רציניים בקמפוס.

“במקביל ללימודים בקמפוס, יש אפשרות לתלמידות  שלא התאפשר להן להגיע או כל אחת וסיבותיה – ללמוד באמצעות הזום. יש התחייבות מכל הצדדים, שכולנו נצליח.

“בשלב מסוים ההנהלה החליטה, על דעת עצמה, כי משום שאין מספיק סטודנטיות בכיתה, הם מחליטים שנעבור ל’זום’. אבל כשאני התקבלתי ללימודים, לא נאמר שהלימוד תלוי במספר נרשמות. למרות שנרשמתי בתקופת הקורונה והבידודים, לא הגבילו את הלמידה בצורה פרונטלית, אלא תמיד יהיו בקמפוס לימודים.

“פניתי למנהל הסטודנטים, פניתי לגברת ליזי פורת סגנית מנהל אקדמי של הקמפוס לבנות, הסברנו לה את העניין, קבלתי תשובה שזה לא דבר אישי שהם עושים לבנות, ואם כולן היו מגיעות – זה היה נראה אחרת. זו תשובה מאוד מזלזלת מאוד לא נעימה.

“הסברנו לה שזה לא קשור אלינו, מה  שאר הבנות האחרות עושות. הבטחתם לימודים פרונטליים – קיימו את ההבטחה שלכם. זהו יחס לא מכבד בכלל.

“אני לא נגדה, הם פגעו בי, אני מסבירה לה בצורה עניינית שאני לא מסוגלת ללמוד ב’זום’. היא אומרת: ‘אנחנו לא עושים לכן בכוונה’. אם אתם לא עושים לנו בכוונה, באו תנסו לעזור לנו. בואו תתייעצו איתנו, תשאלו אותי מה טוב לי. את לא יכולה לזרוק אותי הביתה ולהגיד לי: ‘תתמודדי, אנחנו לא עושים לכן בכוונה’. למי אתם עושים אם לא לנו? אנחנו לומדות בתכלס.

“אנחנו צריכות להתמודד בבית, במצבים לא הגיוניים, תוך כדי לימודים ב’זום’. העניין שהיא אומרת, שאנחנו האשמות, כי אם התלמידות היו מגיעות לקמפוס, הכל היה נראה אחרת, והם מגיבים למה שמתרחש בשטח. אני לא ‘שטח’. אני אדם פרטי. התחייבתם כלפיי – תנו לי מה שהתחייבתם. מה אכפת לי כל השאר? מבחינתי אני והמרצה לבד. התחייבת, תעמדי במילה שלכם. אל תגידי ‘זה לא אשמתי’, תנסי לעזור לנו.

“ברגע שהתחילו הלימודים כעסנו על זה. נסינו להסתדר ב’זום’ ולא הצלחנו. עברו שני שיעורים, אני לא מסתדרת. אנשים שואלים אותי: איפה אני לומדת והאם אני ממליצה? חד משמעית אני אומרת שלא. לצערי הרב.

“החליטו לעשות לנו מפגש הסבר ב’זום’, עם המנהל האקדמי, פנחס כהן. אם אני צריכה לתאר את ה’זום’ הזה בשתי מילים: גועל-נפש. נכנסתי לפני כן ל’זום’, ברבע שעה הראשונה נתן לנו זמן להשמיע את הטענות שלנו, הוא לקח דף ועט, וכל טענה שעלתה הוא רשם.

“יש צורה לעשות את זה. כשאני באתי להרחיב יותר שהבטיחו, הוא אמר: סטופ, סטופ, לא מעניין אותי יותר מזה. בחורה אחרת באה אחרי חמש דקות ואמרה שגם לה הבטיחו. הוא אמר: שמעתי, לא מעניין אותי.

ההתחייבות כי כל השיעורים מתקיימים בקמפוס. בלי כוכבית

“פשוט סתם לנו את הפה בצורה מאוד מכוערת. הוא אמר: לא מעניין אותי מה שיש לכן להגיד. הוא נתן לנו רבע שעה לדבר, לכ-20 בנות, אין מה לדבר יותר מרבע שעה. הוא פשוט התחיל להקריא תשובות. אם מישהי רצתה לדייק אותו, הוא השתיק אותה. אמר: לא מעניין, נתתי לכן לדבר ולא הפרעתי, עכשיו תקשיבו לי. וכך עוד שעה ועשרים דקות הוא דיבר, בלי הערות ביניים, שום דבר. כל מי שרצתה לדייק אותו, נסתם לה הפה.

“הוא מלכתחילה בא עם תשובות ופשוט לא היה מוכן לנהל שיח. אישה אחרי חודש לידה, מצלמה זה דבר חשוב בשביל נוכחות, אישה שרוצה להניק את התינוקת שלה, המרצה הכריחה אותה להישאר עם זום פתוח. היא פנתה בבקשה שאם אפשר לחמש דקות שהזום יהיה סגור, חמש דקות, הדבר הכי הגיוני בעולם. אין על מה לדבר, מבחינתו אין על מה לדבר. איפה האנושיות שלך? אישה אחרי לידה, לא אכפת לו”.

מה אמרה ליזי פורת, סגנית מנהל אקדמי של הקמפוס לבנות, שהשתתפה יחד איתכן בזום?

“היא ביחד איתו באותה דעה”.

היא שתקה כי לא הצליחה לספק תשובות?

“היא נוכחת מצד אחד, והוא שאל: נכון ליזי, נכון. לא היה משהו שהרגשתי שכיבדו אותי כאדם ואת המקום שלנו, את מה שאנחנו חוות. הוא בא לעשות ווי, והוא המנהל האקדמי של קמפוס אור יהודה.

“יצאנו מהדיון בכעס. הוא השתיק אותנו ודיבר בצורה מכוערת, היה עלבון מאוד גדול. יש לזה קשר שהוא גבר ואנחנו נשים. הוא לא היה פתוח למשא ומתן. אני הגבר, אתם תשתקו ותפנימו. הוא הקטין אותנו כנשים. כשליזי לא מסוגלת להתמודד איתנו, אז היא הביאה גבר שהשתיק אותנו צורה ברוטלית, לפי התחושה שלנו. זה מבזה, את לא יכולה להתמודד איתנו – את מביאה אותו.

“עוד סיבה שהיא הביאה אותו, והוא התפאר בזה, הוא אמר: אני קבלתי את ההחלטה הזאת באופן אישי, לעבור לזום. למי שיש בעיות שיפנה אליי, אני גאה בזה. אני מבחינתי לא פותח כיתה בשביל 15 בנות בכיתה, תראו נוכחות מכובדת – יביאו את  המרצות. אני רוצה להגיע. תנו לי את האפשרות.

“לא קיבלנו תשובות. הוא אמר שאם נאסוף כמות חתימות שיבואו ללמוד, הוא יחזיר את הלמידה בכיתה. הוא ביקש 21 חתימות. זה לשלוח אותי למשימת התאבדות”.

אולי הוא צודק, למה להביא מרצה מהדרום או מהצפון בזמן שיש 17 בנות בכיתה ואין מספיק נוכחות.

“זה לא אמור לעניין אותי. הוא לא התנה את הקבלה שלי ללימודים בכך שיש איקס בנות. הוא לא יכול להתלות בזה. היום יש בנות שמגיעות לקמפוס.

איך תסבירי שמתוך 70 בנות את לא יכולה להשיג 21 חתימות? מבחינתו הוא יפתח את הכיתה בחזרה, אבל הוא לא יכול לבייש את המרצה בזמן שאין תלמידות. 

“הוא היה צריך לחשוב על זה לפני שהבטיח לימודים בקמפוס. לא עושים לימודים היברידיים, אם לא יודעים שאפשר להתחייב לזה במאה אחוז. למה לא עשית מבדק לפני שהתקבלו – לבדוק כמה בנות ילמדו בכיתה.

“זה כמו שאני אגיד: בואו, עושים מסיבה, אבל אני לא אקח אולם בגלל שאני לא יודעת כמה אנשים יבואו. זה לא עובד ככה שאני אזמין אנשים ואז אגיד להם: אני לא יודעת איפה אנחנו נחגוג.

“אתה מנהל קמפוס רציני, אני מבינה שהוא רוצה את טובת כל הצדדים, אבל זה לא התפקיד שלי לבדוק כמה תלמידות מגיעות לקמפוס. אני לא אחראית על הרישומים, אני אחראית על עצמי. יש 17 בנות שמעוניינות להגיע.

“מה שהוא אומר לעשות,  הוא יודע שאנחנו לא יכולות לעמוד בזה, לכן הוא הציב את התנאי הזה. כמו שאני לא יכולה להחסיר יותר מ-20 אחוז ואז לצפות לקבל את התואר, אותו דבר אתה – אם לא תביא לי לימודים בקמפוס, לא אוכל ללמוד למידה מיטבית”.

בשיחה עם חרדים 10 אומרת סטודנטית נוספת: “ביררתי ברישום שיש בוודאות למידה פרונטלית ואמרו לי שכן, ואני יכולה להיות רגועה עם זה. למפרע התברר, שלחלק מהבנות שנרשמו התחייבו למידה ב’זום’, מה שהוביל ללמידה היברידית, המרצה באה לכיתה וגם משודרת בלייב דרך ה’זום’.

“כבר מהשיעור הראשון היינו צריכות להילחם על הלמידה הפרונטלית. בסמסטר השלישי שינו את צורת הלמידה ועברנו ל’זום’ מהסיבה שאין 30 אחוז מבנות הכיתה בקמפוס ולא מתאים להביא מרצה בשביל כמה תלמידות. ב’אונו’ טענו, שכשהתחייבו לנו ברישום לפרונטלי, בטח לא התכוונו לשיעור פרטי…

“הלמידה בקמפוס חשובה לי. ראשית, בגלל שככה אני רוצה ללמוד וזה הקונספט שהובטח לי, שיכבדו אותי ואת ההתחייבות שלהם.

“הלמידה מהבית קשה מאוד, בבית זוכרים את כל המטלות של משק הבית ופחות מרוכזים, הילדים שנמצאים כעת בחופש ובזמן הלימודים מגיעים בצהריים. אם יציעו לי לצאת, למצוא מקום שקט מחוץ לבית, ושם ללמוד מ’זום’, עדיין חסר לי את חוויית הלמידה ואת המפגש פנים מול פנים עם המרצות.

“מאוד מאכזב, אם מראש הייתי יודעת שהלמידה תהיה רק ב’זום’, ספק אם הייתי נרשמת, ואולי אפילו מחפשת מקום לימודים אחר. דווקא בגלל שחשוב לי שהלימודים יהיו פרונטליים. אני מאמינה שאין כמו הלימודים הפרונטליים, זה גורם לחווית לימודים אחרת”.

מהמכללה ב’אונו’ מסרו בתגובה לחרדים 10: “בית הספר לחינוך בקריה האקדמית אונו קובע את מתכונת הלימודים בהתאם לנסיבות של כל מסלול ולצרכים הפדגוגיים והאקדמיים”.