בשנתיים האחרונות החיים של תושבי שכונת בר אילן בירושלים הפכו לבלתי נסבלים: מצד אחד בשכונה מתנהלות עבודות התוואי של הרכבת הקלה, מצד שני המפגינים הקיצוניים אשר הורסים את שגרת חייהם.
כמעט בכל שבוע שומעים על הפגנות המתקיימות ברחובות השכונה מצד קיצונים, הלוחמים נגד ‘המסלול הירוק’ של תוואי הרכבת הקלה. הפורעים אינם נמנים על תושבי השכונה. הם תושבי שכונת ‘מאה שערים’ או בית שמש, שלעיתים מגיעים אל זירת הקרב באוטובוסים מאורגנים.
לא פעם עלתה לכותרות האלימות, שלפעמים אינה מוצדקת, כלפי המפגינים הקיצוניים, אולם איש כמעט לא דיבר על הסבל הרב שנגרם לתושבי השכונה, הנאלצים להחריש בעקבות המצב: שיגרת חיי התושבים נהרסת בעקבות ההפגנות.
הפציעה הקשה של מרת מירל דז׳לובסקי בפח שדורדר על ידי פורעים במהלך הפגנה, מיקד זרקור לסבל שהפך לשגרת חיים של התושבים באיזור.
יוסל’ה ברגמן, תושב שכונת בר אילן, מתאר בשיחה עם חרדים 10 מה עובר על התושבים. “במילה אחת סיוט. סיוט. גם המצב הקיים של עבודות הרכבת עם זה השלמנו, בגלל שאנחנו יודעים שעוד כמה שנים זה יחלוף ותהיה לנו רכבת, ואז המצב יהיה הרבה יותר נוח מהמצב קודם.
“אבל יש דברים שאנחנו סובלים מהם. באים לכאן קבוצות של אנרכיסטים, משכונה אחרת לגמרי, כדי לשגע לנו את המוח, להטריף אותנו עוד יותר. כאילו לא מספיק שהמצב שלנו גרוע.
“פשוט סיוט, במקום לדבר על הסיוט שאנחנו עוברים כמעט יום יום מהם, במקום לדבר על זה, מדברים על מאבטח שהרביץ לילד. נכון שזה עצוב ואסור שזה יקרה, אבל פשוט לא מדברים על הסבל של התושבים. אנחנו סובלים כל יום, כל יום שיש הפגנה למחרת העבודות מתעכבות בעוד חצי יום, בעוד יום ולפעמים יותר. זה גורם לנפילת חשמל לא פעם, נפילות קווי אינטרנט, נפילות של קווי טלפון, למים. הכל נופל עקב ההפגנות, ואנחנו חיים בסבל.
“סיוט לגור בשכונה, אתה חוזר הביתה אחרי יום עבודה, או שאתה יוצא בבוקר או בצהריים מהבית, גדרות שבורים, מאבטחים יושבים בצד כי יש הפגנות, אתה חוזר – פחים שרופים זרוקים בכל מקום”.
איך זה מגיע לחיים הפרטיים שלך, בסוף הם לא מפגינים בבית אלא בכביש המקביל.
“אם הם רוצים להפגין נגד הרכבת, שיפגינו בשכונת מאה שערים. למה אני צריך לסבול? למה השכנים צריכים לסבול? רכב של חבר שלי נפגע בעקבות ההפגנות האלה. הסבל הוא שיהודים שמגדירים את עצמם יראי שמים, פשוט אין להם ערך לחיים של אחרים. הם יודעים שאנחנו נסבול והם יודעים שההפגנות שלהם לא שוות ערך, כי שום דבר לא ישתנה – והרכבת תנוע.
“אולי החברה שבונה את הרכבת מפסידה כסף, אבל מי שסובל אלה השכנים ברחוב. זה לא יעזור להם ההפגנות, תוואי הרכבת בנוי. להכניס את הרכבת מתחת לקרקע זה לא רלוונטי. אז מה הם רוצים שיעשו?
“למה אנחנו צריכים לסבול כל יום. יש פקקים בכבישים בעקבות ההפגנות, הסירחון, המאבטחים יותר אלימים כלפי תושבים בגלל ההפגנות.
“המפגינים שולחים ילדים בשעה 01:00 בלילה. גם בשעה 02:00 בלילה הם באים להפגין. שכנים יצאו וביקשו שקט, אבל אלה אנשים שאין להם מושג מה זה התחשבות באחר. הם חושבים שהתורה זה בין אדם למקום ולא בן אדם לחברו. רואה אנשים עם כיפה וציצית וחליפה ולא אכפת להם מה קורה לאחר”.
ניסת לדבר איתם פעם?
“זה לדבר לקיר, רכבת רכבת… למה אתה הפגנות פה, תפגין מול משרדי הממשלה. בוא נראה אותם עושים הפגנות בכיכר בעלזא, גם שם בונים, שיעשו הפגנות שם. אבל הם מפחדים מבעלזא”.
מה הפתרון?
“פשוט לתת קנסות לכל מפגין, לא להרביץ, לא לעצור – רק קנסות. בשנייה שאתה מחלק להם קנסות, שזה פוגע להם בכיס – הם יפסיקו לעשות את זה. או פשוט ללכת לרבנים להסביר, לרבנים שלהם – או פשוט ללכת לשרוף פחים ליד הבתים של הרבנים שלהם. מאות תושבים סובלים”.
תושב נוסף המתגורר על ציר בר אילן אומר בשיחה עם חרדים 10: “אני די התרגלתי לחיים האלה, אבל זה לא הגיוני, המפגינים שמתפרעים בשעות הלילה. אין התחשבות בשכנים אין יום ואין לילה. כל לילה שאני חוזר הביתה אני מתקבל ב’ברכה’ על ידי הפגנה, כל יום רעש עד 02:00 בלילה. חסימות, רעש, בלאגן אין איפה לחנות.
“הבואש שהיה, הרס ממש את החיים, אבל זה הופסק ברוך השם. יום אחד הגיעה מכת”זית עם מים כחולים. צורת התנהלות של המצב שקורה, היא בלתי נסבלת. שיגיעו להסכם, לא יודע עם מי – העיקר שיהיה פתרון. אי אפשר לחיות ככה.
“כשאמא שלי צריכה לצאת מהבית היא ממש מפחדת, כי יש הפגנה. לא חסר מקרים שאנשים חטפו מכות ללא סיבה. אתה לא יכול לחיות במקום שביום הכל פקוק בגלל הבניה, אתה אומר לפחות בערב יהיה ניתן לצאת, אבל אז אי אפשר לצאת כי יש הפגנה. אתה תקוע. בגלל ההפגנות אני דואג לא להגיע הביתה רק כשאני צריך.
“מבחינת השכנים בבר אילן שמעוניינים ברכבת קלה ומגיעים אוטובוסים מבית שמש להפגין, זה לא נראה הגיוני. למה מישהו מבית שמש צריך להפגין מתחת לבית שלי? מי שמפגין הם אנשים שלא קשורים בכלל לתושבי השכונה. לפני יומיים הגיעו שני אוטובוסים מבית שמש”.
מה הפתרון?
“שהמשטרה תגיע איתם להסכם, לא הגיוני שיביאו כל יום אוטובוסים מבית שמש להפגין”.
אברהם, תושב השכונה: “בזמן המכת”זית זה היה לא נורמלי, היו ימים שהגענו למצב שלא יכולנו לצאת מבית ולהסתובב בבר אילן. אם ביום חמישי בערב הייתה מכת”זית – כל השבת היינו סובלים. הריח היה נתפס בריצפה ואחר כך בנעליים והיינו מגיעים הבייתה והיינו עדיין מריחים את הבואש”.
וכשאין מכת”זית הסבל פחת. מה הסבל כעת?
“היום אנחנו סובלים מרעש אין סופי. אנחנו סובלים מאוד. הם מתפרעים ללא הפסקה, ההורים מפחדים לצאת, ילדים רועדים להסתובב שלא יחטפו מכות מהשוטרים. פקקים אין סופיים, ועל מה? דבר שזה גמור מצד משרד התחבורה”.