הדס אסרף, תושבת שלומי, לא תיארה לעצמה שבזמן ששהתה במקלחת, דירתה עלתה באש מקצר חשמלי – ושתיים מבנותיה נלכדו בפנים.
באותה רגע הדס הבינה כי אם לא תעשה מעשה מיד, ילדיה יישרפו חיים.
בראיון לאורן וייגנפלד בחדשות 12, סיפרה הדס: “שמעתי צעקות של אימא שלי: ‘הדס יש אש’. יצאתי ופתחתי חצי דלת כדי לראות מה קורה. לא ראיתי שום דבר חוץ מחושך ממש סמיך, עשן סמיך שכל הבית נמצא בו.
“רצתי החוצה כדי לראות שהילדים כולם בחוץ. כשהגעתי לכניסה של הבית שמעתי צרחות מתוכו והבנתי שיש עוד ילדים בפנים, שכנראה נתקעו בתוך החדרים”.
הדס תיארה את רגעי האימה: “התחלתי לצרוח לשכנים שייצאו החוצה ושיעזרו לי. צעקתי להם ‘הצילו, הילדים שלי נשרפים, תעזרו לי’, אף אחד לא פתח את הדלת כי זו הייתה שעה מאוד מוקדמת בבוקר. נכנסתי לחדר הראשון שממנו התחילה לבעור האש. החדר כבר היה מלא אש, מלא עשן… ניסיתי להיכנס לתוך החדר ובהתחלה לא הצלחתי, כי הכול בער באש, אפילו המשקופים, והתחלתי לראות את הילדה ממש נאבקת וצורחת בתוך הלול. לא הייתה לי ברירה – דרכתי על האש ועל כל מה שהיה שם.
“התחלתי לבעוט בתוך הלול שהיא תצא ותתקדם אליי, כי הלול היה קצת גדול, אז התחלתי לבעוט בלול כדי שהיא תתקדם אליי. כנראה היא לא הצליחה כי האש כבר הייתה ממש חזקה. הושטתי את היד שלי לבפנים ממש ושלפתי אותה החוצה. בעוד כמה רגעים היא כבר לא הייתה בחיים”.
האם הגיבורה המשירה לתאר: “רצתי החוצה, זרקתי אותה לבחוץ, צעקתי ‘תטפלו בה’… הייתה עוד ילדה בחדר הפנימי שהאש כבר חסמה את המסדרון. ברגע הזה לקחתי תנופה אחורה ופשוט עברתי בתוך האש ממש, רצתי לחדר. לא יכולתי לראות שום דבר אז פשוט מיששתי את הקירות והלכתי לפי הצרחות בשביל לראות איפה היא, כי לא ראיתי כלום.
“ברגע שמשכתי אותה מהחדר, פשוט נפלה התקרה, חלק ממנה נפל לרצפה, בתוך שניות… אם לא הייתי מוציאה אותה משם זה היה נופל עליה. הגעתי למסדרון, עטפתי אותה ואת השער שלה, חיבקתי אותה חזק כדי שנוכל לעבור את האש חזרה. היא יצאה עם כוויות קלות יחסית. אני, נשרף לי השער ונשרפתי ברגל, בידיים, אבל לא הרגשתי שום דבר”.
בעקבות האירוע המשפחה סובלת מטראומה. “אנחנו לא ישנים בלילות… נורא קשה. הם לא מוכנים לישון לבד, כל הזמן שיח על האש בתוך הבית. המזל שלי הוא שבאותו הבוקר אימא שלי הייתה, אם היא לא הייתה צועקת ‘הדס! אש!’ לא הייתי יודעת שיש אש בבית. זה הנס שהיה, שאימא שלי הייתה נוכחת”.