הרב דוד קרעי, ששכל שני נכדים בתוך שנה, מדבר על כאב ואמונה

הרב דוד קרעי, רב המושב זמרת שבדרום, שכל שניים מנכדיו בתוך פחות משנה. בשיחה מיוחדת ובלעדית עם חרדים 10, הוא מספר על הכאב הנורא ועל הדרך להמשיך הלאה בעזרת האמונה.

מהפכת שירות בתחבורה ציבורית: למה מעכשיו משתלם לנסוע יותר?

לפני כשבועיים וחצי טבעה נכדתו, חן אוזן ע”ה, ילדה בת ארבע וחצי מהעיר נתיבות, באמבטיה שבבית המשפחה. היא פונתה למרכז הרפואי ‘סורוקה’ בבאר שבע במצב אנוש, כשהיא מורדמת ומונשמת. בשבועיים האחרונים ניסו הרופאים להציל את חייה, אך בליל שבת האחרון היא נפטרה והשיבה את נשמתה לבוראה, למגינת לב בני משפחתה. הלווייתה יצאה במוצאי שבת מבית העלמין שדות נגב.

בכ”ג אלול האחרון, אותר נכדו מאיר ישראל עשוש ז”ל, ילד בן 6 מהיישוב זמרת, ללא רוח חיים ברכב של הוריו שחנה בחניון של קרית חינוך שדות נגב הממוקם בסמוך לעיר נתיבות.

בשיחה עם הרב דוד קרעי, אביו של ח״כ שלמה קרעי מהליכוד, הוא מספר על שתי הטרגדיות שפקדו אותו, וכיצד ממשיכים הלאה, למרות הצער הכבד.

“המוסר הראשון, שאצלנו במשפחה – גם אני ואשתי, גם כל הילדים הנשואים, החתנים והנכדים – אין דבר כזה לכעוס על הקדוש ברוך הוא. זה כלל לא מתחיל, אפילו במילימטר.

“יש אופנה כזאת שאנשים, אם קורה משהו, כועסים על הקב״ה. זה לא שייך בכלל. יהי רצון שאף אחד לא ידע מכך, זה צער מאוד-מאוד גדול.

“אין שום טענות, הצור תמים פעלו, דיין האמת. בחז״ל יש כמה התייחסויות למקרים מהסוג הזה. דבר ראשון הנושא של פיקדון. הילדים לא שלנו בכלל, הם שייכים לקב״ה וכשמגיע הזמן מחזירים אותם. מתי שה’ רוצה אותם – הוא לוקח אותם. הקב״ה מביא לנו פיקדון, צריכים לשמור עליו, עד שהפיקדון הזה יעשה את התפקיד שלו בעולם. אחרי שאותו פיקדון עושה את התפקיד – אז הקב״ה לוקח אותו בחזרה”.

הרב קרעי מספר על הטרגדיה האישית: “למשל במקרה שלנו, הייתה אמבטיה כמעט ללא מים. האמא הלכה להביא בגדים, חזרה מצאה אותה מתה. הקב״ה יכול היה להרוג אותה סתם כשהיא יושבת על כיסא או עושה משהו והייתה מתה. אבל ה’ לא עושה ככה, עשה כאילו שזה קרה באמבטיה ונפטרה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה, הוא יכול לקחת בכל צורה שהיא. הוא לוקח את הפיקדון.

“יש נקודה שסותרת את מה שאמרנו – וזה העונש. הגמרא בברכות אומרת שמוות של ילדים קטנים, זה מזבח כפרה. זה מראה על הצידקות הכי גדולה. רבי יוחנן היו לו עשרה ילדים, כולם מתו. אם לא היה לו בכלל, זה לא מזבח כפרה. אם היה לו ומתו, מאחר שזה צער הכי גדול, אין צער גדול מזה, לכן זה מזבח כפרה, מרוב האהבה שהקב״ה אוהב אותו. זה נקרא עונש, ה’ עושה לו צער גדול, מעניש אותו, כדי לנקות אותו מרוב שהוא אוהב אותו”.

קיים כאב מאוד גדול של פטירת שני נכדים – אחד כבן שש וכעת ילדה בת ארבע וחצי בתוך שנה…

“לפני שבע שנים היה לנו עוד ילד שלנו, שנפטר”.

אתה בתור אבא, לאבד ילד ובתוך שנה לאבד שני נכדים. איך מסבירים את הכאב והקושי העצום לילדים והנכדים?

“באים, באים אנשים כל הזמן, אומרים תראו מה קורה איתכם. זה ממש מבייש אותנו גם. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו ממש רבת, שבעה–לה נפשנו: הלעג השאננים. זה ממש עושה לנו בושה הדבר הזה.

“מה אתם באים אליי שאצלי קרה דבר כזה. לא רק לי קרה, קרה לעוד הרבה, יש את הרב שמעון אגסי ששכל שלושה בנים יחידים שהיו לו, לא היו לו עוד. רבי יוחנן עשרה ילדים, בועז שישים ילדים, יש את חנה, יש הרבה מקרים”.

הילדים של הרב שואלים: למה זה קורה דווקא אצלנו?

“כן, בטח הם שואלים, אז אני אומר שצריך לחזור בתשובה. זה לו סותר גם אם נגיד שה’ אוהב אותנו. אבל מה זה אוהב אותנו? אוהב אותנו כי הוא רוצה לנקות אותנו, לכן צריך לחזור בתשובה.

“היו לי בנות נשואות, שאפילו שהן התלבשו בצניעות, אבל הן החליפו לבגדים עוד יותר צנועים. החזרה בתשובה והפשפוש במעשים, הקב״ה אוהב את הבן אדם, הוא רוצה לכפר לו ותוך כדי הכפרה שהוא יפשפש במעשיו. מה זאת עשה אלוקים לנו… אם לא חושב כך הוא נקרא אכזרי, הרמב״ם אומר”.

הרב מדבר על הרבה אמונה ובטחון בה’, אבל אנחנו אולי דור פחות מאמין. איך הרב מסביר לילדים את הכאב הגדול,  מקרה שני תוך שנה?

“אני חוזר להם על הדברים. דברי חז״ל חיים וקיימים. זו האמת ואין בלתה, גם אם לא מבינים פעם ראשונה, אני חוזר על הדברים עשרים פעם, עד שזה יכנס, כי זאת האמת – שהילדים זה פיקדון. הקב״ה אוהב אותנו. לא דברתי עדיין על גילגול. גילגול זאת הנחמה הכי גדולה שיש. זה מה שאני אומר לילדים. מה יש לי להגיד להם?

“אני אומר להם, באו נתחזק, נחזור בתשובה. לילדים הקטנים הקטנים, אני אומר להם שעכשיו היא נמצאת למעלה ליד הקב״ה, כיף לה, הוא מחבק אותה, הקב״ה הוא האבא האמיתי”.

איזה שאלות הנכדים שואלים?

“יש פסיכולוגית שמדריכה אותנו איך לדבר איתם, הם הדריכו אותנו איך לספר. הם הגיעו לכאן, עזרו לנו. כשהאבא ניסה להחיות אותה, הילדים ראו את זה. בתם בת השנתיים וחצי, בדרך שהייתי לוקח אותם לבית חולים ומחזיר אותם, היא הייתה אומרת: אבא כועס עליה, הוא קרא לה, היא לא ענתה לו.

“הוא נתן לה מכות… הוא כועס עליה. אני, כדי להוציא את זה, חזרתי שלושים פעם שהוא לא כועס, רק רצה להוציא לה את המים. היא אמרה לי, אבל הוא נתן לה מכות, הוא כועס. הסברתי לה שהוא לא כועס. אחר כך היא חזרה לבד שהוא לא כועס. ברוך ה’ שבגיל הזה הם שוכחים. הם מרחמים עליה, שואלים איפה היא. הזמן מרפא.

“לפני שהיא נפטרה, היא ישנה ומטפלים בה ובעזרת ה’ היא תקום. אבל עכשיו שהיא לא קמה, אנחנו אומרים שהיא הייתה קרובה לקב״ה ואנחנו ביקשנו שהוא יחזיר לנו אותה, אבל הקב״ה החליט שהוא לא רוצה להחזיר לנו אותה, הוא רוצה לקחת אותה, כי הוא אוהב אותה והוא רוצה שהיא תהיה לידו”.

מה עובר על המשפחה?

“ההורים חזקים באמונה. כל התקופה שהייתה תקווה שהיא תחיה, היה ממש לחץ, לקרוא תהילים בלי הפסקה, אולי בזכות עוד תהילים זה יעזור. כל השבועיים וחצי כך. אתמול, אחרי הלוויה, הרגשתי שהרבה לחץ ירד. עכשיו נשאר הגעגוע, בשביל זה אנחנו מנחמים”.

זה החזיר אתכם שנה אחורה, לנכד שנשכח במכונית?

“כן. וגם לבן שלנו שנפטר לפני שבע שנים. אשתי, כשהיינו נכנסים לטיפול נמרץ, הייתה רואה את הערכים עם מכשירי ההנשמה, היה לה טראומה מהבן לפני שבע שנים. היא שומעת צפצוף, היא נכנסת להיסטריה. מחזיר אותה אחורה. זה מחזיר אותנו אחורה. אין ספק”.

אנשים שיקראו את הכתבה יראו אדם מלא באמונה. מה אנשים צריכים ללמוד מהמקרים שלכם?

“לא לאבד את העשתונות ששומעים שקורה משהו, לא להתייאש, לא לעזוב את הקב״ה. תמיד להיות מוכנים לכל מיני מצבים. להתפלל שלא יחלה. לא כל רוח קטנה מייאשת אותו ומפילה אותו. להיות מוכנים לכל מצב”.

לפני שבועיים, אחרי המקרה, שמעתי אדם שאומר: ‘מסכן הרב קרעי, כמה סבל הוא עובר’. מה יש לך לומר על כך?

“כן, זה נכון. בפעם הראשונה שאתה נחשף לידיעה הזאת, באמת זה קשה. האמונה והביטחון – אני תמיד המשלתי את זה לאדם שמפחד מג’וקים. תיתן לאותו אדם הרצאה במשך שעה שהג’וק לא יכול להזיק. מה זה יעזור, יגרום לו שהוא לא יפחד?

“זאת אומרת שהתגובה הספונטנית שאתה קם בבוקר ושומעים שמועה כזאת, יש צער גדול מאוד בתוך הלב. אתה מתהלך עם צער שקשה להוריד אותו, צריך לקבל את זה, זה ייסורים של הקב״ה, הצער הזה אלה ייסורים קשים.

“הביטחון לא יעזור עכשיו, שהצער הזה ירד. ביטחון זה בא אחר כך. זה נכון, שאומרים ‘איזה מסכן הרב קרעי’. זה נכון. הצער הזה, זה לא צער שיורד. מה אני עושה כשיש לי את השיא של הצער? אני מדבר עם הקב״ה 15  דקות, עד שאני קצת נירגע.

“לפעמים אני רוצה לשתות כוסית ערק, להוריד את זה, אבל אני אומר – לא, חס וחלילה, לא להתמכר לטיפה המרה. יש פסוק ‘תנו־שכר לאובד ויין למרי נפש’, לפעמים אדם צריך את הכדור הרגעה הזה”.

יש רגעי שבר?

“יש, בהתחלה היה. אחרי הקבורה יחסית רגוע, אז שהיה את המצב בהתחלה, הנפש מאוד נסערת, כל בוקר שאתה קם, קמים לצער מאוד רציני. אי אפשר לברוח מזה, אלה הייסורים. זה צער כואב, שאין למה להשוות אותו. באותו רגע קשה לנחם, מעדיף להיות עם עצמי, להכיל את הצער הזה, אבל אחרי כן יש נחמה.

“אם ה’ ציווה על מצוות לנחם אבלים, ה’ מכניס את הנחמה דרך האנשים. אומרים שרק ה’ יכול לנחם. אז למה מנחמים? אלא תנחמו – ואני אכניס את הנחמה לדיבור שלכם. זה עוזר, זה ממש עוזר”.

יש פחד, חס וחלילה, שמקרה דומה יתרחש שוב?

“כן, כן. זה ממש קשה לחשוב על זה. אני מפחד. אני מפחד מזה מאוד, יש לי טראומה. עברתי שלוש פעמים את הדבר הזה, שבאים ומודיעים לי שקרה כך וכך. הרגשתי כמה פעמים את ההרגשה הרעה הזאת, אני מאוד מאוד מפחד. אני לא אלך להגיד לבנות ולבנים שלי, תשמרו על הילדים וזה… אלה החיים, אי אפשר לשים את הילדים בתוך מקום שלא יעשו כלום. רק להתפלל לה’ שלא יקרה כלום.

“לכן אמרתי שתמיד צריך להיות מוכן להכל, אסור לאבד את העשתונות, אסור לעזוב את הקב״ה, אסור להתייאש. כי מנסה ה’ אלוקים אתכם”.

מה המחשבות שעוברות בראש?

“שאני צריך לקיים את כל הקבלות שקבלתי. זו הדאגה, הדבר הכי חשוב שאם קבלתי שמירת העיניים יותר. בתקופה של הבחירות יש לי את הבן שלמה, שהוא חבר כנסת, מראיינים אותו, אני אוהב לשמוע. צריך להיזהר לא ללכת אחרי הבלים, צריך לעסוק בתורה שלא יהיה ביטול תורה.

“האיסורים הכי חזקים הם של ביטול תורה. כל מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק באים עליו ייסורים קשים. זו הדאגה שלי עכשיו, לקיים את כל הקבלות. אחרי שקרה לי כל כך הרבה מקרים, אני חייב לתפוס את עצמי”.