חרדים, הגיע הזמן להשקיע בפנימיות

אם אעצור חרדי ממוצע ברחוב ואשאל אותו את השאלה הבאה, “האם יש ערך לעולם הזה מלבד מה שהוא מהוה אמצעי לעבודת ה’?”, לאחר שיצא מההלם שבמפגש עם האדם הזר שנפל עליו, מה תהיה תשובתו?

כדי להבין יותר טוב את השאלה, הבה ואשאל אתכם,  את אותה שאלה בצורה חדה יותר, “האם יש ערך עצמי לחיים של אדם ללא קשר לשאלה מה הוא יעשה איתם, אם הוא ישתמש בהם לעבוד את ה’ או לא?” (כשמתבוננים, שמים לב שהשורש של שתי השאלות הוא אחד). השאלה נשמעת אולי מעט פילוסופית אבל שווה להשקיע בזה מחשבה, כי המענה על השאלות הללו הוא מה שמעצב את כל יחסינו לעולם המעשה, ויש לו השלכות רבות על החיים הפרטיים והציבוריים שלנו.

עבודה כאינדיקציה

אבן בוחן טובה למה היא גישתו של אדם או של ציבור לשאלה יסודית זו, היא מה היחס שלו לעבודה ועמל כפים. עבודה היא חלק בלתי נפרד מחיים פיזיים תקינים, בדיוק כמו אכילה ושתיה והיא ביטוי לצרכיו של ה’גוף’. האם על אף ש”כל חפצך לא ישוו בה” יש מקום לגיטימי ומכובד לעבודה, כיוון שאנו מכבדים את קיומו ומקומו של הגוף, או שמא ההזדקקות לעבודה היא דבר לא רצוי ולא מקובל שעושים אותו רק כשאין ברירה כיוון שאנו מסתכלים על הגוף וצרכיו רק כאמצעי לנשמה בלבד?

התשובה שצורת החיים החרדית נותנת לשאלה זו היא “אחרי שהעולם שירת את מטרתו לקרב אותי לה’ אין שום ערך בו ואין שום מעלה ואפילו מקום לעיסוק במלאכה”.

מה שמאפיין את הציבור החרדי הישראלי של היום הוא הסתייגות מ”העולם-הזה”. האידיאל הוא להתגדר בד’ אמות של הלכה, להיספן בבית המדרש ולא להוציא שערה אחת החוצה. יצאת לעבוד? אתה ‘בדיעבד’. כל שכן אם אתה לומד לימודים אקדמיים וקל וחומר ובן בנו של קל וחומר אם אתה משתלב בתוך החברה הישראלית.

 מה עוד שהציבור החרדי בחלקו הגדול אינו מסוגל, גם אם היה מעוניין, להתמודד עם ‘החוץ’ (קרי, התרבות הישראלית והאקדמיה ההומאנית), ולשמור על צביונו הדתי.

 חסר ביכולת ההכללה החרדית

 אך יש לשאול ביחס לדברים אילו שאלה מאוד בסיסית. כיצד נוצר מצב זה? מה קדם למה? האם ההסתייגות מהחוץ נוצרה מאידאולוגיה שאומרת שאין שום ערך עצמי לעולם הזה ותפקידו הוא רק לשמש האמצעי לעבודת ה’, או שמא ההפך הוא הנכון, חוסר יכולת ההכלה של העולם החיצוני היא שגרמה לאידיאולוגיה שאומרת שהעולם הזה חסר משמעות עצמית?

התשובה שנגלה לעינינו היא שההכרח יצר את האידיאולוגיה ואת הלך המחשבה הסורר ברחוב החרדי.

 הראיה לכך היא שפני החברה הדתית לא תמיד נראו כפי שהחרדים נראים היום. למשך מאות שנים יהודים בכל העולם עבדו ולא ראו בכך דבר פגום או בדיעבד. במילים אחרות הם ראו במפגש עם החיים דבר שלא צריך להסתייג ממנו. התפנית החלה לפני כמאתיים שנה בתקופה בה היהודים קיבלו אישור חוקי להתערב בחברה הכללית בלי להיות מופלים לרעה, דבר שגרם לרבים מהיהודים לעזוב את הדת. בתקופה זו התפתחה היהדות החרדית הדוגלת בהסתייגות רבה ככל הניתן מהחוץ הטמא. החברה החרדית בנתה מסגרת שתאפשר לה לשמר את הסגירות אליה היא נצרכת כדי לקיים את “עולם התורה” והמסגרת שהיא בנתה לעצמה הכרחית לקיומה. ואכן, תודות לדרך זו היהדות הדתית נשתמרה בטהרתה.

 אבל יחד עם זאת האם נטעה לומר שתפיסת עולם מסתייגת זו יצרה ברחוב החרדי חוסר בריאות ביחס ל’הכרחיים שלא יגונו’ כגון עבודה, או מצב בו מי שאינו מסוגל ללמוד זמן ממושך ברציפות וכתוצאה מכך נפלט מהמסגרת הישיבתית, לא מוצא מענה לצרכיו, מכיוון שבתפיסה החרדית המצויה לא אמור להיות מצב שכזה?

 יש גם פנימיות לתורה

אם כן מה ניתן וצריכים לעשות בנידון? כיצד ניתן לשמור על טהרתו של עולם התורה יחד עם צלילות ביחס למשמעותו של ה”עולם הזה”, אחריותנו עליו ושותפותינו בו?

התשובה היא על ידי עיסוק בפנימיות התורה.

קשה לנו לקבל את הלגיטימיות של המציאות הפיזית שלנו, של ה’גוף’, כי בעולם הזה הוא מעמיס עלינו כל כך הרבה קשיים ומרחיק אותנו מה’ אבל האמת שהוא חלק בלתי נפרד מאתנו, לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא. פנימיות התורה מישרת את הדעות ומקנה כלים להתמודד עם ה”עולם הזה” ובכך פותרת את הבעיה שיצרה את ההסתייגות ממנו. היא מאפשרת לנו לראות בעין פקוחה החיוב והשלילה שבגשמיות, ומתוך כך נותנת לנו לאמץ ולהיקשר לטוב ולהיבדל מהרע.

במיוחד עכשיו, בזמן בו החברה החרדית נדחקת “לצאת לעולם” בשל המצוקה הכלכלית מוכרחים לצלול אל אוצרות הרוח של תורתנו הקדושה כדי לשאוב מהם תעצומות שיאפשרו לנו להתמודד עם העולם ולהבין שהוא בסך הכל מהווה מסכים שתפקידם לעמעם את האור הגדול.

על ידי כך שבאמת נבין זאת, המסכים יאבדו את כוח ההיזק שבהם. הגיע הזמן שהציבור החרדי יוכל לענות תשובות ברורות לשאלות בסיסיות כגון האם עם ישראל הוא קיבוץ של פרטים, או שמא עם ישראל הוא יותר מסך פרטי? מה הוא תפקידו ומחויבותו ככזה כלפי העולם?, מה הוא התהליך שעם ישראל עובר בדורות האחרונים והאם הוא תהליך חיובי או שלילי? וכו’. מתוך כך לא רק שנצליח לשמור על צביונו של עולם התורה ברוח בריאה אלא אף נעזור לתקן ולקדש את כל החברה הישראלית ולהכשיר אותה להיות מכוון לכיסא ה’ בעולם.