מצבו העגום של השמאל, ואידיליה שנבעה ממוחו הקודח של בנט

שמאל מרוסק

מצבו העגום של השמאל מוצא את ביטויו בתקוות שתולים שם בשובה הצפוי של גלאון לראשות מרצ.

לקראת סוף השבוע נודע על עוד דמות מאושיות המפלגה בעת האחרונה שהחליטה שלא להתמודד על מקום ברשימה לכנסת הבאה. הדבר מבטא את תחושת החידלון הפושה במפלגה השמאל-רדיקלית דווקא בעידן של שובה לקואליציה לאחר שנים ארוכות של ישיבה במדבר האופוזיציוני הצחיח.

עד לרגע זה לא באמת ברור מדוע סר חנו של ניצן הורביץ, יו”ר המפלגה ושר הבריאות מטעמה, עד כדי החלטה אישית שהוא עצמו קיבל שלא להתמודד על ראשות התנועה ולקבל מראש את דין הבוחר בטרם נאמר רשמית.

הייאוש נותן את אותותיו בכל אחת מזירות השמאל, לרבות הפלגנות היצרית שצצה שם בין ראש ממשלת המעבר לבין שרי הבטחון והמשפטים. המיזוג של השניים היה לצנינים בעיני לפיד שבעקבות זאת החליט להשעות את רצונו המקורי למנות את סער לתפקיד שר החוץ בנוסף לתפקידו הנוכחי.

בינתיים יש מי שאומר כי המגעים בין איזנקוט לבין גנץ מעלים הילוך. אם וכאשר יתבצע המיזוג הזה, יהיה זה עוד קלף בידיו של גנץ במאבקו על הנהגת גוש השמאל.

בתווך, עסוק לפיד בעיקר בתדרוכים מביכים במיוחד נגד קודמו בתפקיד. כזכור, בנט בחר להחרים לחלוטין את כל אירועי יומו השני והמשמעותי של ביקור ביידן בישראל, לרבות היעדרות מטקס הפרידה ממנו.

מתברר שכל אותן הסכמות ואידיליה שעליהן טרח לספר בנט להמון העם בפנים סמוקות לחיים וגומות, לא נבעו אלא ממוחו הקודח.

מאחורי הקלעים, מסתבר, רחשה איבה מבעבעת בין לפיד לבין בנט. לפיד כמתברר לא פרגן ולו לרגע אחד שבו בנט ישב על כס ראש הממשלה כשמאחוריו חמישה עד שישה מנדטים בלבד. מאז שפינה את הכיסא לטובת לפיד, בנט לא חדל להמטיר על לפיד שורה של בקשות, האחת הזויה יותר מחברתה. הדבר היחיד שלפיד עשה עם כל הבקשות הללו, אחת לאחת, הוא הדלפתן במהירות האור, כחץ מקשת ובמהירות הבזק, אל התקשורת ומשם לידיעת העם כולו.

מעולם לא היה כזה מהפך פרסונלי מהיר.

בשירות השמאל

המהירות האוטומטית בה הונפקה חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה, בעד מינוי חפוז ונמהר של הרמטכ”ל הבא, מלמדת על המקום שבו מצויה כיום המשרה הרגישה והמשמעותית ביותר בצומת הממשק שבין הדרג הפוליטי לבין מערכת המשפט.

במשרד המשפטים יושב אדם שבמשך כל מערכת הבחירות, כמו החודשים שקדמו לה, לא חדל לקדוח באוזנו של כל מי שרק רוצה לשמוע כי יש להפריד בין היועץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה הכללית ולהטיל את שני התפקידים על שני אישים.

סער נתן להבין כל העת כי הוא חותר לכך וכי המועמדים שראיין לתפקיד היועץ המשפטי מודעים אף הם לכך כי זה מה שצפוי להיות בתפקיד שלהם לאחר העברת החוק המדובר.

בפועל אירע ההפך הגמור והמוחלט לכך. את משרת היועץ המשפטי לממשלה מאיישת היום פרקליטה המתפקדת כשומרת ראשה של החונטה הפוליטית. עד כה לא בקעה מלשכת היועמ”ש שום הערה, שום קריאה לסדר, שום מעצור לשום גחמה של הדרג הפוליטי.

במקום לפצל את התפקיד לשניים, הפכה היועצת המשפטית לחותמת גומי של הממשלה. כמה פשוט.

בהגנת השמאל

מידע נפיץ במיוחד פורסם בסוף השבוע אודות בכיר במערכת הפוליטית.

אל דאגה. שום חקירה לא תיפתח כל עוד הבכיר נמצא במקום הנכון והנאור של הזירה הפוליטית. שערה לא תיפול משערות ראשו. הנימוקים הרשמיים לכך פחות רלוונטיים.

זו המציאות וכל מי שחי באשליות כאלו ואחרות מומלץ לו להפנים אותה.