שמעתם מישהו הטוען כי שלטי חוצות נועדו למשחות שיניים בלבד?

בוויכוח בין תפיסות ועמדות אתה יכול בדרך כלל להבין את הנימוקים והטיעונים של בר-הפלוגתא שלך, גם אם אתה שולל אותם וחולק עליהם. אבל לפעמים מוצגות על-ידו עמדות מוזרות כל-כך, שאתה נדרש להתאמץ להבין את מקורן.

המחשה לכך ניתנה לנו בעת האחרונה כשהועלה הטיעון שאמצעי הפרסום החדשניים של ימינו לא נועדו לפרסום ערכים ועניינים שבאמונה, אלא דברים מסחריים בלבד.

אנשים חוזרים על הטיעון הזה שוב ושוב, ואתה מנסה לקלוט ולהבין מי בדיוק המציא את ההמצאה הזאת.

האם משה רבנו הביא עימו עוד דיבר נסתר הקובע שאמצעי הפרסום נועדו לצרכים מסחריים בלבד ולא לעניינים שברוח ובאמונה? האם זה כתוב בתלמוד או בספרי הראשונים והאחרונים? וכי יש חוק כלשהו שאוסר זאת? מתברר שאנשים מדקלמים מנטרות בלי לחשוב על ההיגיון שמאחוריהן.

קמפיין לכל דבר

שאלו כל אדם בתחום הפרסום והוא ישיב לכם חד-משמעית: אפשר לפרסם כל דבר! רק תשלם ותקבל קמפיין פרסומי לכל מה שעולה על דעתך. מובן שיש להתאים את המסר לאפיק הפרסום המתאים, וזו כבר עבודתם של אנשי המקצוע. אבל לא תמצאו איש פרסום רציני שיקבע כי אי-אפשר לפרסם ערכים.

המציאות היא שקמפיינים ערכיים ולא מסחריים מתפרסמים כל הזמן.

לא חסרות דוגמאות: שמירה על הניקיון באתרי הטבע. הצורך לחסוך במים. והדרת פני זקן. עזרה לנזקקים לקראת החגים. יש קמפיינים למען דרך חיים צמחונית או טבעונית, ונגד גרימת צער לבעלי-חיים. ועוד ועוד.

המרחב הציבורי מוצף בקמפיינים רעיוניים שאינם מסחריים. גורמים התומכים בחלוקת הארץ מפרסמים את עמדותיהם. ומולם, גופים הסבורים כי זה אסון, מפרסמים בשלטי חוצות ובאמצעי פרסום אחרים את הסכנות העלולות לצמוח מהקמת מדינת טרור בלב ארצנו.

האם שמעתם מישהו הטוען כי שלטי חוצות נועדו למשחות שיניים בלבד?

תשובה במישור הפסיכולוגי

מנין איפוא צמחה אותה טענה מוזרה שאת ערכי היהדות דווקא לא ראוי לפרסם בחוצות? האמת היא שאין לזה שום בסיס הגיוני. יש מי שפשוט מתנגדים לערכים האלה, אבל מחפשים טיעון שייראה כביכול לגיטימי יותר, וכך נולדה ההמצאה שיהדות לא מתאים לפרסם כך.

אצל אחרים, בעיקר בקרב שומרי מצוות מסוימים, צריך לחפש את המניע במישור הפסיכולוגי. לא נוח להם לראות את היהדות משמיעה את קולה בגאון. גם הם עצמם מתאמצים לצמצם את ביטויי היהדות שלהם, שיבלטו פחות ככל האפשר. יהדות גאה, ברשות הרבים – זה מעבר לקיבולת שלהם.

אבל הטיעון המשעשע ביותר היה – שאי-אפשר לעשות קמפיין לערך מסוים בלי להביא את הצד השני. שמעתם? מעכשיו ‘שלום עכשיו’ חייב להביא את טיעוני הימין, והצמחונים חייבים להביא את נימוקי אוכלי הבשר… בקיצור, שערי בלבולי מוח לא ננעלו.