וואו, את גיבורת היום, זכית להעביר מסר נצחי • סיון כותבת ליובל דיין

יובל דיין לא לחצה את ידו של ג’ו ביידן בסוף הופעה, מסיבות דתיות, והכותרות רבות.

הנה משהו שכתבתי לה:

“וואו, את גיבורת היום. עושה קצת סדר במחשבות שלי:

אז הרוב יריעו וירימו ויחמיאו לך על ‘קידוש השם מטורףףףף’ שעשית. וחלק יגידו שאת צבועה כי רגע קודם שרת מולו עם זמר, ומה עם דרך ארץ והלבנת פנים. ובעיקר –  יהיו מלא בדיחות שנונות עליך (כבר ראיתי כמה).

אז קודם כל, מזכירה לך שבכל יום יש ‘סערת רשת’ אחרת, מחר זה ייעלם. אם את סובלת – זה עוד רגע נגמר. וגם אם כיף לך – גם אז, תזכרי שזה עוד רגע נגמר. מחר ימצאו משהו מגניב אחר להתעסק בו.

אבל מעבר לוויראליות החולפת, הזמנית, זכית להעביר פה מסר נצחי. יש מונח כזה בתורת החסידות, ‘רשימו’. מעשים משאירים רושם בעולם, ואת השארת רושם של נאמנות.

הכי נחמד להיות נחמד. לתרום הכנסות של הופעה ולקבל מיליון לייקים. או אפילו להדליק נרות שבת ולספר כמה כיף זה ‘יממה בלי סלולרי’. הכול נכון, ואני הרי מכירה אותך, את מה-זה מעדיפה להיות בסדר עם כולם.

אבל אי אפשר כל החיים לפעול רק לפי מה שנחמד. זכותו וחובתו של אדם לשמור ולהקפיד על מה שחשוב ויקר לו. הוכחת אתמול שגם כשזה נגד המתיקות היובל-דיינית – יש לך עקרונות שגם נשיא ארצות הברית לא ישנה. כל הכבוד, ראשי ממשלות לפעמים לא עומדים בלחץ של נשיא ארצות הברית…

אה, ובסוף בסוף, אין פה שום ‘תקרית’. את הרי אפילו ביקשת מראש להודיע על כך לאמריקאים, בשיא הנימוס. אבל עכשיו כל המגיבים – כולל אני! – שממהרים לכתוב את האג’נדה שלהם ונעלבים בשם ‘הפגיעה בביידן’ לא שמים לב שיש פה בסך הכול רגע קטן, חינני ואנושי, שכל המשתתפים בו יצאו ממנו בחיוך. עד שהרשתות החלו לפעול…

לוחצת את ידך מרחוק. וגם חיבוק. שבת שלום”.

• מתוך הפייסבוק של סיון רהב מאיר