הרב משה הבר, מגיד שיעור בישיבת ‘תומכי תמימים’ הקטנה בקריית גת, רגיל שתלמידי הישיבה באים לשאול אותו שאלות בגמרא. אבל שני התלמידים שהתייצבו מולו באו לשאול מה דינה של גמרא.
“מצאנו בגמרא ישנה שנתרמה לישיבה אלף דולר”, סיפרו.
קצה החוט הראשון היה שם שהופיע בעמוד הפותח: אליעז באר-שבע.
הרב הבר שאל את חבריו לצוות הישיבה אם מישהו מהם יודע מנין הובאה אותה גמרא, ואחד מהם אישר כי הוא קיבל ש”ס ישן מתושב היישוב להבים, שביקש למסור אותו למקום שבו ייעשה בו שימוש.
כך הובא הש”ס לישיבה.
•
הרב הבר השיג את מספר הטלפון של האיש, יוסף אליעז שמו, והתקשר אליו לשאול אם הטמין בתוך אחד הכרכים אלף דולר. תשובתו הייתה: “בעבר הייתי שומר כסף בין דפי הגמרא, אבל אני לא זוכר שאיבדתי את הסכום הזה”.
הרב הבר שיתף את התלמידים בבירור שעשה, ואמר להם כי יש מקום לדיון הלכתי אם במקרה כזה חלה חובת השבת אבידה, אך המליץ לנהוג לפנים משורת הדין ולהשיב את הכסף לבעליו.
התלמידים, לוי בן-מעש ומנדי סלומון, אמרו שישמחו לעשות זאת. כך התייצבו הרב הבר ושני התלמידים בפתח ביתו של אליעז בלהבים.
“האיש קיבל אותנו בחמימות רבה”, מספר הרב הבר, “הוא הציע כי יחבוש כיפה לכבודנו, ואמרנו לו שינהג כפי שהוא מרגיש לנכון”.
הפגישה נמשכה יותר משעה וחצי, ובמהלכה גולל בפני השלושה את סיפור חייו.
•
הוא נולד בשנת ת”ש (שלהי 1939) בקובנה שבליטא. אביו, הרב אליעזר לוין הי”ד, נרצח מייד עם הכיבוש הנאצי. אימו, הדסה, נדדה עימו בגטאות, ובאין ברירה הפקידה אותו אצל נזירות במנזר.
אחרי המלחמה האם יצאה מהיערות, תשושה וחלושה, וביקשה לקבל את בנה. הנזירות סירבו. האם נלחמה כלביאה והצליחה לחלץ אותו. רצונה היה עז לעלות עם בנה לארץ ישראל, אולם כוחה לא עמד לה והיא נפטרה.
“מר אליעז תיאר לנו את ה’שמע ישראל’ שאמר עם אימו ברגעיה האחרונים”, מספר הרב הבר בהתרגשות. “אימו כתבה יומן מצמרר בימי השואה, ובנה הוציא אותו לאור”.
הנער היתום מאב ואם עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והחל את חייו החדשים. הוא שימש יועץ משפטי בכיר ואף מונה לשופט בבית משפט השלום.
“אחרי שהקשבנו לסיפור המצמרר של היהודי, הצענו לו להניח תפילין. הוא ניאות בשמחה”, מספר הרב הבר. “התפילה שלו הייתה מרגשת מאוד. הייתה לנו הרגשה כאילו אנחנו עומדים בתפילת יום כיפור. תוך כדי תפילתו נכנסו לבית נכדותיו ושאלו לפשר המראה. סבתן סיפרה להן על התפילין, והיה ניכר שכל המעמד משמח אותה”.
•
הביקור נחתם במסירת הכסף מידי התלמידים לשופט בדימוס, והוא הודה להם מעומק ליבו.
מר אליעז סיפר ל’שיחת השבוע’ כי אחרי עלייתו ארצה, למד במוסד לניצולי שואה בירושלים ולאחר מכן ב’יבנה’ ובכפר הרא”ה.
“בשעתו קניתי ש”ס בבלי. חסכתי קצת כסף והסתרתי אותו בתוך הגמרא. אחרי שנים, כשיצאה הסדרה של הרב אבן-ישראל (שטיינזלץ), רכשתי אותה, וביקשתי מהרב של חב”ד להעביר את הש”ס הקודם למקום שבו ילמדו בו.
“הופתעתי מהטלפון שקיבלתי מהישיבה בקריית גת. פגשתי רב מאיר פנים עם שניים מתלמידיו. דיברנו בענייני תורה ומסורת בשיחה חמה. הם בהחלט יכלו להשאיר זאת בידיהם, ולפי הבנתי נהגו לפנים משורת הדין, ועל כך הודיתי להם”.
הסיפור רשם התפתחות מעניינת בשבת שלאחר מכן. אחד התלמידים, בן-מעש, מתגורר ביישוב מכמורת. בשבת סיפר אביו את הסיפור למתפללים.
במוצאי השבת דפק בדלת המשפחה אורח שעשה את השבת ביישוב. הוא אמר כי התרגש כל-כך מהסיפור עד שהחליט לתת מתנה לשני התלמידים: אלף דולר – הסכום שהשיבו…
• הסיפור המלא פורסם ב’שיחת השבוע’